מרגיש בצורך לשתף את חברי כאן
בשבת זו בשעה 4.20 ואני זוכר את השעה היטב
באשר תפילת מינחה ב4.30
סיכמתי לעצמי את חלקי סוגיה שאני עוסק בה זה זמן והוא מושג הזמן בהלכה
ואז עלתה בלבי המחשבה נוכח מה שעינתי עד כה
כי במקום כגון החלל שאין שם מציאות זמן אולי פטור מקיום מיצוות
והנה אז חלפה בראשי מחשבה טורדנית שמשהו רע קרה למעבורת התנערתי ממחשבה זו והלכתי לתפילת המינחה
אחר הבדלה היכה בי ההלם לא רק מהאסון עצמו אלא גם כי הדמיון הטורדני הפך למציאות מרה
אני מציע לעלות אשכול ליזכרו של אילן רמון
בנושא מהות הזמן
כלומר האם הזמן קיים כבריאה בפני עצמה ואילו השמש הינה רק מורה שעות לזמן או שהזמן תלוי בהילוך הארץ והכוכבים כלומר יום מתחיל בשקיעת החמה ומסתים בשקיעה שלמחרת
בסדר הבריאה נאמר יום אחד שני שלישי לפני בריאת המאורות ומפרש רש"י כד שעות שבינהם
כלומר הזמן הוא עצמאי אם כן מהו והיו לימים וכו
והמסתעף מיכך
קיום מצוות בחלל
שמירת שבת במקום שהיום נימשך כמה חודשים
ספירת ימי טהרה במקום שהלילה נימשך כמה חודשים
מה דינו של עובר קוו התאריך לענין ספירת העומר ושבועות וכי"ב
************
תגובת מיימוני:
חלמיש
העלית נושאים גדולים וחשובים.
ואם יש מעלה להקדיש דיון הלכתי לזכרו של מישהו, הרי ודאי שאפשר לעשות זאת עבור אילן רמון ז"ל.
עד כמה שנראה, לא ניתן לתאר לעצמנו אירועים מחוץ למסגרת של זמן.
שהרי הזמן הינו המסגרת מעין החלל שבתוכה האירועים משתבצים זה לפני זה וזה אחרי זה.
במקום אחר בפורום הזכרתי את שיטתו של הפילוסוף היהודי צרפתי אנרי ברגסון, כי הזמן האמיתי אינו נתפס באמצעות ההמשגה השכלית, כי המושג השכלי של הזמן הוא תירגום של הזמן האמיתי (שנקרא אצלו משך, כדי לציין את היותו נפרד מאופן הצגתו הרגיל בתודעה).
לעומת זאת, עמנואל קנט דגל בשיטה הפוכה, לפיה הזמן הוא צורה שבתוכה אנו מסדרים את התופעות, ואין בה שום ממש, ואין היא משקפת את העולם כפי שהוא לעצמו. אך כיון שאיננו מסוגלים לתאר לעצמנו שום דבר ללא מסגרת זמנית שהוא משתבץ בתוכו, המציאות האמיתית, הלא זמנית, נותרת לגבינו תעלומה שאי אפשר אפילו לומר עליה מאומה.
כמובן, הגישה התמימה היא לראות בזמן תופעה אונטולוגית, כלומר תכונה של המציאות.
אם נסכם, עלו בידינו שלוש שיטות בתפיסת הזמן:
א. הגישה התמימה, כי הזמן הוא מרכיב של המציאות.
ב. הגישה הקנטיאנית, שפוסלת את הזמן כמימד של המציאות, ורואה בו סידור של תודעתנו את התופעות והחוויות שעוברות עלינו. המציאות כשהיא לעצמה נסתרת מאיתנו ללא תקנה.
ג. גישת ברגסון, כי הזמן הוא משך בעל תכונות מיוחדות. למשל, שאינו ניתן לפירוק לאטומים של התרחשויות, ומדידת השעון אינה אלא תירגומו למושגי חלל, שמרוקנת ממנו חלק מייחודו. הזמן לפי זה הוא מרכיב של המציאות, ורק הנסיון לדבר עליו במונחים שאינם מתאימים - אם כי יש להם בוודאי ערך במדע וכו' - גורם לטעויות ולאי הבנות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-3/2/2003 06:14
הפשוט שאינו מחדש הוא שזה מסדר את המחשבה,
אבל אין צורך ב"מיסטיקת קאנט" שהמציאות "נסתרת".
כי אם היא נסתרת, אז איך ידוע שהיא? עד כמה שהיא ידועה, הרי ניתן לנתח.
אי ידיעה מה יתברר לי מחר על מה שהיה היום, לא נסתר, אלא כשיבוא יהיה ריטרואקטיבית "מכאן ולהבא למפרע"!
באשכול הזה http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=156345 וטו העלה את הדעה שהתנועה היא בלתי רציפה ושהמח האנושי מתרגם אותה לתנועה רציפה. מהפרדוקס של ראסל שגם הוא פחות או יותר מובא באשכול ההוא אפשר ללמוד שהבנה אחרת של המציאות מובילה למסקנה האבסורדית שהחלק גדול מהשלם.
אם כך אני רואה למעשה שתי אפשרויות:
1) הזמן אינו קיים והקב"ה למעשה בורא את עולמו מחדש בכל "נקודת" זמן ממש כפי שאמרו הכאלאם המוסלמים (והרמב"ם קטל אותם על כך).
2) הזמן קיים כמימד נוסף, תהליך החשיבה האנושי מעצם היותו נפרש על גבי פרק זמן מסויים לא מסוגל בכלל להתחיל להבין מהו הזמן ועל כן אנו בעל כורחנו מגיעים למסקנה שכל דיון על הזמן הוא למעשה נידון לכישלון מראש?
לינקי,
אם כבר העלית את האשכול הזה שלא ידעתי על קיומו. עברתי מהר בין בתרי דבריו, ולא מצאתי את שאהבה נפשי. על כן אוסיף גרגיר מדילי.
לענ"ד יש ראיה פשוטה לכך שהזמן הוא יש קיים (ודלא כקאנט), ואני כדרכי אוהב הוכחות הלכתיות (בזה יש לי אמון, בניגוד לספרי הגות וכדו', במחילת כבודם).
בגמ' שבועות ונדרים איתא שניתן להתפיס נדר ב"יום שמת בו גדליה בן אחיקם". והנה לשי' רוב הראשונים להתפסה צריך חפצא שהוא דבר הנדור. על כן מוכח מכאן שה"יום" הוא מציאות (=חפצא).
ודוק,
מיכי
נשלח ב-27/10/2004 13:14
הרב מיכי מאד נהניתי.
נשלח ב-27/10/2004 13:46
יקצר הזמן מלהכיל כאן את דעות חכמי ישראל לזמניהם בנושא הזמן. עם זאת להלן כמה ציוני דרך נוספים לנזכ"ל.
1. הר"ש איבן גבירול בספרו על חומר וצורה
2. הר"ח קרשקש בהשגותיו על המו"נ
3. הרש"ז בשער היחוד והאמונה - תניא
4. הרש"ב בהמשך תרע"ב
יוקל למעיין אם לפנ"כ יעיין, להבדיל, בכתבי לייבניץ ומשוואות איינשטיין, כדי להכיר את החקירה "חלל בזמן או זמן בחלל" - "תנועה יוצרת זמן או מגלה זמן" וכן את התובנה כי הזמן יחסי וגמיש.
תוקן על ידי - jebo - 27/10/2004 13:56:12
נשלח ב-27/10/2004 13:47
ומנין לו לר' מיכאל שפירוש המילה הארמית "חפצא" היינו המושג המטאפיזי "יש קיים"?
היתה הודעה שלי [ווטו] למטה שמשום מה נמחקה ולכן אני מצרפה לכאן:
וז"ל:
הראיה של הרב מיכאל יפה מאד אבל גם הדחיה של הרב מציץ.
מספיק שיתיחסו לזמן (עם הכלול בו) כיחידת דברים אחת, כדי שתהיה ל"חפצא" הלכתית.
ובכלל בשאלת האשכול זה נראה שוב דיון כמו זה שבאשכול תורה מה"ש-ביקורת המקרא שמי שהשיג דקות לא יכול לשכנע את מי שלא אוחז שם. הטוענים שהזמן אינו עומד כשלעצמו, טוענים שהם התעלו "מעל הזמן", א"כ איך ישכנעו את אלה שלא אוחזים שם?
תוקן על ידי - עצכח - 17/02/2006 9:40:06
נשלח ב-12/7/2009 15:20
ווטו,
בינואר 2003 כתבת בענין מהות הזמן
"יש אצלי רשימות מחכמים -אחת הדנה ואחת המכריעה- בנושא, אבל דומני שלא תועילנה אם לא תידרשנה."
מאד אודה לך אם תוכל להעלות את הרשימות והמקורות לכאן.
שמעתי שהרמב"ם סובר ש'זמן' הוא מציאות עצמאית, אבל אינני יודע את מקורו.
גם אני מתפלא איך ניתן לו לקבוע כזה דבר?
זמן הוא מימד לחומר, גם לפי הרמב"ם, גם לפי המדע העכשווית.
אצל הרמב"ם אפשר לקרוא לגבי הזמן כאן, "דע, כי יש הבדל בין הראשון והראשית והוא, שהראשית מצוי הוא במה שהוא לו ראשית, או עמו, ואף על פי שלא קדמו בזמן. כמו שאומרים שהלב ראשית החי... והעולם לא נברא בראשית זמנית כמו שביארנו כי הזמן מכלל הנבראים, ולפיכך אמר 'בראשית'... אבל מה שתמצא לשונות מקצת החכמים בקביעת זמן מצוי קודם בריאת העולם, הוא תמוה מאוד." (מו"נ ח"ב פרק ל) כלומר, אי אפשר לדבר על ה"נצח" במובן הזמן לפני הבריאה, כי אין זמן בלי הבריאה: "ושזה שאומרים ה' היה קודם שנברא העולם, אשר מילת 'היה' מורה על זמן, וכן כל מה שיעלה במחשבה מהמשכות מציאותו קודם שנברא העולם המשכות שאין לה סוף, כל זה השערת זמן או דמיון זמן, לא אמתת זמן, כי הזמן מקרה בלי ספק, והוא לדעתנו מכלל המקרים הנבראים , כשחרות וכלובן..." (מו"נ ח"ב פרק יג)
