בס"ד
לחברי וצופי הפורום היקרים ...
מתוך לימוד הזוהר מהתנא האלוקי רשב"י ע"ה ..
בפרשת "משפטים" (ולמדתי בפרשה זאת אתמול ובמשך השבוע משום שלא הספקתי ללמוד מספיק ולשביעות רצוני בשבוע שעבר) ואתמול גיליתי את סוד הגאולה
בחודש תשרי,
וסוד הגאולה בחודש ניסן שנמסרו לנו מידי חז"ל הקדושים ע"ה ...
ולסיכום בקצרה נאמר שם:
הגאולה בחודש תשרי היא בחינת גאולת משיח בן יוסף ברחמים עד לניסן ...וכו' ...
ומחודש ניסן צריכה להתחיל גאולת משיח בן דוד (אם זכרוני אינו מטעני בגבורות)... וכו' ...
ובהמשך לדבריי אלו ...
שכחתי לציין כמה פרטים חשובים נוספים שחלוקים עליהן והם:
שבזמן גאולת משיח בן דוד לא מקבלים יותר גרים ...
וכמו כן מי שלא חזר בתשובה שלימה או לא היה בתהליך תשובה אמיתית אין לו חלק וכנראה שגם לא יהי' לו חלק עוד בקב"ה יותר רחמנא ליצלן ...
והוא יחשב כשאר הגויים רחמנא ליצלן ... (מצד הטומאה)
ולמרות הכל (כפי הבנתי המעטה בנושא ) ימשיך אח"כ בירורי ניצוצות הקדושה בין צדיקים לצדיקים עד לתהליך תחיית המתים וחיי העולם הבא וכו'..
ולחזק דברים אלה מובא לפניכם הפרטים הבאים מתוך פרשת תרומה בעניין ימות המשיח וחיי העולם הבא , מאמר קצת ארוך אבל מעניין ומרתק להבין את סוד הגאולה ובירורי הקדושה עד לחיי העולם הבא :
ואשריו ואשרי חלקו למי שיזכה לחיי העולם הבא לראות בישועת ה' יתברך ולהינות מנועם ה' יתברך ולבקר בהיכלו ...
כן יהי רצון במהרה בימינו
והנה המאמר לחיזוק דבריי (בחסדיו הרבים ורחמיו הגדולים של ה' יתברך עלינו כן יהי רצון ...) להביא לפניכם מתוך הספר "בים דרך" בפרשת "תרומה" :
שכרגע הצלחתי להשיג לאמת דברים קדושים ונוראים ומופלאים מסודות הגאולה השלימה הבאה עלינו לטובה כן יהי רצון ...
ואי"ה בהמשך בלי נדר (וברחמיו הגדולים וחסדיו הרבים של הקב"ה יתברך ויתעלה שמו עלינו) אולי אצליח להביא עוד כמה מאמרים לחיזוק הדברים הנאמרים פה ממקורות שונים ומקודשים לזיכויי הרבים ולהתחזק באהבת הקב"ה יתברך ובעבודתו ובאמונתו ובישועתו למען לא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד ......
כן יהי רצון ...
ו. עיקר שינוי המציאות שתהא לימות המשיח, שתתמלא הארץ דעה את ה', ואפילו עד הבעלי חיים
וכמו כן ידועה דעת הרמב''ם בסוף הלכות מלכים, בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ואין בין ימות המשיח לימינו של עתה אלא שעבוד מלכויות, ובימות המשיח ידעו כולם את ה', הרי שימשכו חיי החומר כאכילה ושתיה, פריה ורביה, אלא עם הכרה מלאה בידיעת ה' - ''ומלאה הארץ דעה את ה''', עד אשר ידור זאב עם כבש וגדי עם נמר, ושעשע יונק על חור פתן - והסיבה שלא ירעו ולא ישחיתו להיות כי מלאה הארץ דעה את ה' - תתפשט הדעת אפילו עד הבעלי חיים.
ואין זה פלא כל כך, שהרי כבר היה מעולם שנתפשטה הדעת בבעלי חיים, וכדמצינו בחמורו של רבי פינחס בן יאיר, וכן המעשה באותה פרה שומרת שבת שמובא בגמרא, ועוד קודם לכן בתורה מצינו זאת באתונו של בלעם, ובמדרש (שוחר טוב תהילים מזמור עג) איתא, דלעתיד כשיבוא אדם בשוגג לקטוף תאנה בשבת - תזכיר לו אותה תאנה ותתן קולה לאמר: שבת היום, והגם שיצר הרע יתבטל לעתיד, אולם חטאים בשוגג יתכנו אף לעתיד כמובא בדברי הרב ''בן איש חי''.
ובכן נתבונן, היש ימים תכליתיים יותר מימות המשיח? ועם כל זה תכלית ההבטחה שהובטחנו לימים אלה, שנכיר את ה' מתוך כל פעול ויצור, דהיינו מתוך עצמים גשמיים, ואפילו עד הדוממים שיש להם עליה או ירידה כפי ההשפעה הרוחנית עליהם, וכדמצינו (חולין צח) באבנים שחפצו להיות תחת מראשותיו של יעקב אבינו - עלי יניח צדיק ראשו, וכן אמרו בגמ' (תענית יא, א): קורות ביתו ואבני ביתו של אדם מעידים בו ביום הדין, (והארכנו בזה לעיל פרשת ''נח'' מאמר ג'. ועוד הארכנו בזה לקמן פרשת ''ויקהל'' מאמר מג).
ז. הצדיקים יגיעו לשלימות תיקונן בתחיית המתים שאז תשוב הנשמה לגוף, וללא מגבלה תביט הנשמה באור ה' על אף היותה עטופה בגוף
וביותר, הרי שיש להקשות קושיא חמורה, אחת ההבטחות שהובטחנו ונתבשרנו לעתיד, והיא אחת מעיקרי האמונה שהמפקפק בה אין לו חלק באלקי ישראל, הלוא היא האמונה בתחיית המתים, וכאן ישנה תמיהה עצומה, אבות העולם וכל קדושי הדורות, תנאים ואמוראים שכבר גברו על יצרם וסיימו עבודתם ונפטרו מן העולם, לאחר שמנוחתם עדן בגן עדן העליון ונהנים שם מזיו השכינה בתענוג שאין לו סוף, שהרי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, וכי איזה נחת יתירה תהא להם בכך שיצטרכו שוב לחזור לגופם שבעפר ולקום בתחיית המתים, והלא הגם ודאי הוא שתהא איזה הנאה שתהא לעתיד - לאחר תחיית המתים, עם כל זה וכי יהא אפשר להשוותה לעולם תענוג הנשמות?!
אלא הוא אשר דיברנו, מאחר ותכלית רצון ה' להכירו מתוך החומר, וכאמור שאין זה לצורך עצם שלימותו חלילה, כי פשוט וברור שאין הוא זקוק לשום שלימות נוספת חס ושלום, וכל רצונו בזה אינו אלא להיטיב לברואיו, ואם כן, אם רואים אנו בתכלית רצונו - שהוא שלימותנו - לגלות את אורו דווקא בתוך מוגבלות חומר וגוף ומשם להכירו, הרי שוודאי זו הטובה והשלימות הגדולה ביותר עבורנו, שלשיאה נגיע לאחר תחיית המתים בהשיגנו השגות עצומות בתוך גוף, וזה מה שיזכה אותנו לעונג ושכר גדול יותר לאחר תחיית המתים, ומה שלא יכולנו להשיג ולהשתלם בגופנו קודם התחיה נשלימהו לאחר התחייה, שזו המשך העבודה להשתלמות הנשמה לזכותה לשכר ועונג גדול יותר לאחר התחיה, וכמו שיתבאר.
ח. גמר ההכנה לקראת עולם מתוקן, יהא בתחיית המתים שישובו הנשמות לגופן
נקדים את העולה מדברי הרמח''ל בספרו ''מאמר העיקרים'' בנושא ''הגאולה'', שבתחיית המתים עדיין לא נשלם גמול הצדיקים אלא שבתחיית המתים יקומו הצדיקים והרשעים ואז נעשה יום הדין הגדול, ונשפטים הראויים לישאר לנצחיות והראויים להיאבד, הראויים להאבד יענשו ולבסוף יאבדו, והראויים לישאר ישארו במדריגה הראויה להם כפי משפטם. וממשיך שם לבאר, שזה יהא תקופה מסויימת שתשמש כהכנה לראויים לישאר לנצח, ואחר כך יחזור העולם לתוהו ובוהו כמו בתחילת הבריאה, ובזמן שיהא העולם במצב תוהו ובוהו, הצדיקים ישמשו כמלאכים במרום, ועדיין אין זה סוף העונג של הצדיקים, אלא אחר ימי תוהו אלו יחזור העולם להתחדש בצורה אחרת נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות, ורק אז ישובו הצדיקים וישבו בו לנצח נהנים בטובה האמיתית כל אחד כפי מדריגתו. עד כאן תוכן דברי הרמח''ל וכמעט כלשונו.
עולה לנו לסיכום מדברי הרמח''ל, דשלושה שלבי זמנים יהיו לצדיקים לעתיד:
א. תחיית המתים, וזה קורא הרמח''ל תקופת ''הכנה''.
ב. אחר תקופת תחיית המתים נשמות הצדיקים יעלו לְשַׁמֵּשׁ במרום בתקופת החזרת העולם לתוהו.
ג. אחר תקופת התוהו יהא חידוש העולם באופן הראוי לנצחיות, והיא תכלית העונג.
משמע שעד תקופת העונג הנצחי - שלב ג' - תוקדם הכנה לכך, ותקופת תחיית המתים - שלב א' - היא עדיין בגדר ''הכנה'' שפירושה השתלמות לקראת השלימות.
הרי לנו מדבריו, שגם ימי התחיה עדיין ימי השלמה הם להשלים את הצדיקים לתכלית הראויה לזמן המאוחר יותר כפי שהעתקנו דבריו.
אם כן, בתחיית המתים שיקומו שוכני עפר בגופם ואז יתוקן העולם במלכות ש-ד-י, ויגיע העולם לפסגת שלימותו בכך ש''ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו'', הגם שהחומר עדיין ימשך קיומו, עם כל זה לא יהווה כמסך ומחיצה המבדלת בין אורו יתברך המקיף כל עלמין - אין סוף ברוך הוא, לאורו יתברך הטמון בתוך ברואיו, וכל הבריאה תזעק מתוך צמצומה בתוך החומר: ''ה' הוא האלקים'', ''אין עוד מלבדו'', ובכך תגיע הבריאה לפסגת שלימותה. הרי שענין תחיית המתים יש בו מן השכר מצד אחד וגם מן שלימות התיקון, שתבוא הבריאה על תיקונה באופן מושלם שאי אפשר היה להשלימו קודם התחיה, להיות עדיין רוח הטומאה בעולם, ואין מן היכולת לזעוק את אמונת ''אין עוד מלבדו'' בזעקה מושלמת מתוך גוף, ושלימות זו תתאפשר רק לאחר התחיה שאז יחזרו הנשמות לגוף, ויהיו באופן הנעלה ביותר שאפשר שיהיה לנשמה בתוך גוף, מה שלא השיגו הצדיקים בימי חייהם כשחיו קודם התחיה עם כל דרגתם והשגתם, ורק בכך יושלמו הנשמות ויבואו לתכליתן האמיתי, בכך שיכירו את ה' בתכלית ההכרה ומתוך הגוף דייקא, ובזה יהא סיום העבודה של נשמות הצדיקים בתכלית רצונו יתברך להכירו מתוך גוף, שלימות שאין שלימות למעלה ממנה, ובזה יבואו הנשמות לשלימותן ותכליתן, והוא מה שיזכה אותם לשכר האמיתי והנצחי שיהא רק אחר כך בשלב ג' לאחר תקופת התוהו - שלב ב'.
ט. עיקר הביטוי המייחד את יום השבת מה שאין בימות החול, הוא סעודות שבת, להורות שלייחד את שם ה' גם על הגוף הוא עיקר היחוד
וראיתי בענין זה בדבריו של הגר''ש פינקוס זצ''ל הדומה לדברינו, וכך מובא בשמו בספר לימים נוראים: שבת קודש - נקרא יום חמדתו, משום שביום זה באה לידי ביטוי ממשלתו של הקב''ה שברא את העולם בששה ימים, ועל ידי מה אנו מבטאים את יחודו של הקב''ה ביום זה? לא ע''י לימוד מיוחד ולא רק ע''י תפילה מיוחדת, אלא בתענוג אכול ושתו - להורות ולייחד את יחוד ה' יתברך גם על הגוף השפל! בתפילה עדיין אין יחוד משום שרק הנשמה מבינה זאת, ויחוד פירושו ''אין עוד מלבדו'' שכולם כולם - עם החלק החיצוני ביותר - ''יכירו וידעו'' ש''אין עוד''! ע''כ.
י. כדאי הוא לנשמות לחזור לגופן בתחיית המתים בשביל להשלים את אשר לא השלימו בחיים חיותן לסיבת מגבלת גופן ועתה יושלם החסרון ההוא מבלי שיגבלהו הגוף עם היותן בפועל בתוך גוף
והוא נורא נוראות למתבונן, כדאי להחזיר את נשמות האבות וכל קדושי הדורות לתוך גופם בתחיית המתים, כדי שיכירו את בוראם מתוך גוף וחומר, ולטובתם ולשלימותם נעשה דבר זה, כי אין שלימות יותר גבוהה לנפש האדם יותר מאשר היותו מכיר את בוראו מתוך גוף וחומר, ולכך מה שלא הצליחה הנשמה לפעול בחייה להיותה מוגבלת בגוף, תשלים זאת בתחיה על אף היותה בתוך גוף.
ועל פי העיקרון הנאמר למעלה, אפשר להסביר עוד להשלמת הענין את הצורך בשוב הנשמה לגוף בתחיית המתים בדרך שנבאר.
נשמת הצדיק בעולם הזה היא במצב של ''עבודה'', בעולם העליון היא במצב של ''גמול ושכר'', לבחינת העבודה של נשמת האדם בעולם הזה יש גבול להשגתה את בוראה, וכפי זה שכרה בעולם הנשמות בהתאם להשגתה בעולם הזה, לאחר התחייה חוזר ונשנה בבחינת מה חלק ''העבודה'', וייקרא חלק ''העבודה'' על אף שאין זכות וחובה לימות המשיח, אולם ייקרא כך יחסית לעולם הגמול - המאוחר יותר, כפי שהבאנו בדברי הרמח''ל לעיל - שהוא התפשטות הנשמה מהגוף לגמרי, ואכן שכרה של אותה בחינת ''עבודה'' של ימות המשיח תגדיל את ''עולם הגמול'' לנשמה, שתזדכך אז בימות התחיה לשכר גדול לזמן מאוחר יותר, ואפשר שייקרא זמן ''האלף השביעי'' המוזכר בספרים.
וכך גם ראיתי מבואר בספר ''מכתב מאליהו'' שעמד גם על שאלה זו, דמה ענין להחיות את הנשמות חזרה לגופם? וכתב שם בשם חמיו: ''דהעיקר להביא הכל מהכח אל הפועל, וכשהנשמה מופשטת מהגוף עבודתה את קונה היא בכח והשלימות הוא ה''בפועל'' וזה נעשה נשמה עם גוף יחד'', והביאור הוא על דרך שביארנו דהעיקר הוא הבפועל, להכיר את האין עוד מלבדו מתוך החומר, וזו תכלית השלימות הנעשית לאחר התחיה.
ולמעשה, מכל מה שהזכרנו לעיל עולה בידינו, שכל הנחת רוח שיש לו להקדוש ברוך הוא להיטיב לברואיו, בכך שיכשירו מעשיהם ויהיו ראויים לקבל את ההטבה במלואה מבוראם, וגמול הטבה זו בשלימות מותנית ונמדדת לכל אחד כפי שביצע יותר את הפצעת אורו יתברך מתוך החשכה ששרוי הוא בה, חשכות החומר, חשכות הטבע והמקרה המאפיל על אור השגחת ה', אזי ככל שגילה את מציאות ה' בענייניו לראות אותו כהסיבה לכל הסיבות - מידה במידה, ככל אשר תרבה אמונתו בפרטי ענייניו יותר, ואף שאין ערוך לכל היבט אמונה ואפילו בפרט אחד כי זו התכלית - כן יזכה שתחזינה עיניו בשוב ה' לציון להנות מזיו השכינה.
עד כאן לבינתיים ....
לידיעת הצופים/הקוראים אני חייב לציין שבעריכת מאמר ותגובה זאת חשתי חולשה וחלחלה ורעדה בכל גופי...
ולהזכירכם גם אני אישית לא יודע כמוכם את אשר יעלה בגורלי וכן יהי רצון ברחמיו הרבים וחסדיו הגדולים של הקב"ה יתברך ויתעלה שמו לעולם ולעלמי עלמיא עלינו כן יהי רצון בזמן זה ועד לזמן הבירור של הקדושה מתוך העם הקדוש יתברך ... ותהליך הגאולה השלימה לחיי העולם הבא וכו'...
כן יהי רצון במהרה בימינו ...
עם זאת הייתי ממליץ לכם בחום ואהבה לא להתייאש מן הפורענות כמוני,
(וכן הי רצון שלא אבוש ולא אכלם ולא אכשל לעולם ועד...) ולייחל לחסדו הגדול ולרחמיו הרבים של אבינו מלכינו יוצרינו ובוראינו הקב"ה יתברך ויתעלה שמו לעד ולעולמי עולמים ...
שנאמר: אל תתייאש מן הפורענות ...
ועוד אמרו חז"ל ע"ה: אפילו חרב חדה עומדת על צוארו של אדם, אל (שלא) יתייאש מן הרחמים ....
שנאמר: תמים תהיה עם ה' ... ..... והוא יישר אורחותיך ....
ועוד נאמר: לא ימנע ה' יתברך טוב להולכים בתמים ....
כפי שנאמר לאברהם אבינו ע"ה: התהלך תמים לפני ...
חזק חזק וניתחזק ...
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' ... חיים כולכם היום ...