למה כשאדם גדול נכשל זה כ"כ מבהיל?

מתוך התכתבות  בתיבה האישית להבהרת הדברים - 

אתה כותב: איני יודע מנין ההכרח לחלק בדברי הרמב"ם בין עריות לגלוי עריות, כביכול קבוצת העברות המיניות מתחלקת לשתיים שכותרותיהם הן 1. עריות 2. ג"ע. יצויין כי כתבתי קודם שיתכן ויש בעריות דרגות מבחינת הכרע הדעת, אבל איני זוכר כי אי מי סווגם לפי הבטויים הנ"ל כך שנוכל לתלות סווג כזה בלשון הרמב"ם.
 
נהפוך הוא, הרמב"ם אנו מחלק בין עריות לגילוי עריות כפי שכתבתי וב'עריות' הוא כולל גם 'גילוי עריות' -מבחינתו השכליות והשמעיות הם בכלל התרי"ג שבהם ציוונו הקב"ה, והם הנקראים 'מצוות' - ראה באותו פרק ו' שבשמונת הפרקים, הוא יוצא חוצץ כנגד רס"ג ("האמונות והדעות" תחילת מאמר ג') הסובר כדעת כת המדברים שקראו בשם "שכלי" את כל הנוגע לסדרי החברה, ומה שלא נגע לסדרי החברה נקרא בפיהם "שמעי"- רס"ג סבר שיש חלוקה בין מצוות שכליות אלה שנתפסות בשכל האנושי, לבין מצוות שמעיות המתנשאות מעל השכל האנושי. הרמב"ם אינו מסכים עם דעה זו, אלא כותב שאם כבר חילקו את המצוות לשכליות ושמעיות, אז אף הוא ישתמש במונחים אלה, אבל במובן אחר: ששכלי פירושו מה שאנשים מצליחים להבין בדעתם, בשכלם המעשי = שיקול הדעת שנעשה ברמת הנאה והמגונה שגם בא לידי ביטוי במוסכמות חברתיות, ואילו מצוות שמעיות אלו הן מצוות שמעל השכל, וממילא מעל למוסכמות החברתיות. ומובן שאין בזה גדרים מוחלטים כי גם השכלי הוא בכל זאת שמעי, וגם השמעי צריך להשתדל שיהיה שכלי.  כלומר המפורסמות מבחינתו הם מוסכמה חברתית ובהיותה כזו עלולה להתחלף בין דור לדור, וצריכים אנו להשתדל ש'המצוות' בהיותן ציווי אלוהי מוחלט, יהיו לגבינו גם מוסכמה חברתית וראוי שהאדם יסלוד מכל עבירה באופן טבעי.