| נשלח ב-19/2/2010 12:45 |
 |
| |
השאלה הכואבת של השבוע דומה לשאלה שבראש האשכול. בהנחה היפותטית (שהיתה רלוונטית במשך כמה שנים טובות או רעות) שניתן להפסיק את הפגיעה בתלמידים אחרים, האם מוסרית מוטל על ההנהגה להודיע לציבור מאמיניו של הרב את טיבו האמיתי, או שמא אין זה הוגן לגרום לו כאב ומשבר כה גדול, ומוטב שישגו באשליות שלהם ויחיו בצורה רגועה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2010 13:07 |
|
| |
הבעיה היא לא האשליות של התלמידים, זה לא מטריד. הבעיה היא פגיעתם האפשרית של תלמידים כתוצאה מפעולות של האישיות הבעייתית
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2010 13:20 |
|
| |
אם אדם אינו מסוגל להתמודד עם הידיעה שעשה משהו לא הגון, יתכבד ויילך ליועץ מוסמך. השאיפה לשתף במעשה את מי שאמור להיפגע ממנו יותר מכל, היא המשך ישיר של המעשה עצמו, היינו החרבת אושרו של אדם אחר רק כדי לפרוק מעליך תחושה קשה.
אין שום עניין מוסרי לספר. זהו מוסר מזויף. המוסר האמיתי הוא לדאוג לשלומו ורווחתו של האחר ככל שאפשר. אמנם, במקום שהדבר ייוודע ממילא, יש תועלת בווידוי מוקדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2010 13:29 |
|
| |
ואמאי, שפשף עיניך וקרא שוב. דבריי באו בהנחה שניתן למנוע את הפגיעה בתלמידים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2010 23:05 |
|
| |
הרב גורן
נידון דומה?
האם תוכל לפרט איפה אתה רואה פה דמיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 10:54 |
|
| |
אענה בקצרה: יש לנו בשתי הדוגמאות מוסר מול מוסר. היינו הצורך להיות הוגן וכן ואמיתי ולא לרמות ולבגוד באימון, מול הצורך לשקר לטובתו של המרומה והנבגד. בדוגמא הראשונה מדובר לא לספר לבן הזוג על הבגידה המשמעותית כדי לא למוטט את חייו לגמרי, בדוגמא השניה מדובר לא לספר לבן הזוג על הבגידה בהוצאה המוגזמת כדי לא לגרום לו לכעוס או להתעצבן.
|
|
|
|
|
