לפוסט (אגב, אתה במקרה זהה לטראכטבעסר? - כי יש לי תחושה שאני מנהל עם שניכם את אותו דיון. אם לא, סלח לי כי חשדתי בכשרים):
"בתודעתך מצויה הכרה ידועה לכל המין האנושי (בלי שנדע מה היא) שישנו אני"
לא חייבים להניח את המיסטיקה הקארטזיאנית הזו. בכל אופן, גם אם תאמר שחייבים, רבים הם הפילוסופים שלא הניחו כזו מיסטיקה. למשל, וויטגנשטיין המאוחר. למשל קוואיין. למשל גילברט ראייל [הסיפור המופרסם שלו על ה"רוח במכונה"]. למשל צ'רצ'לנד.
"בתודעתך מצויה הכרה ידועה לכל המין האנושי ש... ישנו עצם הקרוי מחשב"
וואו - זו הכרה שבטוח איננה מצוייה כלל אצל חלק ניכר מהאנושות - תשאל איזה אינדיאני באמאזונאס אם בתודעתו מצוייה הכרה כזו.
"בתודעתך מצויה הכרה ידועה לכל המין האנושי ש...ישנה מערכת יחסים בין-עצמית,
"
טוב, גם זו מחלוקת. אני נוטה להסכים לדבריך אבל יהיו שיחלקו...
"ממילא אתה מכיר שאני מול מחשב."
גם אם נניח כל מה שאמרת קודם כאמת לאמיתה - המסקנה הזאת פשוט לא נובעת.
גם אם נניח שיש אני ושישנו מחשב ושקיימת "מערכת יחסים בין עצמית" כדבריך, לא נובע מכך שאני יושב עתה מול מחשב.
יתר על כן, אפילו אם נניח את חוקי הלוגיקה ואת חוקי הטבע [ואפילו אם נניח שאנו יודעים את כוווווולם ואיננו טועים במאום] - עדיין לא ינבע מהם שאני יושב עתה מול מחשב.
תחשוב למשל על תרגיל בפיזיקה בבית ספר תיכון:
אומרים לך:
נתונה מערכת סגורה במצב כזה וכזה [מיקום ותנועה של הגופים במערכת והכוחות הפועלים בה] ונתונים לך חוקי ניוטון. חשב מה יהיה מצב המערכת בעוד כך וכך זמן.
אז פה אתה יודע מה לעשות במידה ואתה יודע את חוקי ניטון ובמידה והם אדקוואטיים לשם תיאור המערכת הנתונה
[כגון: שהמערכת היא מאקרו-פיזיקאלית והמהירויות בה אינן מתקרבות למהירות האור]
אבל דמיין לך שהיו נותנים לך את אותו התרגיל ללא תיאור המצב המקורי, והיו שואלים אותך: מה יהיה מצב המערכת בזמן t?
פה היית נתקע. כי התיאוריה של ניטון (וכל תיאוריה אחרת המתארת את חוקי הטבע - ויהי זה בשלמות) לא מספקת לך אינפורמאציה על מצב של מערכת נתונה ברגע נתון אלא היא אומרת לך ש
אם המצב של המערכת ברגע t הוא a,
אז ברגע
t' הוא יהיה b [או היה b. חוקי ניטון פועלים לשני הכיוונים].
ובטח ובטח התיאוריה של ניטון (וכל תיאוריה העוסקת בחוקי טבע) לא אומרת לך איזה מין מערכות ישנן, והאם ישנן בכלל מערכות כלשהן, וכדומה.
הנחות אלו אינן נובעות מן התיאוריה אלא אנו מניחים אותן מסברא - ללא הוכחה. אנו יכולים לטעות בהן ולקבל תוצאות שגויות - וזאת בלי לסתור (או להפריך) את התיאוריה עליה הסתמכנו בחישוב התוצאות.
ספציפית במקרה של ישיבתי מול המחשב, אני, כמובן, יודע זאת בכלל לא בהסתמך על תיאוריה כלשהי (לפחות לא במודע. ובכל אופן ללא תיאוריה מורכבת מידי) אלא ממראה עיניים. מראה העיניים, בתורו, יכול פשוט להטעות (תחשוב על תעתוע או חלום או אשלייה אופטית) אבל אני מקווה שהפעם הוא איננו מטעה אותי [אחרת אני סתם מכלה את כוחותי לריק עתה].
זאת ועוד, בל נשכח שאת התיאוריות הפיזיקאליות עצמן אנו מפתחים על סמך מראה העיניים. גם תיאוריה שפיתוחה מערב מיכשור מאד משוכלל בסופו של דבר דורשת שמאן דהוא אנושי יסתכל על הצג או בתוך העדשה.
זאת ועוד, התיאוריות אינן נובעות מתוך נתוני החושים שלנו - אלא הפוך - נתוני החושים אמורים לנבוע מהן - כך הן מסבירות את נתוני החושים [הסכמה הנומולוגית-דדוקטיבית של קארל המפל].
עכשיו, טענה נתונה נובעת מאיספור מערכות של טענות שאינן מתיישבות האחת עם השניה. כלומר, באופן עקרוני (אפריורי-לוגי) , אינספור תיאוריות (שאינן עולות בקנה אחד) יכולות להסביר [אפילו במידה שווה של הצלחה] את אותם הנתונים [ויהיו רבים ככל שיהיו].
מה איפוא גורם לנו להחזיק בתיאוריות הקיימות? תשובה: אנו מחזיקים בתיאוריה הטובה ביותר שפותחה
בפועל [וגם זאת רק במקרה האידיאלי. בהרבה מקרים אנו מחזיקים בתיאוריה שהיה לה מזל].
האם בעתיד תפותח תיאוריה יותר טובה? מאד סביר שכן. האם היא תסתור את התיאוריה הקיימת? מאד סביר שכן. האם זה אומר שעלינו כבר עתה לוותר על התיאוריה הקיימת? לא - כי אין לנו משהו יותר טוב כרגע. האם זה אומר שאנו נאלצים להחזיק בתיאוריה שקרית בלית ברירה? כן.
בקיצור, ברוב המוחלט של האמנותינו [יהיו שיאמרו בכולן] - ותיהיינה אלו האמנות מדעיות או יומיומיות - אנו נאלצים לסמוך על דברים הרבה פחות מוצקים מאשר הוכחה...
כמו שכותב דקארט בסוף
הגיונות:
"מאחר והצורך בפעולה לעתים קרובות מאלץ אותנו לקבל החלטה ללא פנאי לבחינה כה זהירה [כמו זו שהוא מציע בספרו], אין לנו אלא להודות בכך שהאדם מועד לטעויות ... ואין לנו אלא להודות, לבסוף, בחולשתו של טבענו" [תרגום שלי מאנגלית].
(יאמר רק כהערת אגב שלא רק שהבחינה שהוא מציע לכוליה עלמא איננה מושלמת ואיננה מחסנת אותנו מפני טעויות, אלא גם שאיננה פראקטית בפועל. כלומר, מחד, היא מדוקדקת מידי ומאידך, איננה מדוקדקת מספיק ואכמ"ל)
"אבל מדוע ישנה בהכרתך ידיעה שישנו בורא ממציא ומנהיג לעולם."
א. ידיעה שיש אלוקים אין לי. אמונה שיש אלוקים יש לי.
ב. אני לא בטוח שהייתי מאפיין אותו כ"בורא ממציא" לעולם. "מנהיג" אולי כן. בכל אופן, כפי שכבר כתבתי לעיל, גם אם אני לגמרי טועה באשר לתכונותיו, אני עדיין יכול להאמין בו "בהצלחה" [בצורה משמעותית].
ג. המילה "מדוע" בהקשר זה יכולה להתפרש כבקשה להצדקה או בקשה לסיבה. אני מתייחס לשתי המשמעויות להלן.
"
אם יש לך הוכחה, הציגנה .
"
אין הוכחה. כמו שאין הוכחה לכמעט שום דבר - כאמור לעיל. אך גם לא צריך הוכחה - כמו שאינני צריך הוכחה כדי להאמין שאני יושב כרגע מול מחשב.
זאת ועוד, שלא כמו במקרה בו אני מנסה לשכנע אותך במשהו, לא רק שאין צורך בהוכחה, אפילו אין צורך בנימוק כלשהו. אני אינני מנסה לשכנע אותך בקיומו של אלוקים. כך שאני פתור מלהביא נימוקים.
בכל אופן - שים לב שחוסר הוכחה, ואפילו חוסר ראיה, לקיומו של אלוקים [או להתקיימותו של מצב ענינים אחר כלשהו] איננו מהווה הוכחה ואפילו לא מהווה נימוק לאי-קיומו של אלוקים [או לאי-התקיימותו של מצב ענינים אחר כלשהו, בהתאמה].
עכשיו, אם אתה שואל לא להצדקות אלא לסיבות שבגינן אני מאמין באלוקים, אזי כמובן שהתשובה היא שכך חונכתי וכו'.
רבות הן אמונותינו [גם אמונותיך - גם אם אינך שם לב לכך] שקיבלנו אותן בילדות ללא ביקורת והן נשארו איתנו עד היום.
אסתכן ואומר אף שכמעט כל אמונותינו (גם אמונותיך) הן כאלו (במיוחד האמונות היומיומיות - פחות האמונות התיאורטיות).
אך אין זה בהכרח מהוווה נימוק לנטוש אותן.
אדרבא, אמונות אלו הן ה-default. צריך להציג נימוקי-נגד כדי לשכנעני לוותר על אמונותי - וכנ"ל אמור לגבי אמונותיו הנתונות של כל אדם.
במילים אחרות, במקרה שלנו, חובת ההוכחה (או הנימוק או הראיה או החובה להביא שיקול כלשהו) היא על זה שמנסה לשכנע אותי שאין אלוקים. כמובן שההיפך אמור לגבי אתיאיסט - חובתו של מי שמנסה לשכנע אותו שיש אלוקים להביא לכך נימוקים.
ונימוקים, כידוע, בנושא הזה, ישנם לכאן ולכאן.. אף אחד מהם לא מוצלח יתר על המידה.
אם זה לא ברור עד כה: אין לי כל ענין להגרר לדיון בגוף הענין - בשאלה אם יש אלוקים או לא - כי אין לי ענין לשכנע את האתיאיסט בקיומו של אלוקים.
"אם לא היית נולד לבית בעל מסורת תאיסטית, גם היית יודע שיש אלוהים.
"
קרוב לוודאי שלא. אז מה?
זוהי דוגמה למה שנקרא "כשל גנטי" - המנסה להשליך על אמיתותה או שקריותה של אמונה כלשהי בהסתמך על המקור שלה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A9%D7%9C_%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99אם להאמין למיתוס האפוקריפי, ניוטון גילה את כוח המשיכה בגלל שנפל לו תפוח על הראש. עכשיו, אם לשניה נניח שבאמת כך הוא גילה את כוח המשיכה, האם זה מעלה או מוריד מאמיתותה של תורת ניוטון?
אותו דבר אמור לגבי מה שכתב שועתק באשכול הדן בטיעון האונטולוגי: "לדידי נראה לי שזה ענין של פסיכולוגיה ולא פילוסופיה, שיש אנשים שדעתם נוטה מחמת איזו סיבה נסתרת (
התלויה במה שעשו להם הוריהם או מוריהם בילדותם) לקבל את ההוכחות הללו, ויש שלא." [דגש שלי]
גם אם זו באמת הסיבה, אין זה מעלה או מוריד לתקיפותו או בטלותו של הטיעון האונטולוגי.
ואותו דבר אמור לגבי מה שטראכטבעסר אמר על ילדותו וגדילתו של לייבוביץ' - אין זה מעלה או מוריד מנכונות טענותיו או מתקיפות טיעוניו...
המוטיבאציות של אדם כשהוא טוען טענה מסויימת אינן רלוונטיות באשר לנכונות דבריו. עורך דין, מראש ידוע עליו שהוא מקבל כסף לטעון את מה שהוא טוען בבית המשפט ויכול להיות שהוא בכלל לא מאמין במה שהוא אומר, אבל אין זה אומר שאל לו לשופט להטות אוזן לטיעוניו - כי בהם יכול להיות ממש גם אם עורך הדין עצמו איננו מאמין בהם.
כמובן שהמוטיבאציה כן חשובה כל אימת שאנו נאלצים
לסמוך על דעתו של פלוני ולא
להשתכנע מטיעונו. אותו שופט, אם הוא מקבל שוחד, זו כבר בעיה - מה שאין כן עורך דין... רופא שמקבל שוחד שחברת תרופות - זו כבר בעיה עבור חולה המטופל אצלו. אבל זו פחות בעיה אם הוא מנסה לשכנע את הקולגיה הרפואית בכך שהתרופות באמת מועילות בעזרת נימוקים מדעיים - בלי שהוא מבקש מהם לסמוך עליו. זו אולי כן סיבה טובה לסלקו מהמקצוע - אבל זו איננה סיבה טובה לא להקשיב לטיעוניו בנדון.
"אנא הסבר את דבריך במילים פחות בומבסטיות ויותר בעלי הסבר שווה נפש."
שמע, אני מנסה.
תאמין לי שאינני מנסה להשוויץ אלא באמת להסביר. לא תמיד זה מצליח לי. אני מודה.
אם יש משהו ספציפי שאינך מבין - אנא שאל ואני אנסה לענות כמיטב יכולתי.
בכל אופן, ברור שלא על כל נושא ניתן לדון עם כל שפה נתונה - כמו שלא ניתן לחתוך עגבניות עם מסור.
אני באמת משתדל לא להשתמש בכלים שאין בהם צורך ו/או אינם מוסיפים כלום לאיכות הדיון.
לא תמיד אני מצליח, אני מודה.