| נשלח ב-16/6/2010 01:59 |
 |
| |
שמעון הצדיק בשיג ושיח עם יפיוף . דרוש תובנות
מובא במסכת נזיר דף ד' ע"ב אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמי' עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' שמעון הצדיק הכיר את נפש צאנו ותעב את הצבועים שמעבר לשק עם צערות לא היה שום משמעות לנזירות שלהם וכמאמר בר כפרה שהנזיר נקרא חוטא לפי שציער עצמו מן היין כנראה שהוא מדבר על הנזירים הללו שכל נזירותם הסתכם בהחלת איסורים על עצמם ותו לא שמעון הצדיק הבין שאדם כזה יפה שהשיער הוא חלק ניכר מהיופי שלו אין מצב שיקבל עליו נזירות בידיעה שבסוף הנזירות הוא יצטרך לגזור את השיער אלא וודאי שכל מטרת הנזירות הייתה אך ורק כדי לגזור את השיער אבל השיג ושיח של הנזיר עם שמעון הצדיק אינו מובן דיו אולי מישהו יכול להסביר מה הייתה עצת היצרשל אותו נזיר .האם הפיתוי היה שהוא ילך לנאוף רק בגלל יכולתו להפיל ברשתו את המן השני ואולי היתה כאן כוונה להפוך לזונה ממן זכר למשכב זכור שהרי הלשון הזה ביקש לטורדני מן העולם מוכיח שהוא התפתה לעזוב לגמרי את אורח חייו הכשרים ולחיות חיי הוללות השאלה מה היה הפיתוי הגדול וכי מפני שיש לו אפשרות לנאוף בזכות יופיו יילך לנאוף האם הבחירה בדרך הטוב תמיד נובעת מחוסר ברירה וכן בדברי ההתגברות על היצר לא מובן כלל מה עניין הגאווה לכאן וכי אדם אינו חוטא אלא נכנסה בו רוח גאווה
תוקנו גודל וצבע הפונטים
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 16/06/2010 06:52:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 02:19 |
|
| |
למה אתה מקשה על עצמך ? הוא פשוט חשב שהגאווה עצמה יטריד אותו מעולמו ולכן אמר לעצמו "ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע'"
הוא פשוט פיחד מגאווה, והוא לדעבונינו צודק,
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 09:46 |
|
| |
אם על הגאווה נאמר ביטוי כזה של ביקש לטורדני מן העולם
כנראה שמדובר בעולם שומם
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 10:08 |
|
| |
אולי
בתקופה הזאת היו חוגים גבוהים בחצרות המלכים והאצילים שלבחורים יפים היה מקום של כבוד וכמו היום הדוגמנים תופסים מקום בחוגים הגבוהים והם סלבריטאים
והפיתוי בעצם היה הזדמנות לכבוש מקום גבוה בחוגים הללו ולעשות לעצמו שם כך שמדובר בבחינה עצמית של מעמדו האישי שלפתע הוא ראה עצמו לא כבן בלי שם אלא איזה סלב איזה קלאודיה שיפר ליאונרדו דיקפריו
מכאן תשובתו ליצר
רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך פתאום אתה רואה את עצמך משה גרויס העולם שייך לך ולשאר הצעירים היפים
אל תשכח שאתה על מסלול שמוביל להתרסקות מחר אתה מזדקן והמשך יורד אלי קבר
היית ונשארת מי שאתה אל תיתן ליופי לעלות לך לראש
המעמד החברתי זה משהו חיצוני שאינו חלק מהמהות שלך זה לא הופך אותך לאדם אחר
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 10:46 |
|
| |
מהשהו בתאוריה הזו של הנזירות וכיב' לא מסתדר לי.
בראשית פרק לט
יַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:
רש"י בראשית פרק לט
ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו,
והמענין הוא כי את יוסף מצאו חז"ל יחיד בין כל הדמויות בתורה שקראו לו צדיק.
סימן שלהיות נזיר ופורש אינו שיא האידיאל,
התורה צוותה על הנזיר להביא קרבן חטאת על חטא נזירותו.
וכי שהגמרא מסבירה. לא דייך מה שאסרה עליך התורה ואתה מוסיף לך איסורים?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 11:10 |
|
| |
אדרבה אל תשכח שהסילסול בשיער וההתמקדות ביופיו הביאו אותו למצב המביך הזה זה לא היה איזה שהו תאונה לא רצונית לגמרי עם אשת פוטיפר וגם חזל נוטים לכך שהם אומרים ויבא הביתה לעשת מלאכתו זהו כינוי לצריכיו בלשון נקיה
ובכלל המטרה של הנזירות אינה מבוררת בתורה אבל לכאורה התורה נתנה לנו סוג מסגרת בה אנו יכולים לקחת פסק זמן ממירוץ החיים היומיומים ובהחלט זה מיועד עבור פרק זמן קצוב ולא כדרך חיים כנזירות שמשון שכידוע כל שינוי מורגש לפרק זמן מסויים ואחר כך האדם מתרגל לדרך חיים והוא דרך ככל דרך שאינו משפיע רגשית לכאן או לכאן וכמו שהחרדים והדתיים אינם בהכרח יותר נעלים מהחופשיים
ברגע שזה הופך להיות לדרך חיים אין בכך שום השפעה
דרך אגב אצל שמשון זה נראה שזה גרם לו לחיות חיים נהנתיים ובורגנים
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 11:41 |
|
| |
הביאו אותו למצב המביך נכון אבל לא זו הבעיה, יש הרבה אנשים שמתנהגים בפרישות וגם מגעים למצבים מביכים.
יוסף למרות המצב המביך שהגיע אליו, למרות שהיה נהנתן, והיה משנה למלך מצריים, עם כל המשתמע מכך, היה יוסף הצדיק.
סימן שנהנתנות אינה ההפך מצדיקות, אפש'ר להיות נהנתן ולהמשיך להיות צדיק- הם לא תרתי דסתרי כפי שאתה ואחרים רוצים להציג.
יש כאמור דעות אחרות, ביהדות, דעות של להנאות מכל דבר אפשרי ומותר, ומי שלא אוכל מכל הטוב שיש לפניו לאכול - אומרת הגמרא עתיד לתת את הדין על כך,
אלוקים נתן בעולם את כל הטוב האפשרי בכל הצורות האפשריות הגשמיות, ומי שלא אוכל ונהנה מכך, כאילו בועט וזורק את מתנות אלוקים
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 16/06/2010 11:44:03
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 12:00 |
|
| |
מסכים איתך שהנהנתנות אינה חטא אבל גם לא מצווה
מכך שהתורה מורה לנזיר להימנע משתיית יין הרי שהנורמה היא שאדם גומר את עבודתו הוא יוצא בערב לפאב להשתכר
אבל כמו שאדם לוקח פעם בתקופה חופשה כך רצוי שמפעם לפעם גם יקח זמן להתבוננות עצמית ולא יהיה שקוע בטריפת החיים גם נפשית זה טוב ואם זה לתקופה קצובה האדם אמור להנות מזה הרי לא מדובר בסיגופים וגם לא פרישה מכל תענגות וצרכי האדם שלא כמו הנוצרים בתקופת הנזירות האדם אינו פורש מאשתו כמו שהוא לא נהיה בצום כי אלה הם צרכים בסיסיים של האדם
כנראה שבתקופת שמעון הצדיק אנשים התעטפו באיצטלא של נזירות כמו שיישנם היום כל מיני מחמירים למיניהם שהיום זה נהייה אופנתי כמה שיותר להחמיר בקוצו של סרך של איסור או מצווה והאנשים הללו יכולים להיות גסי רוח ורעים עם כל שאר מעין בישין
וכנראה מאותם האנשים שכל נזירותם לא היה יותר מאשר חבילת איסורים גריידא מהם שמעון הצדיק סלד עד כדי כך שלא הסכים אפילו לאכול מהקרבן שלהם חוץ מאותו נזיר שהנזירות שלא היתה עבור מטרה נעלה באמת להתגברות על יצרו והוא היה יוצא דופן מכל שאר הזנירים עד שהוא נשקו על ראשו ואמר על שכמותך התורה התכוונה בעניין הנזירות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 12:18 |
|
| |
אם כן מדוע על הנזיר להביא קרבן? קרבן חטאת! בגמר נזירותו. איני בין יושבי הפאבים- אבל לכאורה אין פסול בזה, זה מקום מפגש לגיטימי בין חברים, המחליפים דעות וחויות.- כן אני יודע שזה לא תמיד כך, אבל הרבה דברים שלאורה נעשים לשם שמיים גם הם לא תמיד אי אי אי. האם להנות זו לא מצווה? בעייני דווקא כן. מצוה גדולה היא להנות מטובו של הבורא,מצוה גדולה להנות מהאשה אשר עמדי מהילדים והנכדים, ממש מצוה, לקיים מה שנאמר ראה חיים עם האשה אשר אהבת. ואם היתי אומר לשם יחוד בתפילה, היתי גם אומר אותה לפני קיום מצוות האלה, והנה גם גמרא הסוברת כך
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"ב
עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי אף גידלו ובירכו בנערותו ונתן לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מהו אומ' ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב ובזקנותו מהו אומר ואברהם זקן בא בימים ויי' ברך את אברהם בכל ר' חזקיה ר' כהן בשם רב אסור לדור בעיר שאין בה לא רופא ולא מרחץ ולא בית דין מכין וחובשין א"ר יוסי בי ר' בון אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל רבי לעזר חשש להדא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 12:25 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 15:48 |
|
| |
ירוחם, באופן עקרוני אני מסכים עמך, שהנאות העולם הם דבר רצוי, שהרי אלוהים הוא חפץ בטוב, ונתן לנו אילנות וכו להנות בהם בני אדם.
לענינו של נזיר, התורה רואה בנזיר מעלה גדולה של קרבה לה "כל ימי נזרו קדוש הוא לה" כנראה שיש בנזיר ובפרישות,כשהיא לכבוד ה, ענין גדול. אפשר לראות את זה עם חנה שכאשר נולד לה בן סוף סוף, היא כביכול מקריבה אותו לאלוהים, היינו עושה אותו לנזיר עולם!
בפשוטו של מקרא, וכך מבאר ברמב"ן בפרשת נזיר[נשא] החטאת שנותן הנזיר היא על זה שהוא "שובר" את נזירותו כי היה צריך להיות נזיר עולם[עם הגיע כבר לדרגא זו. כנראה,] אמנם חז"ל. מתוך חשיבה קולקטיבית, ראו בנזירות אולי כתופעה, משהו לפגם. משהוא בסגנון לא כל הרוצה לטול את השם יטול. ולכן פרשו את ענין החטאת כדרכם.
עפ"ז נהג כנראה שמעון הצדיק הוא לא ראה בעין טובה פרישות של אנשים סטנדרטיים ולכן הוא מעביר בקורת חריפה מאד[!] על הנזירים, בכך שהוא לא אוכל את קורבנותיהם. אמנם, במקרה הספציפי הזה אם אותו יפה תואר, הסכים שמעון הצדיק באופן נדיר לתת גושפנקא לצעד זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 16:38 |
|
| |
הרמב"ן חושב אולי כך- אבל הרמב"ם חושב כך
רמב"ם הלכות דעות פרק ג
שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים, כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים, ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית, ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 16:48 |
|
| |
יפה, ואם נאמר על משהו אלו ואלודא"ח הרי זה על זה ישנם מצבים שונים, איסורים שונים ובני אדם שונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 16:49 |
|
| |
חוץ מזה, תקרא את הפסוקים בפרשת נשא, ותראה את היחס לנזיר! "קדוש הוא" "קדוש יהיה" "נזר אלוהיו" ועוד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2010 17:05 |
|
| |
איש דעה
ידידי היקר המילה קדוש במקרא- לא תמיד תואמת את הבנתנו היום ופרושנו למילה קדוש,
קדוש פרושה- ניבדל! כך קדשה וכך קדש וכך קדוש, נבדל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 15:05 |
|
| |
מענין לענין, בגמ' מפורש שנזיר טמא היה, ושבא להביא אשמו, היינו יום ז', וגם מוכח שיום ז' היה כי עוד לא גילח שער ראשו, וכשאלת שמעון הצדיק "בני מה ראית להשחית שערך זה הנאה" ואי הכי איך "מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, הרי כהן הוא ואיך יטמא?!
|
|
|
|
|
