בית פורומים הנה ימים באים

פרשת השבוע - "בהעלותך" - התש"ע

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-24/5/2010 01:29 לינק ישיר 
פרשת השבוע - "בהעלותך" - התש"ע

 

בס"ד

פרשת השבוע בהעלותך -
מתוך: מדרש רבא - ובהמשך פירוש רש"י
תחילת הפרשה - בספר ב"מדבר"  פרק ח'

מדרש רבה, במדבר, פרק ח

תוכן הפרק:

פרשה טו: בהעלותך את הנרות; החצוצרות; שבעים הזקנים

פרשה טו: בהעלותך את הנרות; החצוצרות; שבעים הזקנים

א [הדלקת הנרות בשמן זית]

בהעלותך
אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקדוש ברוך הוא על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית, ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית.
וכן הוא אומר: על המנורה הטהורה יערך את הנרות, אף כאן בהעלותך את הנרות.

ב [הנרות לזכות את ישראל]
ב [הנרות לזכות את ישראל]
זה שאמר הכתוב: (ישעיה מב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר
אמר לו הקב"ה למשה: לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות אלא לזכותם שנאמר: (דניאל ב)ונהורא עמיה שרא.
וכתיב: (תהלים קלט)גם חשך לא יחשיך ממך וילילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.
בא ללמדך, שאינו צריך לנרות של בשר ודם.

תדע, כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים ושלמה שבנה בהמ"ק לא עשה כך, אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ, שנאמר: (מלכים א ו)ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם.

ולמה צוה אתכם?
לזכותכם. לכך נאמר: בהעלותך את הנרות, הוי ה' חפץ למען צדקו.

ולא עוד,
אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא, לכך נאמר: (ישעיה ס)קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך.

ג [הדלקת הנרות - פיוס ללויים]
ג [הדלקת הנרות - פיוס ללויים]
בהעלותך את הנרות
את מוצא י"ב שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח, שבט לוי לא הקריב כלום והיו מצירין ואומרים:
למה רחקנו מהקריב לחנוכת המזבח?

משל למלך שעשה סעודה והיה קורא אומניות, היה אוהב אחד שאוהבו יותר מדאי, לא קרא אותו עמהן היה מצר לומר, שמא יש בלבו של מלך עלי כלום שלא זמנני בכל סעודות האלו?! כיון שעברו אותן ימי סעודה קרא אותו אוהב.
אמר לו: לכל בני המדינה עשיתי סעודה ולך לעצמך אני עושה סעודה.

למה?
שאת אוהבי.
כך מלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
את מוצא י"ב שבטים הקריבו לחנוכת המזבח וקבלן הקב"ה, שנאמר: קח מאתם ושבטו של לוי לא הקריבו, כיון שעבר חנוכת המזבח אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה, לכך, דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך, ואחר כך קח את הלוים.

ד [נתקשה משה במעשה המנורה]

דבר אחר:
בהעלותך
את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן עד שהראהו הקב"ה באצבע.
וכן בפרסות בהמה טמאה וטהורה, שנאמר: (ויקרא יא) זאת החיה אשר תאכלו את זה לא תאכלו, הראהו באצבע.
וכן בירח: החדש הזה לכם.

וכן במנורה (במדבר ח) וזה מעשה המנורה מקשה זהב, כלומר מה קשה היא לעשות שהרבה יגע בה משה, כיון שנתקשה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: טול ככר זהב והשליכו לאור והוציאוהו והיא מעצמה נעשית, שנאמר: וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה היו, מכה בפטיש ומעצמה נעשית, לכך הוא אומר: מקשה תיעשה מלא יו"ד כתיב ולא כתיב תעשה, כלומר מעצמה תיעשה.

נטל משה את הככר והשליכו לאור, אמר משה: ריבונו של עולם! הרי ככר בתוך האש כשם שאתה רוצה כן תעשה, מיד יצתה המנורה עשויה כתקנה, לפיכך כתיב: כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה משה את המנורה אין כתיב כאן, אלא כן עשה, סתם.

ומי עשה?
הקב"ה.
לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אם הזהרתם להיות מדליקין לפני אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע שנמשלו נפשות כנר, שנאמר: (משלי כ) נר ה' נשמת אדם.
ונאמר: בהעלותך את הנרות.

ה בהדלקת הנרות מתעלה כבודם של ישראל]

זה שאמר הכתוב (תהלים יח) כי אתה תאיר נרי
אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! לנו אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא אורו של עולם והאורה דרה אצלך, דכתיב: (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא ואתה אומר: אל מול פני המנורה?!
הוי, כי אתה תאיר נרי!
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לכם אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם.

למה?
לעלות אתכם בפני האומות שיהיו אומרים: ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם.

משל למה הדבר דומה?
לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך.
אמר לו פיקח לסומא: כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאיר לי.
אמר לו הסומא: בטובתך כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני עד שנכנסנו לתוך הבית, אתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר: הדלק לי את הנר הזה והאיר לי?!
אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך לכך אמרתי לך האיר לי.
כך הפקח, זה הקב"ה, שנאמר: (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.
והסומא, אלו ישראל, שנאמר: (ישעיה נט) נגששה כעורים קיר, היה הקדוש ברוך הוא מנהיגן ומאיר להם, שנאמר: (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם,כיון שעמד המשכן, קרא הקב"ה למשה, ואמר לו: תאירו לי, שנאמר: בהעלותך את הנרות, בשביל לעלות לכם.

ו [הנרות מאירים לְעולם]

מה כתיב למעלה מן הענין?
שנאמר: (במדבר ז)ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל, ואחר כך, דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב: (תהלים לד) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו.
את מוצא למעלה יש אומרים שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי.

ומי היה נשיאו של לוי?
זה אהרן, שנאמר: (במדבר יז)ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר: אוי לי, שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי?
אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן: אל תתירא! לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר: דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות.
הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם.

אל מול פני המנורה יאירו

וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם:

ז [אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות]

דבר אחר:
אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות

שלא תהיו מבזין על המנורה, הוי (זכריה ד) כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה.
אלה,
זו המנורה.
שבעה, אלו שבעת הנרות כנגד ז' כוכבים שמשוטטין בכל הארץ, כך הם חביבין שלא תהיו מבזין עליהן, לכך נאמר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך אורה.

ראה מה כתיב בחלונות: (יחזקאל מ) וחלונות אטומות אל התאים ואל אליהמה לפנימה וגו', וכן לאילמות וגו' כהחלונות האלה, כַּחַלּוֹנוֹת אין כתיב כאן, אלא כְּהַחַלוֹנוֹת, שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ.

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
הברק הזה תולדות האש של מעלן הוא, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו, שנאמר: (שם א)ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים ומן האש יוצא ברק ומבהיק את כל העולם כולו ואני צריך לאורה שלכם?!
ולמה אמרתי לך, כדי לעלותך.

אמר רבי חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא: עינים שיש בך יש בתוכן לבן ושחור ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור, ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקב"ה שכולו אורה הוא צריך לאורה שלכם?!

דבר אחר:
אל מול פני המנורה
בשר ודם מדליק נר מנר דלוק, שמא יוכל להדליק נר מתוך החשך?!
שנאמר: (בראשית א) וחשך על פני תהום.

מה כתיב אחריו?
ויאמר אלהים יהי אור, ומתוך החשך הוצאתי אורה ואני צריך לאורה שלכם?!
ולא אמרתי לך אלא לעלות אותך, להעלות נר תמיד.

ח [בשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך]

דבר אחר:
בהעלותך

זה שאמר הכתוב: (תהלים קלט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. ולנו אומר: בהעלותך?!

למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי!
הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט.
כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו.
כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה הכל הדיוטות.
א"ל המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד, למה לא התקנת לי כלום?
אמר לו אוהבו: ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות.
אמר לו המלך: חייך! שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך.
וכן הקדוש ברוך הוא כולו אורה, שנאמר: (דניאל ב) ונהורא עמיה שראוהוא אמר לישראל: התקינו לי מנורה ונרות.

מה כתיב שם?

(שמות כה)ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם) ועשית מנורת זהב טהור.
כיון שעשו באת שכינה.

מה כתיב שם?
(שם כט) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד מיד קרא למשה.
ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וישמע את הקול מדבר.

מה דבר אליו?
בהעלותך את הנרות.

ט [אור הנרות מזיקוקי אור של מעלה]

אמרו ישראל: (תהלים מג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, גדול אורו של הקב"ה, החמה והלבנה מאירים לעולם.

ומהיכן הן מאירים?
מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר: (חבקוק ג) לאור חציך יתהלכו לנוגה ברק חניתך. גדול האור של מעלן שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה, שנאמר: (דניאל ב)ידע מה בחשוכא,לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר: (בראשית א) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.

להאיר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות
אמר דוד: (משלי יז) באור פני מלך חיים.

אמר רבי יעקב בר' יוסי:
נמנעת השמחה מן הרשעים ונתנה לישראל שהוצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם: אל מול פני המנורה יאירו.

י [משה התקשה בעשיית המנורה]

ר' לוי בר רבי אומר:
מנורה טהורה ירדה מן השמים שאמר לו הקב"ה למשה: (שמות כה) ועשית מנורת זהב טהור
אמר לו: כיצד נעשה אותה?
אמר לו: מקשה תיעשה המנורה, ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח מעשיה.
עלה, ואמר: רבוני! כיצד נעשה אותה?
אמר לו: מקשה תיעשה המנורה ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח.
עלה ואמר: רבוני שכחתי אותה, הראה לו למשה ועוד נתקשה בה.
אמר לו: וראה ועשה עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה ואף על פי כן נתקשה על משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה ואמר לבצלאל מיד עשאה. התחיל תמה ואמר: אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה ואת שלא ראית עשית מדעתך?!

בצלאל,

בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה.
וזה אחד מחמשה דברים שנגנז.
הארון,
והמנורה,
והאש,
ורוח הקדש,
והכרובים.
הארון, והמנורה, והאש, ורוח הקדש, והכרובים. וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן, לשמח את ירושלים, שנאמר: (ישעיה לה)יששום מדבר וציה ותגל ערבה.
(שם)פרוח תפרח ותגל.

יא [הלוויים חביבים הם לפני ה']

קח את הלוים
הלכה.
כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנים בו?

אמר רבי יהודה:

שבעה נימין היו בכנור, שנאמר: (תהלים טז) שובע שמחות את פניך נעימות, אל תהי קורא שובע, אלאשבע שמחות.
וכן דוד אומר: (שם קיט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך.
ולימות המשיח נעשית שמונה, שכן דוד אומר בניגון: (שם ו) למנצח בנגינות על השמינית.
ולעתיד לבא נעשית עשר, שנאמר: (שם קמד) אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור.

ומי התקין להם?
שמואל ודוד, שנאמר: (ד"ה א ט)המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם והם העמידו חלוקי השיר והיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם.
ראה חיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא את הלוים.
כך אמר הקב"ה למשה: הרבה הלוים חביבין לפני קח אותם לשמי לשררה.

מנין?
ממה שקרינו בענין: קח את הלוים.

יב [ה' צדיק יבחן]

קח את הלוים
זה שאמר הכתוב: (תהלים יא) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו.

ה' צדיק יבחן

אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה.

וכן את מוצא באברהם אבינו, נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו, שנאמר: (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל.

וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו ואחר כך ברכו, שנאמר: (שם כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא ויברכהו ה'.

וכן יעקב אבינו, נסהו בכל אותן הצרות: בעשו, ברחל, בדינה, ביוסף. והאיך יצא מבית אביו (שם לב)כי במקלי עברתי את הירדן ובירכו: (שם לה)וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו.

וכן יוסף באשת פוטיפרע והיה חבוש י"ב שנים ואח"כ יצא ונעשה מלך, על שעמד בנסיונותיו. הוי אומר: ה' צדיק יבחן.

אף שבטו של לוי, נתנו עצמן על קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה, שכן יחזקאל מוכיח: (יחזקאל כ)כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים.

מה כתיב בסוף אחריו?
וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ואמר לשפוך חמתי עליהם.

מה עשה הקב"ה?
הביא חושך על המצריים ג' ימים, והרג בהן כל רשעי ישראל, שכן הוא אומר: (שם)וברותי מכם המורדים והפושעים בי.
וכן הוא אומר: (שיר ב) התאנה חנטה פגיה, אלו הרשעים שהיו בישראל.
(שם)והגפנים סמדר נתנו ריח, הנשארים שעשו תשובה נתקבלו.
(שם) קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, שהרי הגיע קץ הגאולה, אבל שבטו של לוי כולם צדיקים היו והיו עושים את התורה, שנאמר: (דברים לג) כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, זו המילה.

ולא עוד, אלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר: (שמות לב) ויעמד משה בשער המחנה ויאספו אליו כל בני לוי, כיון שאמר להם משה: שימו איש חרבו על ירכו.

מה עשו?

שמו ולא נשאו פנים.
וכן משה מברכם: (דברים לג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שכולם צדיקים נסה אותן ועמדו בנסיונן, שנאמר: אשר נסיתו במסה, מיד אמר: והיו לי הלוים, לקיים מה שנאמר: ה' צדיק יבחן, אבל הרשעים כתיב בהם (תהלים יא) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו.
אמר דוד: (שם קכט) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו.


לפירוש רש"י  כנסו לקישור הבא:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=8&mefaresh=rashi

חזק חזק וניתחזק ...
ובברכת שבת שלום ומבורך



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 01:31 לינק ישיר 

 

בס"ד
הפטרת השבוע - בהעלותך -
 
מתוך: זכריה  ב' -  פס' -  י"ד - י"ז
        זכריה  ג'  -  פס' -  א' - י'
        זכריה  ד' -  פס' -  א' - ז'


זכריה  ב'
יד רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת-צִיּוֹן כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם-יְהֹוָה:
טו וְנִלְווּ- גוֹיִם רַבִּים אֶל-יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי-יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ:
טז וְנָחַל יְהֹוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָם:
יז הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהֹוָה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ:

זכריה  ג'
א וַיַּרְאֵנִי אֶת-יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהֹוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל-יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ:
ב וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהֹוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהֹוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ:
ג וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ:
ד וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל-הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת:
ה וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל-רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ- הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל-רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יְהֹוָה עֹמֵד:
ו וַיָּעַד מַלְאַךְ יְהֹוָה בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:
ז כֹּה-אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם-בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם-אַתָּה תָּדִין אֶת-בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת-חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה:
ח שְׁמַע-נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי-אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי-הִנְנִי מֵבִיא אֶת-עַבְדִּי צֶמַח:
ט כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל-אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת-עֲוֹן הָאָרֶץ-הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד:
י בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל-תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל-תַּחַת תְּאֵנָה:

זכריה  ד'
א וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ:
ב וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה (וָיאֹמַר) [וָאֹמַר] רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת- זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ:
ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ:
ד וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי:
ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי:
ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר-יְהֹוָה אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם-בְּרוּחִי אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת:
ז מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ:


פירוש  הרד"ק  ע"ה

זכריה  ב'

[ב, יד]
רני ושמחי -
יתכן לפרש נבואה זו עד ממעון קדשו עתידה לימות המשיח, בעבור שאמר ונלוו גויים רבים.

הס כל בשר -
ולא ראינו זה בבית שני אלא ששאר כל הפרשה ענינה בבית שני, שדבר על יהושע ועל זרובבל.

[ב, טו]
ונלוו -
מבואר הוא והוא לשון חבור.

[ב, טז]
ונחל, יהודה -
שהוא חלק האל יתברך אז ינחל אותו האל יתברך שיהיה נחלתו על אדמת הקדש שיצא מהגלות ויהיה נחלת האל על אדמת הקדש, והפסוק הזה כמו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וזכר יהודה לפי שהוא ראש ממלכות ישראל ואם בבית שני, יהודה הוא ששב מהגלות.

[ב, יז]
הס -
שתוק, כמו שפירשנו.

כי נעור ממעון קדשו -
הוא השמים ואמר נעור ע"ד משל כאיש אשר יעור משנתו, ע"ד שאמר: ויקץ כישן ה'.
ונעור - מבנין נפעל מנחי העי"ן על משקל נבון נכון, אעפ"י שהם בקמץ הנו"ן וזה בצר"י

זכריה  ג' 

[ג, א]
ויראני -
השטן משל לסנבלט וחבריו שהיו שוטנים אותם ומשביתים ממלאכתם.

ויונתן תרגם:
<* style="color: #0000ff">וחטאה קאים על ימיניה לאסטנא ליה.

[ג, ב]
ויאמר ה' -
הוא המלאך ונקרא בשם רבו וכן בדבר גדעון ובמקומות אחרים.

ויגער ה' -
הוא האל יתברך.

הבוחר בירושלם -
לבנותה ולא תוכל לשטנו.

הלא זה אוד מוצל מאש -
כמו אוד הדולק שיסירו אותו מהאש שלא ידלק עוד וכן זה מוצל מאש הגלות לבא לירושלם ולבנות הבית ולכהן בו.

ורז"ל דרשו בו:
<* style="color: #0000ff">כמשמעו שהיה עם צדקיהו ואחאב אשר קלם מלך בבל באש והם נשרפו והוא נצול, כמו שאמר בדרש ההוא, וכן תרגם יונתן.

[ג, ג]
ויהושע היה לבוש בגדים צואים -
פירש כי זה משל על בניו שנשאו נשים נכריות.

וכן תרגם יונתן:
<* style="color: #0000ff">ויהושע הוו ליה בנין דנסבין להון נשין דלא כשרן לכהונתא.

וכך אמרו רז"ל:
<* style="color: #0000ff">כי על עון שהיו בניו נושאין נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בידם אמר זה, שנאמר ויהושע היה לבוש בגדים צואים, וכי דרכו של יהושע היה ללבוש בגדים צואים?!
אלא שהיו בניו נושאים נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בידם.
וכן כתוב בעזרא: וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני ישוע בן יהוצדק ואחיו וגו':

[ג, ד]
ויען -
המלאך אמר אל המלאכים האחרים העומדים לפניו כי הוא היה גדול מהם והוא היה שולחם
ותרגם יונתן:
<* style="color: #0000ff">לדמשמשין קדמוהי.

הסירו -
רמז שיבדילו מהנשים הנכריות.

עונך -
פירש כי הבגדים הצואים הם משל לעון.

מחלצות -
הם חליפות בגדים נקיים וזה משל על הזכיות, כלומר כיון שיוסר העין יראו בך הזכיות.

וכן תרגם יונתן:
<* style="color: #0000ff">ואלבש יתך זכוון.

[ג, ה]
ואמר -
אמר זכריה הנביא אמרתי אל המלאך ישימו צניף טהור על ראשו אחר שצוית להסיר הבגדים הצואים מעליו והלבש אותו מחלצות, ציווה גם כן שישימו צניף טהור על ראשו לחנכו להיותו כוהן גדול, שהיתה מצנפת על ראשו.

וילבישוהו בגדים -
וכבר הלבישוהו בגדים כי הנה אמר והלבש אותך מחלצות קודם שזכר זכריה הנביא.
וכן: וירם תולעים ויבאש וכבר באש כי כל דבר יבאש קודם שירם תולעים.
וכן: הן אתה קצפת ונחטא והדומים להם.

ומלאך ה' עומד -
כן ראה במראה הנבואה כי עד שישימו הצניף הטהור על ראשו עמד מלאך ה' שלא הלך מעיניו.

[ג, ו]
ויעד מלאך ה' -
העיד בו זה הדבר, כמו: העדותי בכם, העד העיד בנו האיש, ונפתחה העי"ן מפני שהיא גרונית כי היה משפטו.
ויעד - כמו וישב את כל הרכוש:

[ג, ז]
כה אמר, תדין את ביתי -
לפי שהיה כוהן גדול ועל פיו יעשו שאר הכהנים.

ונתתי -
אתן לך והוי"ו כוי"ו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו.

מהלכים בין העומדים האלה -
הם המלאכים שהם עומדים וקיימים לעולם, ר"ל תלך ביניהם וזה רמז לנשמתו בהפרדו מהגוף.

ויונתן תרגם:
<* style="color: #0000ff">ובאחיות מיתיא וגו'.

[ג, ח]
שמע נא, ורעיך -
שאר הכהנים.

כי אנשי מופת המה -
ראויים הם להעשות להם מופת על ידם.

ורז"ל דרשו:
<* style="color: #0000ff">מאן נינהו אנשי מופת?
אנשים שנעשה להם מופת זהו חנניה מישאל ועזריה.

כי הנני מביא את עבדי צמח -
פירש בו זה זרובבל.
וטעם מביא וכבר בא, ר"ל להגדיל עוד מעלתו ותצמח גדולתו כצמח האדמה שהולך וגדל.
וכן אמר עוד למטה: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה'.
וכן אמר חגי הנביא: אקחך זרובבל וגו' כמו שפירשנו.

ויש מפרשים:
<* style="color: #0000ff">כי צמח זה המלך המשיח אמר, אף על פי שזאת הישועה אני מביא לכם עוד אביא לכם ישועה גדולה ממנה בזמן שאביא את עבדי צמח.

ועוד דרשו בו:
<* style="color: #0000ff">כי המשיח מנחם שמו ומנחם בגימטריא צמח.

וכן תרגם יונתן:
<* style="color: #0000ff">ית עבדי משיחא.

[ג, ט]
כי הנה האבן -
הוא אבן הבדיל שמיישרין בו הבנין.
או פירש האבן שישימו תחלה ישימנה זרובבל לפני יהושע, כמ"ש למטה והוציא האבן הראשה.

על אבן אחת שבעה עינים -
על כל אבן ואבן יהיו שבעה עינים, ר"ל שמירות רבות מאת האל ית' מפני הצרים החושבים להשבית מלאכתם, ואלה הם שבעה עיני ה' שאמר למטה.

ושבעה -
הוא סך חשבון על הרוב אינו שבעה דוקא.
וכן: שבע כחטאתיכם,
שבע ייפול צדיק וקם
והדומים.

ואבי אדוני ז"ל פירש:
<* style="color: #0000ff">שבעה דווקא והם יהושע עזרא זרובבל נחמיה וג' נביאים חגי זכריה ומלאכי.

ותרגם יונתן:
<* style="color: #0000ff">שבע עיינין חזן ליה.

הנני מפתח פתוחה -
כאלו הייתה האבן קשורה כל הימים שבטלו המלאכה ועתה יפתח אותה וישם אותה בבנין.
ויתכן לפרשו מענין ופתחת עליהם פתוחי חותם ולפי שהשלמת תכונת האבן היפה הציורים והפרחים והכפתורים שיציירו בה בפתוח אמר כן על דרך משל, כלומר הנני משלימם לבנין בכל תכונתה.

ומשתי -
פעל יוצא לא משו פעל עמד וזה יהיה בזמן שהבטיחו הנביאים את זרובבל להגדיל מעלתו, כמו שאמר חגי: אקחך זרובבל ואמר זכריה: הנני מביא את עבדי צמח ואז יהיו ישראל בשלום בבית שני, לפיכך אמר: תקראו איש לרעהו.

עון הארץ -
אפשר כמשמעו.
או יהיה פירוש עונש כמו: כי לא שלם עון האמרי, כלומר שיסיר מהם בזמן ההוא כל רע וכל צרה ויחיו בשלום.

[ג, י]
בי
ום ההוא, תקראו -
מרוב שלום שיהיה לכם.

זכריה  ד'

[ד, א]
וישב, ויעירני -
בשאר המראות אמר ואשא עיני כי ראה מעצמו, אבל זאת המראה המלאך העירו לראותה.

יעור משנתו -
מבנין נפעל ופירש הוא העירני ואני נתעוררתי כאיש אשר יעור משנתו.

[ד, ב]
ויאמר -
ויאמר כתיב והוא ספור דברי הכתוב וקרי ואמר והקרי דברי זכריה.

וגלה -
במפיק ואיננה לנקבה נסתרת וכמוהו: כבכורה בטרם קיץ ותעלומה יוציא אור לא גשמה ביום זעם.

ושבעה נרותיה עליה -
כמו מנורת התורה. והאמצעי הוא רמז לענין האלוה המחבר בין ההפכים, וכן שבע כפולות הם הפכים והמנהיגים לעולם שהיא כלו הפכים ז' כוכבי לכת והעולם שש צלעות ושלשה מישרים ובעל הצלעות הוא השביעי והוא הנקודה וכן גוף כל דבר, אלא שבעל ספר יצירה זכר בעולם שש צלעות לששה צדדים והיכל הקדש מכוון באמצע, זכר הדבר הנכבד שבכל הנוצרים.

עליה -
על המנורה והגולה למעלה מהם והראה לו זאת המראה, להודיעו כי האל יתברך יאיר לישראל הפך מה שהיו בחשכה.

שבעה ושבעה מוצקות לנרות -
שבע מוצקות היו לה לכל נר מצוקה אחד.

ורש"י ז"ל פירש:
<*>שבעה ושבעה מוצקות לכל נר שבעה מוצקות.

מוצקות - שם תאר במקום פעל שהיו מוציקות שמן מנר לנר.

[ד, ג]
ושנים זיתים -
ועוד ראיתי שנים זיתים על המנורה או על הגלה ואחד הוא.

אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה -
כמו משמאלה, אבל אמר כי על הגלה היו ולמטה אמר על ימין המנורה ועל שמאלה והענין אחד.

[ד, ד]
ואען -
מבואר הוא.

[ד, ה]
ויען -
מבואר הוא.

[ד, ו]
ויען לא בחיל ולא בכח -
כמו שראית מעשה המנורה נעשה מאליו בלא אדם עורך את הנרות ומציק בהם את השמן, כן יעשה בנין הבית בלא כח אדם אלא ברוח האל יתברך וברצונו, ועוד יפרש לו המראה דרך פרט.

[ד, ז]
מי אתה הר הגדול -
אמר כנגד סנבלט וחבריו השוטנים אם תהיה כהר הגדול תהיה לפני זרובבל למישור ולא תוכל לעמוד לפניו להשבית המלאכה.

והוציא את האבן הראשה -
כמו שהוציא את האבן הראשה כשהחל הבנין ביום כ"ד לחודש התשיעי, כן ישלים המלאכה.

תשואות חן חן לה -
כאשר שם זרובבל האבן הראשה בבנין, שם אותם בתשואות והמון רב.
ואמרו כל העם חן חן לה לאבן הזאת מאת האל יתברך והכפל לחזק הענין כמו שלום שלום לרחוק.

והמשכילים יזהירו ...

 כן יהי רצון ...

חזק חזק וניתחזק ...

ובבירכת שבת שלום ומבורך ...




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 01:33 לינק ישיר 

 

בס"ד

הלכות לפרשת בהעלותך

מתוך:  "בן איש חי"


הלכות  שנה  ראשונה
http://www.shechem.org/torah/benishhi/reshon/behaalot.html


הלכות  שנה  שנייה
http://www.shechem.org/torah/benishhi/sheni/behaalot.html

חזק חזק וניתחזק ...

שבת שלום ומבורך ...






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > הנה ימים באים > פרשת השבוע - "בהעלותך" - התש"ע
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext