לזמן הזה – פתח או חיריק – סוף סיפור ומסקנות (ברכת שהחיינו)

יש אנשים עם בעיות. מה, אינך יודע זאת?

אם אין מחזירים אותו, איך צריך להיות כתוב בחומש, בסידור, האם זה לא משנה? ואמנם גם אם זה לא משנה באמת, אולם הלוא אנשים עושים פרנסה מזה. יש מנקדים/מנקדות, מגיהי ניקוד, עורכי סידורים, יש את האקדמיה וכו'.

אני דוקא תמה בקול על בעיות אחרות שיש לחברים פה בפורום, כמו למשל... (אין צורך במשל).

אם המבטא האשכנזי היה הקדמון, היינו נמצאים בבעיה. כי היינו צריכים לחקור איזה מבטא מן המבטאים האשכנזיים המגוונים - הוא המבטא הנכון; האם האשכנזי? הליטאי? הפולני? ההונגרי? - איזה מהם?!

חוקי הדקדוק נוצרו רטרואקטיבית על תנאי שפה והגייה קיימים. בשפות שלא מבחינות בין יחיד לרבים בשמות עצם, אין כללי דקדוק על השימושים של יחיד ורבים בשמות עצם. בהגייה הגלילית שלא הבחינה בין אימות הלשון, נוצרו בוקה ומבוקה ומבולקה בכתיבת אימות הלשון.

הכ"ף השני של ערכך אינו כינוי לנוכח, אלא כל כולה של תיבה זו היא שם שווה ערך ל"ערך" עם כ"ף אחד (כ"ה לפי רוב המפרשים), ולפי זה הה"א תואם ביותר.