האם התורה התפשרה עם בני ישראל?

מקרא

עניינו של התוס' בר"ה קל יותר, כי הנביא דבר לבנ"י באופן "חי" ולכן הגיוני יותר שלא ירד לקטנות ודבר איתם לפי סברתם (אלא שנבואה שנצרכה לדורות נכתבה).

בעניין הבריאה, למשל, יש עיגון מודע לכתחילה בכתב (כמשל) לדעה שאינה נכונה (אינה נכונה לדעת הסוברים שמדובר במשל) והטעיה רבתי.

ואגב התוס' הנ"ל – הוא מביא שם כי בבית שני הבקעה העיר בי"ז תמוז. הדבר תמוה היות ובמלחמות היהודים כותב פלאביוס כי חומות העיר הובקעו בתאריכים אחרים ולא בי"ז תמוז.

סליחה על ההקפצה

אבל נקלעתי לאגרת תחה"מ של הרמב"ם ובה הוא מסביר כי התורה לא הזכירה במפורש את תחה"מ בתורה כי ה' ידע שהעם, מקוצר דעתו, לא יקבל זאת ולכן השמיט זאת מהתורה ורק לאחר שהתבסס הרקע לכך והאמין העם בנבואה הודיע זאת דרכך נביאיו (כן, ממש כך, העם היה אפיקורס, שהרי לא האמין במשיח, אלא שב"היתר" כי טרם נצטווה. הגם שלכאורה גם באפיקורס מאונס יש חסרון)

אם כן – ה' התפשר עם דור מקבלי התורה וממילא יתכן שכך גם בסיפור הבריאה..

תלמיד
ראה נא

בעל

איני בטוח שהמצרים האמינו בתחה"מ. חושבני שהאמינו בחיים גשמיים "למעלה" (יש מישהו שיודע במה האמינו?). הרמב"ם דיבר על תח"מ למטה.

אגב, כח שרציתי מהרמב"ם הוא שיקשה על מאן דהו (כגון טרמפיסטים ראני לוקח) למחות שהלך המחשבה הוא כפירה, כי זה היה הלך מחשבתו של הרמב"ם.