פרשיות השבוע - "בהר - בחוקתי"

בס"ד

הפטרת -  "בחוקתי"

עם  פירוש  הרד"ק  ע"ה

מתוך  ירמיהו  ל"ב  -  פס' -  ו - כ"ז

ו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הָיָה דְּבַר-יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ז הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן-שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר בָּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת:
ח וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי כִּדְבַר יְהֹוָה אֶל-חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר-בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה-לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר-יְהֹוָה הוּא:
ט וָאֶקְנֶה אֶת-הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה-לּוֹ אֶת-הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף:
י וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם:
יא וָאֶקַּח אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת-הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת-הַגָּלוּי:
יב וָאֶתֵּן אֶת-הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה בֶּן-מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל-הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
יג וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר:
יד כֹּה-אָמַר- יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת-הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר- הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי-חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים:
טו כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
טז וָאֶתְפַּלֵּל אֶל-יְהֹוָה אַחֲרֵי תִתִּי אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה לֵאמֹר:
יז אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא-יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל-דָּבָר:
יח עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל-חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
יט גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר-עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל-כָּל-דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו:
כ אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד-הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה-לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה:
כא וַתֹּצֵא אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל:
כב וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
כג וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ (וּבְתֹרָותְךָ) [וּבְתוֹרָתְךָ] לֹא-הָלָכוּ אֵת- כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת:
כד הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה:
כה וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי יֱהֹוִה קְנֵה-לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:
כו וַיְהִי דְּבַר-יְהֹוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
כז הִנֵּה אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי כָּל-בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל-דָּבָר:

ומכאן  מתחיל  פירוש  הרד"ק  ע"ה

[לב, ו]
ויאמר ירמיהו -
חנמאל בן שלום דודך, שלום היה דוד ירמיהו אחי אביו, כמו שאומר חנמאל בן דודי בא אליך שהוצרך למכור שדהו והנה הוא בא אליך ויאמר לך שתקנהו.

[לב, ז]
משפט הגאולה -
אם מכרתיו לאחר לך משפט הגאולה שתגאלהו מידו, אף כי אתה ראוי לקנותו מידי.

[לב, ח]
כדבר ה' -
כמו שאמר ה' שיבא אלי, כן עשה.

כי דבר ה' הוא -
ידעתי כי מהשם הוא שאקנהו, כי אם לא היה מאתו למה אמר אלי שיבא חנמאל אלי למכור שדהו?!

ויש מפרשים:
כי חנמאל בא ע"פ הדבור לירמיהו.

[לב, ט]
ואשקלה לו -
הקו"ף בשוא ופתח.

את הכסף -
הכסף שהתנתי עמו שבעה שקלים ועשרה הכסף, השקלים הם מנים והכסף הוא סלעים.

וכן תירגם יונתן:
שבעה מנין ועשר סלעין דכסף.

[לב, י]
ואכתוב בספר ואחתום -
כתבתי דברי המקנה בספר ואחר כך חתמתי הספר בחותם.

ואעד עדים -
במקנה שקניתי העדתי עדים, כלומר בפני עדים שזמנתי לכך קניתי השדה והם היו חותמים בספר המקנה.

ואשקול הכסף במאזנים -
וכבר אמר למעלה ואשקלה לו?!
אלא רוצה לומר שבפני עדי המקנה שקל לו הכסף משקל ישר במאזנים, כדי שלא יוכל להיות ביניהם דברים על משקל הכסף.

[לב, יא]
ואקח, את החתום -
ר"ל ספר המקנה החתום כמש"א ואחתום.

המצוה והחקים -
ר"ל ספר המצוה והחקים וספר שזכר עומד במקום שנים וספר זה הוא תנאי המכירה, כמו מספר שני תבואות שהיא מצוה בתורה והחקים מנהגים שהיו נוהגים בזמן ההוא בענין המכירה, וכל זה כתוב בספר אחד.

ואת הגלוי -
רוצה לומר ספר הגלוי, כי שני ספרים כתב במקנה האחד שהיה חתום ואחד שהיה גלוי, כשירצו לראותו ולקרותו שיעשו כדי שלא יפתחו החתום והנה הם שלשה ספרים.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
הגלוי ספר שכתב בו שגלה אזן הגואלים, אם ירצו לקנות כמו שעשה בעז.

ויונתן תרגם:
ית שטרא דזביני וגו' כבעמוד.

[לב, יב]
ואתן את הספר המקנה -
בא בה"א הידיעה עם הסמיכות כמו ממלכות הארץ כמו שכתבנו למעלה.

לעיני חנמאל דודי -
רוצה לומר בן דודי, כי בן דודו היה כמו שאמר למעלה וכן ואת לוט אחיו רוצה לומר בן אחיו, או חנמאל זה היה אחר שהיה דודו אחי אביו והמוכר היה בן דודו אבל חנמאל זה שהיה דודו היה שם בעת המקנה.

ובאמרו שנתן לו ספר המקנה ר"ל עם הספרים האחרים, אלא שזכר ספר המקנה שהיא העיקר.

הכותבים בספר המקנה -
ר"ל שחתמו בו שמם לעדות.

[לב, יד]
לקוח -
מקור במקום צווי, כמו: זכור את יום השבת, הלוך וקראת והדומים להם.

ואת החתום -
ספר המצוה והחקים וגם הוא היה חתום.

למען יעמדו ימים רבים -
עד שוב הגולה שאז תתקיים נבואת עוד יקנו בתים ולהיות לאות לשיבת הגלות צוה האל לקנות השדה לנחמם לישראל, שלא יחשבו שאבדה תקותם אם יגלו.

[לב, יז]
אהה, אתה עשית את השמים ואת הארץ -
וכיון שעשית אותם לא יתכן שיפלא ויעלם ממך כל דבר הנעשה בהם בין בשמים בין בארץ, ואם תנתן העיר ביד הכשדים אתה ידעת וחשב ירמיהו, כי אולי שב אפו מהם מרוב חסדיו וזכר להם חסדי אבות הראשונים, לפיכך אמר: עושה חסד לאלפים שאם לא כן למה אמר שיקנה השדה והעיר קרובה להכבש וזהו ענין תפלתו.

[לב, יח]
אל חיק בניהם אחריהם -
כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כמו שכתוב בתורה לשונאי.

האל הגדול הגבור -
אמרו רז"ל:
למה לא אמר ירמיהו והנורא?
אמר כשדים מרקדין בהיכלו ואיה נוראותיו?!

[לב, יט]
גדול העצה -
שעצותיו גדולות ומעשיו רבים מהשיגם.

העליליה -
המעשה.

על כל דרכי בני אדם -
לא כמו שאמרו: אין ה' רואה אותנו.

לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו -
ואשר בפרשה ה' עזי למעלה ולתת כפרי וזה לתת וכפרי והסימן וכלו.

[לב, כ]
עד היום הזה -
פירוש עד היום הזה הם ידועים בבני אדם.

ובישראל ובאדם -
ובישראל עושה אותות ומופתים ובשאר בני אדם בעבור ישראל.

ותעשה לך שם -
אתה נודע באותות ומופתים ובהם ידעוך בני אדם על כרחם.

ובמדרש:
ובישראל ובאדם ובישראל ובמצרים עשית מופתים כאחד לזה טוב ולזה רע והוא שאמר: ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה אותו מזל ששמש חשך למצרים, שימש אור לישראל.

ויונתן תרגם:
ולישראל עבדת פרישן בגו בני אינשא.

[לב, כא]
ותצא, ובאזרוע -
באל"ף נוספת מאותיות אמתי"ן.

[לב, כג]
ויבאו וירשו -
ביו"ד איתן לבד ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב.

ובתרותך -
כתוב והוא דרך פרט על התורות וקרי ובתורתך דרך כלל כי כל התורה אחת.

ותקרא -
מן כי הקרה ה' אלהיך וכתוב באל"ף במקום ה"א ואמר כן להודיע כי המקרה הרע הבא להם איננו מקרה גמור הבא מאליו, אלא הוא ית' הקרה אותו.

[לב, כד]
הנה הסוללות -
הם העצים שמשליכים בהם האבנים בחומות העיר להכותם.

ויונתן תירגם:
הא מליתא עלו על קרתא למכבשה,
והוא תל עפר שצוברין סביב החומה, לעלות משם על החומה.

וכן בדרז"ל:
מליא בנצא.

[לב, כז]
הנה, הממני יפלא -
באמת לא יפלא וידעתי שהעיר תנתן ביד הכשדים, כי לא שב אפי מהם כי רבו עונותיהם להכעיסני ואע"פ כן אמרתי לך לקנות השדה להיות להם נחמה, שישובו מהגלות ויקנו שדות ובתים בארץ הזאת.



חזק חזק וניתחזק ...

ובברכת  שבת  שלום  ומבורך ...

לנו  ולכלל  עמו  ישראל  יתברך  בכל  אשר  ה"ן ...