|
|
| נשלח ב-12/12/2012 09:25 |
 |
| |
| תלמידטועה כתב: |  | | ... קיימת אפשרות להסביר כי הכוונה היא שאמנם ניתנה תורה וניתנו מצוות, אך פרטים שאינם מרכזיים לא "נסגרו". לדוגמה – מצוות סוכה ניתנה בכתב, וניתנו למשה בע"פ עקרי דיניה כגון האיסור כי הסכך יהיה מדבר המקבל טומאה, אבל פרטי פרטים, נשארו "פתוחים", למשל דין המעמיד לסכך.. נגזר מכך כי באמת אין המחלוקות האלו בדבר רצונו של ה' כיצד תיראה ההלכה. ה' השאיר זאת לשיקול החכמים. אין אמת מוחלטת בדברים אלו ולה' "לא אכפת" מה יפסק (העיקר שיפסק לפי הכללים הרגילים). .... |
|
מהם פרטים ומהם כללים? לדוגמא, נעיין במצוות קריאת שמע. מצווה יסודית ושכיחה. האם היא בכלל מצווה? הלא יש דעה בגמרא שקיראת שמע מדרבנן. אם נניח שקריאת שמע היא מדאורייתא, מה נכלל בחיוב התורה, שלוש םרשיות? שתי פרשיות? פרשה ראשונה ואולי רק פסוק ראשון?
מהו זמן המצווה בשחרית, לפני הנץ ובדיעבד גם אחריו, או דווקא אחר הנץ כדעת חלק מהגאונים והראשונים?
מהו זמן המצווה בערבית, מצאת הכוכבים (מתי זה?) או מפלג במנחה (רבנו תם) או אפילו קודם?
אם קדמוני בדפים הקודמים, אני מתנצל.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2012 10:37 |
|
| |
אני חושב שהגמרא במסכת גיטין דף ו ע"ב פתרה את הבעיה והגדירה את המושג ואפילו ברמה של ויכוח מציאותי.
הגמרא שם מביא את מחלוקתרבי אביתר ורבי יונתן לגבי זנות הפילגש האם זה זבוב שמצא לה. או האם נימא מצא לה באו"מ.
אינני זוכר כעת, אבל בלימודי אז את הסוגיא היתה לי הבנה כלשהי מפני מה נטו שם חכמים מן הפשט ובמה דנו שם. לצערי נשכחו ממני הדברים. אבל לעניננו: הגמרא מבארת שאגכן שניהם היו והשאלה היא רק בהדגשים. 'זבוב מצא לה ולא הקפיד נימא מצא לה והקפיד'
היינו רבי יונתן ורבי אביתר למדו שניהם את הפרשה ולכל אחד מהם היה נראה נקודה אחרת וסוג אחר של בעיה שהיתה לאותו אדם עם פילגשו.
ושניהם צדקו לדברי הגמרא. מפני ששניהם הבינו משהו נכון שכנראה נראה איכשהו מתוך כלליות העניין או הדגשי הכתובים. וכמובן שיש בסוף הלכה אחת שקובעת את המיקום הנכון יותר של הדעות זו מול זו. כגון שם מה העיקר ומה הטפל למרות ששניהם משמעותיים במידה מסויימת.
וכמו"כ בכל ויכוח על זמן התפילה או חובת קריאת שמע וכל דין והלכה יש מקום ומעמד אמיתי לכל סברה עניינית שמתואמת ונובעת מתוך המערכת המחייבת שבתורה ומידות הדרש. כמו שגם השמאל טוען דברים נכונים וגם הימין וןכך כל דעה משמעותית הנטועה חזק בדעות האנשים, כנראה מכילה בקרבה יותר מגרעין של אמת. זה נקרא דברי אלוהים חיים.
ההלכה אמורה לסדר בתוך המסגרת את המקום של כל דעה למרות היות שניהם מכילות בקברבן אמת נכונה, אך כשהן ביחד ויש לכל אחת את מקומה. ושוב כדבר גמרא זבוב מצא לה ולא הקפיד נימא מצא לה והקפיד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2012 05:29 |
|
| |
בעב למה הרגזתני לעלות (מאוב) לא רציתי להכנס לנושא מה ניתן למשה ומה לא ולכן הלכתי בעקבות פשטות דברי הר"מ בפיה"מ. לשאלה של גבול קשה מאוד לענות, למה רק דברים מסויימים נכתבו בתורה במפורש והשאר נתונים לפרשנות? למה התורה לא נכתבה יותר במפורט? עץ אז שניהם טעו, האחד קצת כי לא ידע הבעל בזבוב, והאחד יותר כי לא ידע את הסיבה העיקרית. מה הועלת? רק העלית ששניהם גיששו סביב האמת
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2012 08:08 |
|
| |
| עציער כתב: | | אני חושב שהגמרא במסכת גיטין דף ו ע"ב פתרה את הבעיה והגדירה את המושג ואפילו ברמה של ויכוח מציאותי.
הגמרא שם מביא את מחלוקתרבי אביתר ורבי יונתן לגבי זנות הפילגש האם זה זבוב שמצא לה. או האם נימא מצא לה באו"מ.
אינני זוכר כעת, אבל בלימודי אז את הסוגיא היתה לי הבנה כלשהי מפני מה נטו שם חכמים מן הפשט ובמה דנו שם. לצערי נשכחו ממני הדברים. אבל לעניננו: הגמרא מבארת שאגכן שניהם היו והשאלה היא רק בהדגשים. 'זבוב מצא לה ולא הקפיד נימא מצא לה והקפיד'
היינו רבי יונתן ורבי אביתר למדו שניהם את הפרשה ולכל אחד מהם היה נראה נקודה אחרת וסוג אחר של בעיה שהיתה לאותו אדם עם פילגשו.
ושניהם צדקו לדברי הגמרא. מפני ששניהם הבינו משהו נכון שכנראה נראה איכשהו מתוך כלליות העניין או הדגשי הכתובים. וכמובן שיש בסוף הלכה אחת שקובעת את המיקום הנכון יותר של הדעות זו מול זו. כגון שם מה העיקר ומה הטפל למרות ששניהם משמעותיים במידה מסויימת.
וכמו"כ בכל ויכוח על זמן התפילה או חובת קריאת שמע וכל דין והלכה יש מקום ומעמד אמיתי לכל סברה עניינית שמתואמת ונובעת מתוך המערכת המחייבת שבתורה ומידות הדרש. כמו שגם השמאל טוען דברים נכונים וגם הימין וןכך כל דעה משמעותית הנטועה חזק בדעות האנשים, כנראה מכילה בקרבה יותר מגרעין של אמת. זה נקרא דברי אלוהים חיים.
ההלכה אמורה לסדר בתוך המסגרת את המקום של כל דעה למרות היות שניהם מכילות בקברבן אמת נכונה, אך כשהן ביחד ויש לכל אחת את מקומה. ושוב כדבר גמרא זבוב מצא לה ולא הקפיד נימא מצא לה והקפיד. |
|
יפה כתבת לגבי שאלות מוסר וכללי חברה כימין ושמאל המושתתים על ערכים הבנויים לפי מוסכמות חברתיות ומאפשרות יותר מאמת אחת ,והסיסמא ,,כל אחד והאמת שלו ,, יתכן כנכון,
אבל מה תעשה בשאלה של לא תבערו ללאו יצאת או לחלק יצאת או עץ הדעת אתרוג היה או חיטה ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2012 13:51 |
|
| |
א' לא אמרתי ממש את המושג של 'כל אחד והאמת שלו' אני הייתי הולך יותר על: 'כל אחד והאמת של כולם' היינו זה לא משהו ששייך ל'פוסט' דוקא. לכן הדגשתי שזו צריכה להינות סברה עניינית המתואמת עם המקורות ומשתלבת בתחומי ההלכה, וההלכה יכולה לעגן אותה במקום כלשהו.
ב' מה היה עץ הדעת? בסגנון הגמרא מתחייב שילוב מסוים ריח של אתרוג, צורה של חיטה. או יותר מסתבר שהגמרא הייתה עונה שחציו ולמעלה אתרוג, חציו ולמטה חיטה.
בקיצור, אין לי מושג בדיוק, אבל ברור לי שזה הכיוון וממש כמחלוקת רבי יונתן ורבי אביתר.
בעניין האם לחלק יצאת או ללאו יצאת, שם הרבה יותר קל לי לקבל את זה, כי פרשנות בספרות באמת יכולה להיות מגוונת.
ואני לא חושב שיש כאן שאלה שיש עליה תשובה מדוייקת למה בדיוק התכוונו, אלא שאלה ספרותית דרשנית שבאמת יש עליה כמה תשובות.
תוקן על ידי עציער ב- 16/12/2012 13:51:44
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2012 23:30 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: | | | עץ אז שניהם טעו, האחד קצת כי לא ידע הבעל בזבוב, והאחד יותר כי לא ידע את הסיבה העיקרית. מה הועלת? רק העלית ששניהם גיששו סביב האמת |
|
מה לך כי תלין עלי ועל הגמרא שם תלונתך.
וכנראה הואיל ושם הנושא הוא פרשני, הרי שהשאלה עם מי הצדק, אינה מה הכריע שם את הכף, אלא מה יוצא מן המקרא והעניין הכללי, מה קרה שם. ובזה הציגו שניהם חלקי אמת.
|
|
|
|
|
