| נשלח ב-24/1/2010 23:00 |
 |
| |
תחלואי החברה החרדית - ופתרונם
כל דברי כאן הם בגדר אפשר והתייעצות, אינני מתיימר לתקן עולם, ולהבין לעומקם של תהליכים חברתיים ודרכי חינוך והוראה.
אם נסכם כמה נקודות בעייתיות בחברה החרדית הן.
1) חרמות נידויים ושליטה מוגזמת על הפרט.
2) חוסר השכלה - חוסר פרנסה, והתסמכות על חותנים וסידור מלא משחית. או חובות ללא אפשרות החזרה.
3) נושרים רבים.
לדעתי אי אפשר לוותר על הסגירות החרדית להשפעות מערביות, בלתי אפשרי להכניס טלוויזיה הביתה, בו רואים מצעדי גאווה וכד'.
הפתרון לכל הבעיות דלעיל נעוץ בפסוק בתהילים "סור מרע, ועשה טוב" בקש ורדפהו.
הסגירות החרדית לדעתי אמורה להתבטא רק ביחס לסור מרע, על כל מכלול האפשרויות החברתיות והטנוכלוגיות לכך.
המנעות מ TV היא בהחלט סור מרע, בעוד חרם טוטאלי על האינטרנט גם כשר, הינו התערבות בתחום העשה טוב..
בעיית הנושרים, היא בחוסר יכולתם לקבל תכתיבים חברתיים, בעוד ש"לאווים" קל לאדם לקבל, וגם אם הוא לא מסכים איתם
הוא יחפש לו מקום לממש משאלות אסורות, הרי שהכתבות מחויבות קשה לאדם לקבל..
דוגמא לכך, אפשר לראות בסרט שהביא בעצכ"ח על אחד שטען שקשה לטיול ידיו בבוקר בכדי לשפשף את עיניו.
כאן נפל לי האיסמון בבעית החינוך החרדי...
החינוך הדל"י כמשל, יש בו כמה בעיות יסוד. ועיקר בעייתה היא ההתערות בחברה המערבית המתרינית והפרוצה, אי אפשר להחזיק את החבל משני קצוותיו..
מאידך, יש בירור מאוד מעולה בחרה הדלי"ת, בין אלה שרוצים לשבת וללמוד בכנות וברצינות, אנשים משכמם ומעלה, שלעולם לא יחפשו את "הבטחון" בסידור מלא.........
מאידך, ישנם הרבה נושרים וחרדלשי"ם תגובה ישירה להתערותם בחברה מתירנית ומערבית וכו'..
אם נקח את הטוב בשני העולמות, את ההתבדלות של החברה החרדית כלפי - סור מרע לגווניו מחד.
ומאידך את האינדיוודואליות כלפי - עשה טוב.. נקבל את המתכון הטוב ביותר שאפשר להנפיק..
החרם על האינטרנט כמשל [מעבר לטענה שיש כאן שיקול כלכלי משוחת] הוא הרצון למשל ב"לשון הרע".
לשון הרע מעולם לא היה חטא בעל ענין חברתי וחוקתי. זה משהו אישי לחלוטין, אי אפשר לתחום את איסור לשון הרע כמשהו השייך לרב והעסקונה, אי אפשר למנוע מאדם לפטפט וליצור קשרים חברתיים, חרם על הנט הוא כמו כריתת לשונות וסתימת פיות.
עפ"י גישה זו, ישיבה חרדית אל לה להתערב בכל הקשור לעשה טוב, הוי אומר לימוד, תפילה, זמנים וכד'.
קל לומר שהישיבה מציבה גבולות ואת חוקי המוסד, הכוללים לימוד ותפילה.. חוקי מוסד לעולם לא יהפכו לבשר מבשרו של החניך.
חוזרים בשאלה למינהם, שלא יחושו כל מחויבות חברתית לתפילות לימודים ולכל דבר אחר, והתיחום החברתי יהיה רק שלילת דברים אסורים, הם לא יעזבו חברה "קלילה" דוגמת זו.
ברגע שטובי המוחות בהחלט יגיעו לעמק השווה, איך אפשר ליצור חברה כזו.
לדעתי פתרנו את מירב הבעיות, לחץ חברתי שיהיה רק על צד השלילי, והתעלות רוחנית תיהיה מחויבותו האישית של האדם, לעולם לא יצור חברה בו אשם חי על חשבון חותנו הכורע מהתקף לב !
כל הסתירות לכאורה בין מוסר אינטלקטואלי לבין מוסר ישיבתי, הוא עקב ערבוב הרשויות המוטעה והלא מוסרי.
אדם שיצטרך לחפש לבדו את הדרך לרוחניות, ולממש הפוטנציאל האישי שלו, יגיע למעלה מגובה בכל פרמטר..
לסיכום אני קורא להשארת הסיסטם החרדי כחברה אלטרנטיבית וסגורה, ומאידך שלילת כל כפייה פוזיטיבית על האדם. בין כפיה מערכתית או חברתית.. ויש לחשוב ביצרתיות איך ניתן לשנות את פני החברה שתתמוך בנתונים אלה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2010 23:42 |
|
| |
מדברי בעל החובת הלבבות.
"וידעתי דעת ברורה, כי חובות האברים לא תשלמנה, כי אם ברצון הלב וחפץ הנפש לעשותם ותאות לבנו לפעול אותם.
ואם יעלה במחשבתנו שאין לבותינו חיבים לבחור בעבודת השם ולחפוץ בה, יסתלק מעל אברינו חיוב המצוות שאנו חייבים בהן, מפני שאין מעשה נשלם מבלי חפץ הנפש בו... ועל כן נתחיבנו בחובות גלויינו ומצפונינו, כדי שתהיה עבודתנו שלמה וגמורה, וכוללת מצפונינו וגלויינו לבורא יתברך"
כאן בהחלט ניתן לראות שכפיית המצוות בצורה שרירותית הינה טעות ומחטיאה את המטרה לחלוטין.
כמו כן דברי החזו"א שהבאתי באשכולות שכנים, על עיקר היהדות שהוא בחירה בטוב.. בכל פרמטר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2010 22:01 |
|
| |
נראה לפי סגנון הכתיבה שלך שאינך נמנה על הציבור החרדי!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 08:36 |
|
| |
שמא תסבירי כוונתך ?
ולמי קראת טמבל באשכול שכן
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2010 01:42 |
|
| |
באופן בסיסי אני מסכים עם דבריך. אלא ש-
1. כל חברה מאיימת על חירות הפרט. סיבת הנשירה ודאי קשורה לכך. בפורום אחר כתבתי על הקושי בשמירה על האיזון העדין המתחייב, בין חינוך למתן בחירה חופשית לחניך.
החברה החרדית נמצאת בפאניקה משום האחריות הגדולה הרובצת על המחנכים, שבדרך כלל אין בהם את הכשרון, הרגישות, ההבנה והאומץ לשתוק ולהתעלם כשצריך.
הקושי בחינוך הוא - ובעיה זו מאפיינת את כל המגזרים - ליצור בחניך את הרצון ולפחות לא לפגום ברצונותיו הטבעיים.
2. בעיה נוספת, בחברה החרדית: תופעת הביקורתיות.
אדם דתי הוא אדם מאמין. האמונה היא יכולת הזדהות. פיתוח חוש הביקורת, כפי שמתפארים בו בעולם המודרני, והציניות והחשדנות הרווחת בציבור החרדי - כלפי השונה, כל אלו מציבים את האדם מחוץ למציאות וגם כשהוא מנהל אורח חיים דתי, הוא למעשה חסר אמונה לחלוטין. אמונה - זהו כשרון. מי שאינו מאמין לישות מוחשית, אינו יכול להאמין בישות מופשטת.
וכפי שכתב יפה עגנון: יש אנשים מגולחים מתחת לזקן...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2020 17:22 |
|
| |
הכותרת של הטור שלך נכונה חלקית. דיברת על תחלואי נחברה החרדית. בזה צדקו דבריך. אולם לא ראיתי שמץ על פתרונם כפי שהבטחת בכותרת.
ראיתי רק גיבובי דברים עתיקים בסגנון חדשני אותם פורקי עול רחמנא לשיזבן מלפני 200 שנה ובכל הדורות גם תלו את כל פשעיהם בתחלואי החברה. אודה ולא אבוש אכן ישנן תחלואים רבים בחברה החרדית אך חלילה מלחשוב שהפיתרון הוא כפי שהצעת. החברה החונקת הזו אולי שולחת לאבדון כמה אחוזים אך לעומת זאת היא מגדלת ומרוממת את כל השאר. ואלו ששיטה זו מגדלת רבים על אלו שהיא מרחיקה מן הדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2020 04:01 |
|
| |
לא התדמית אלא ההתנהגות מי שאכפת לו כבוד שמיים, כבוד לומדי התורה ומקיימיה – שיפעל לשינוי ההתנהגות. שלא ייראו ולא יישמעו עוד מראות וקולות כאלה מנהלי משרדי פרסום ויחסי ציבור נקראים לא אחת לסייע לחברות שנקלעו למשבר תדמיתי. דעת הקהל פונה נגדן, הביקורת עליהן גוברת, מופיעים בעניינן יותר ויותר פרסומים שליליים. החברות האלה מבקשות מוצא מהמשבר. לאחר בדיקה מעמיקה יתקבלו ההמלצות. לעיתים הפתרונות יהיו מסע פרסום חדשני, מהלך מקורי של יחסי ציבור, גיוס פרזנטורים אהודים. אך לעיתים יאמרו אנשי המקצוע לבעלי החברה: ידידים יקרים, עליכם לשפר את המוצר, כי המוצר עצמו גורם לכם את הנזק הגדול ביותר. שום להטוטים פרסומיים והסברתיים לא ישנו את הרושם השלילי שנוצר אצל הלקוחות בעקבות ההתנסות במוצר. מה תסביר? הציבור החרדי רגיש מאוד לתדמיתו. הוא משמש יעד לעוינות. שונותו ומנהגיו הייחודיים מושכים לעברו חיצי לעג ודברי בלע. הוא נאלץ להיאבק על זכויותיו הבסיסיות. כל עצם תקציבית שמושלכת לעברו זוכה לקיתונות של ביקורת, מלוּוים השמצות וביטויי גנאי. בעבר נעשו ניסיונות לבנות מערך הסברה הולם, שייתן תשובות לשאלות, יפריך עלילות כזב, יתלונן במקומות הנכונים על הפרת כללי אתיקה והגינות תקשורתית, ייזום מהלכים שיחזקו את הדימוי החיובי. יוזמות כאלה אכן הביאו תועלת רבה, וחבל שלא הצליחו להאריך ימים, להתחזק ולהפוך לגורמים בעלי השפעה קבועה. אין ספק שעבודה נכונה, אינטנסיבית וחכמה, תניב פירות. ייתכן שלא תשפיע מייד על מי ששנאתם מעוורת את עיניהם, אבל יש דיי והותר אנשים שכאשר ייחשפו לנקודות אור ולצד השני של המטבע – ישנו את חשיבתם ואת גישתם. אכן, הכפפה הזאת ממתינה למי שיקום וירים אותה. ועם זה חייבים להודות בצער ובכאב, כי שום מערך הסברה לא יוכל להתמודד עם המראות הקשים שנראו בשבועות האחרונים. הציבור הרחב עומד משתומם למראה ציבורים גדולים המתעקשים להפר הנחיות מצילות חיים, המעודדים הדבקה מסיבית בנגיף והמעלים את רמת התחלואה בכלל המדינה. מה תסביר? איזה 'צד שני' תוכל להראות? להיות דוגמה ומופת נכון, הרוב הגדול שומר ונזהר, ויש קהילות המקפידות על הכללים אף יותר מדרישות משרד הבריאות. נכון, ההיתר לקיום הפגנות המוניות בשעה שמגבילים תפילות ולימודים בישיבות – מכעיס ומקומם. ועדיין בלתי-נתפס לראות ציבורים לא-מבוטלים המזלזלים בכללי הזהירות והגורמים עוד תחלואה, עוד עלייה במספר המונשמים, ולדאבון הלב – עוד נפטרים לא עלינו. את הקולות והמראות האלה אי-אפשר להסביר! נסו לראות את הדברים מזווית הראייה של הצוותים הרפואיים המסורים במחלקות הקורונה. הם אינם רואים את ילדיהם, קורסים מעייפות, כדי לטפל בעוד חולה. ואז הם רואים ציבור גדול המזלזל בהנחיות ודואג לספק להם עוד ועוד עבודה. לכו 'תסבירו' את זה. מי שאכפת לו התדמית, מי שאכפת לו כבוד שמיים, כבוד לומדי התורה ומקיימיה – שיפעל לשינוי 'המוצר', היינו לשינוי ההתנהגות. שלא ייראו עוד מראות כאלה ולא יישמעו עוד קולות כאלה. להפך, שיהודים יראי שמיים יהיו דוגמה ומופת לזהירות בפיקוח נפש. זה יהיה קידוש שם שמיים אמיתי.
|
|
|
|
|
|
