לקודמי הנכבד,
לא את כולם חנן האל להיות בעלי אישיות אוטוריטורית עצמונית (גם אלו, הם מקור סמכות לעצמם...) ולהיות מגדלור רעיוני לסביבתם. המון אפילו חרד מכך, בפרט אלו שנסיבות חייהם לא היו בעלי סמכות אישית ונועזת.
לכן רבים מזמינים על עצמם אוטורוטה וסמכות חוץ בעניני דעות, אמונות, חשיבה, ועוד.
אוטוריטה (ויחוס משקל רעיונות, עקב היות בעליהם דגולים) מוזמנת, יכולה לנבוע מחמת שתי סיבות.
האחת היווכחות לאורך זמן בצדקת האיש המודלי-לסמכות, בעומק חשיבתו, בשגב חישוביו, וברוחב אפיקיו. זוהי אוטוריטה לוגית. ובגללה מתקבלים דבריו ע"י רבים כנכונים, אף בנושאים בלתי פתירים וקשיי הכרעה.
אך ישנה גם אוטוריטה רגשית. כאשר בגלל היות אדם אהוד וחביב, לאו דווקא מסיבות רעיוניות אלא יותר מבחינת הזדהות עם אישיותו או אפילו סממנים חיצונים בערכם. מתקבלים רעיונותיו כנכונים ואמיתיים. לדוגמא, כושר רטורי שובה המונים בלא קשר לערך הנאום. הופעה חיצונית מושכת, (כאילו) משכנעת הרבה ללא שום בדיקת דבריהם. גם הופעה מוחצנת בטוחה בעצמה מטשטשת המונים. ועוד ועוד.
ברור שהראשונה קשורה לשכבה האינטלקטואלית והאחרונה לשכבה העממית. אך מעטים אלו שלא משפיעה עליהם אחת משתי אוטוריטות אלו, בפרט בסוגיות בהם שוררת עמימות וקושי הכרעה. כשלרוב (בהתאם לאופי האישי) שילוב בין השניים מהווה את השילוב המנצח.
אנחנו בני אנוש בעלי מימד רגשי בנפשינו, ולא תמיד חפצים לעקור מימד זה. לרוב בנושאי אורחות חיים והתנהגות. ולפעמים אף בנושאים בעלי איפיון שכילתי בלבד.(כמובן שבמצב בה דעתינו ברורה בעמדתה, לא נשקר לעצמינו. ואדרבא לכבוד יהיה לנו לחלוק על הדגולים, אז האוטוריטה עובדת אצלינו במהופך).
איפיוני האישיות והרעיונות שהזכרת לגבי אותם דגולים. הם דברים הקשורים לחייהם האישיים, ואינם אמורים להיות רלוונטיים לאוטוריקה מוזמנת בעניני עיון וחשיבה.
מי שמוצא חן בעיניו התפתלויותיו של היידיגר בדיבורי הוויה ואונטולוגיה מטאפיזית או קיומיות החיים והמוות. והוא מקבלו על עצמו כמורה ומכריע בנושאי הגות. לא אמור להתענין בהשקפתו הפוליטית של היידיגר והרומנטיקה הפולקית שלו גם אם היא הביאתו לידי שתיקה והסכמה לגנוסייד ואכזריות מפלצתית. בענינים אלו ממילא הוא יחשף עליהם.
ומי שמוצאת חן בעיניו שנינותו וחדותו הלוגית של וויטגנשטיין, לא אמור לענינו שפיכות הדמים המילולית וההתנהגותית של וויטגנשטיין הברברי והבלתי אנושי. בנושאים אלו הוא יעמוד מהר על טבעו.
כמו"כ נטיותיו האישיות של אדם, תשוקותיו או חרדותיו. לא אמורים להיות עסקיו של אף אחד, זולת הנוגעים בדבר.
מצער מאוד כיום להשתייך לחברה בעלת תאווה של ממש לחטט בחיי הזולת אף במחיר של הריסת כל פרטיותו, ולפעמים רמיסה ברגל גסה של כל סממן אישי ואינטימי.
נכון שישנה סקרנות טבעית לדעת את דברי ימי המופרסמים ואת אורחותיהם והרכב אישיותם.נכון שמציצנות היא טבע די אנושי . אך אין זה יכול לבוא על חשבונם ועל חשבון בני משפחותיהם של החפצים בפרטיות ועילום. אין שום רשות לחשוף לרבים פרטים על הזולת ללא הסכמתו המפורשת, לולי סכנה סביבתית.
בעניני הרב אלון, כבר רמזתי בהודעתי הקודמת.
בעניני הרש"ב (נ. ב. יעוין בפרום ספרים וסופרים, אודות אשיותו המפוקפקת של הד"ר בעל הסיפור), אינני מבין מה תועלת יש בעיסוק אובססי בבעיותיו המיניות. גם אם יש בהם ענין היסטורי, ואפילו הנאה של חשיפת תת-אישיות נסתרת של ידוען. כיצד מותר לעלוב ולהשפיל את המוני מאמיניו שוודאי חשיפות אלו לא תורמים להם קורת רוח מרובה..
בענין נתיצת המצבות וגידוע האשרות עליהם המלצת(על מי הזעם?...). צריכים אנו להיזהר לבל נשפוך את האמבט עם התינוק. הלא המון מאמיניהם חפצים באשרות וחמנים אנושיים אלו, הם מהווים בשבילם מקור השראה ומאורי חיים. אז מה לנו להפריעם אם כל הצדדים נהנים (כל עוד אין זה על חשבון אחרים).
______________
סוסרטי היקר.
תאמין לי נאהב אותך ואת דעותיך המרתקים הרבה יותר עם תעדן את מוצא פיך, ותרסן את פליטות קולמוסך.
אתה כותב כ"כ יפה, אך תמיד דואג ללכלך ולהגיס את כתיבתך עד כדי תיסכול.
אנא ממך תרשה לנו להנות ממך, ולא להפך.
