א.
חברות מסויימות מתפארות בהצלחתן לגדל את ילדיהן, ואולי אף לשמר את הקהילה כולה, בתוך 'חממה' של טוהר, ובאקלים של נקיון רוחני. הביטוי 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו' מהווה סיסמתם הקבועה והידועה. כאן לא ישמעו על שוד וגזל, רצח ואונס. לכאן לא יחדרו רוחותיו הרעות והמאיימות של העולם החיצון.
"מדוע צריכים אנחנו, ובודאי ילדינו, להיחשף לכל רוע וסטיה הקיימים בעולם? מדוע צריכה נפשנו הרכה 'להיטמא' בקריאה על מעשיו של כל צרוע וזב? מדוע לא נסגור דלתינו בעדנו, נאטום את חלונותינו, ונתחבא באהלנו הצנוע והחם, מפני חרב המשחית?…" – כך שואלים הם ברצינות ובכנות, ומיישמים את המסקנה המתבקשת.
אכן, מספר ארועים שהתרחשו בשנה האחרונה, ממחישים היטב, באופן שאיננו משתמע לשני פנים, את מחירה המוסרי הכבד של הסתגרות מהעולם.
ב.
החברה בישראל סערה לפני כשנתיים עם חשיפתה של כת, שהואשמה במעשי התעללות בלתי נתפסים בילדים קטנים וחסרי ישע. בראש הכת עמד אדם שכינה עצמו 'רב', ואנשיה ראו בו מורה רוחני בלתי מעורער.
הלם נוסף התרחש, כאשר לפני מספר חודשים, התפרסם ברחוב החרדי מכתב תמיכה במנהיגה של הכת המוחזק במעצר, בו מבטאים הרבנים את אמונם בחפותו, וקוראים לציבור לתמוך במשפחתו במימון הוצאות המשפט. על המכתב היו חתומים השורה הקבועה של ה'גדולים' החותמים על קריאות עזרה ציבוריות מסוג זה, ביניהם הרבנים אלישיב שטיינמן וקנייבסקי. לצידם חתמו כמה מרבני ביתר עילית, העיר בה התגורר, המעידים מקרוב על היכרותם עם האיש, ומעניקים לו 'תעודת יושר'. (יצויין כי לאחר הרעש הציבורי שהתחולל, פורסמו הבהרות והסתייגויות שונות, אך זה אינו מעניננו).
נראה כי מה שעומד מאחורי מכתב זה, הוא בעיקר תמימות ונאיביות אין קץ, והעדר מוחלט של היכרות בסיסית עם נפתולי העולם ומחשכיו, ועם סבכיה ומסתוריה, האפלים לעתים, של נפש האדם. הרבנים שחתמו על המכתב באמת מתקשים להאמין, כי אדם שהסתובב בקהילה, היה נראה להם כאדם נורמטיבי ואף מסר 'שיעורי תורה' במשך שנים, אדם ש'הדריך' אנשים בחסידות וביהדות, שאת פניו מעטרות פאות ארוכות ועל ראשו בשבת 'שטריימל' הדור, ניהל במסתרים כת חושך מזוויעה שכזו. הלא הם מכירים אותו, הם בעצמם דיברו איתו, הם התרשמו מעיניו היפות ומחיוכו הרחב. לא, זה פשוט לא יתכן. זו בוודאי עלילה, מזימה.
קשה לתאר כמה ניתוק מהחיים האמיתיים נדרש בשביל לנסח את המשפטים הבאים: 'אנחנו מכירים אותו כאיש ישר והגון', 'שמענו את זעקת ליבו הטהור'. כאילו פושעים מסוכנים לא יכולים להתחזות לרודפי טוב ונוטפי נופת צופים, כאילו פתולוגיה של דו פרצופיות סכיזופרנית היא לא חלק אינטגרלי מהדיאגנוזה של בריות מסוג זה.
כפי שנטען בפורומים חרדיים באינטרנט, הרב שהוביל את המהלך ושיכנע את חבריו לחתום, עשה זאת לאחר ששוחח עם עורך דינו של אותו אדם, ועם 'תלמידיו' ו'מקורביו' של הנ"ל. שמיעת צד אחד הספיקה לו בכדי לחרוץ משפט זיכוי נמהר, ולזלזל במחי יד בעבודתם הממושכת של חוקרי המשטרה. שהרי כמובן הוא מבין יותר טוב מכולם, בוודאי יותר מאותם חוקרים גלויי ראש, 'גויים דוברי עברית' שכמותם. מה הם בדיוק יודעים ומבינים, ומי הם שישפטו מישהו 'ממחננו', ועוד מישהו ש'עסק כל ימיו בתורה ויראה והרבצת תורה', כפי שנאמר במכתב.
ללא שמץ של מושג בקרימינולוגיה או פסיכולוגיה, ללא שמץ של מושג בדרכי חקירה ובירור מקצועי, מן הסתם גם ללא מודעות לקיומם של תחומי דעת אלו הדורשים לימוד יסודי, סמך אותו רב על חכמתו ו'טביעת עינו של תלמיד חכם', שהלא כידוע 'הפוך בה והפוך בה דכולא בה', ו'ראש של גמרא' מבין כבר הכל לבד, ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל.
הרבנים שחתמו על המכתב, הם תוצרים מובהקים של המערכת החרדית. אנשים שמעולם, אבל מעולם, לא קראו עיתון שאיננו חרדי, לא הקשיבו לרדיו, שלא לדבר על טלוויזיה, ולא קראו ספרות שאיננה מקורות יהודיים. הנה אפוא התוצאה הבלתי נמנעת: מנהיגי קהילות שהם אנשים תמימים ונאיביים באופן מביך, נעדרי כושר שיפוט ויכולת אבחנה בין טוב לרע. אנשים האמורים להוביל ציבור ולקחת אחריות, אך הם חסרי כלים לבצע את משימתם. חרשים ואטומים לסכנות המתרגשות על סביבתם, עיוורים לרוע האורב מעבר לפינה. 'החממה' המפורסמת, שעליה גאוותם, מצמיחה בסופו של דבר פרי באושים של הגנה על פשע ורשע מהסוג החמור ביותר. לא מרוע וזדון, אלא מ'תמימות קדושה' ומסוכנת.
ג.
מקרה אופייני נוסף, זכור כפרשת 'האם המרעיבה'. גם כאן, רבנים נערצים והמוני עמך ישראל, בשיתוף פעולה של חלקים נרחבים בתקשורת החרדית, סירבו בכל תוקף לעכל את המקרה הקשה. תאוריות קונספירציה הזויות במיוחד התפשטו ברחוב החרדי כאש בשדה קוצים, והתקבלו ללא עוררין. האדם החרדי הממוצע, לא הצליח לעכל את המורכבות האיומה לעתים של החיים, ואת קיומן של הפרעות נפשיות כה קשות. האפשרות שֶאֵם יהודיה כשרה מבתי אונגרין, 'יידישע מאמע' עטויית שביס פרחוני, תרעיב ותתעלל בבנה כמעט עד מוות, נשמעה לו מופרכת והזויה, ובלתי קבילה בעליל. הוא לא קרא מעולם ב'המודיע' על אפשרויות כאלה, ולא שמע עליהן בחברה בה הוא חי. זהו בוודאי מוחם הקודח של רופאי 'הדסה' החילוניים, אמר הוא לנפשו, רק הם מסוגלים להמציא רעיונות כל כך משונים.
ד.
מקרים אלו התפרסמו מאד, אך כמובן הם רחוקים מלהיות יחידים. הגנה מימסדית על סטיות ורוע מסוגים שונים, בעיקר אלו הנעשים במחשכים, רווחת כידוע בחברה זו. ההסבר של התמימות וחוסר ההבנה הוא כמובן האפשרות הטובה יחסית עבור המגוננים, המהווה, צריך לומר, סוג של סניגוריה ולימוד זכות עליהם. למרבה הצער לא חסרים כמובן גם מקרים אחרים, בהם קשה לחשוד במחפים כי אינם מבינים את אשר לפניהם. יחד עם זאת, הם עדיין רואים עצמם כמי שעושים את הישר והראוי.
במקרים אלו אפשר לדבר על נכות מוסרית, הקשורה אף היא לסגירותה של הבועה בה הם חיים. ההסתגרות והניכור לעולם, גוררים עמם באופן בלתי נמנע אטימות מוסרית, תוצאתו של העדר היכרות, וחוסר הפנמה והטמעה, של ערכי יסוד מוסריים, אוניברסליים וכלל אנושיים, ההולכים ורווחים בחברה הכללית. ברוח זו ניתן לשמוע אנשים המדברים על כך שאין לחשוף פדופיל, משום שיש לחוס עליו או על אשתו וילדיו, או במקרה של רב או איש ציבור שחטא, משום שייגרם בכך 'חילול השם'. מיותר להסביר את העקימות והעיוות של תפיסות מסוג זה, אך חשוב להבין את הרקע עליו הן צומחות: בית הגידול של 'המרחב המוגן', האטום להשפעות מן החוץ.
אכן, אשליית החממה היא מקסם שוא מתעתע. יש רוע בעולם, וחובה להכירו וללמוד עליו, ולפחות להיות מודעים לקיומו. רק כך ניתן לקוות כי אפשר יהיה להכין את כלי המלחמה נגדו, בשאיפה להרבות צדק וטוב בעולם.
http://goals101.wordpress.com/
