מקסמן
הרס"ג בהאמו"ד אוחז שהגמול לרשעים הוא לנצח, והוא מסביר את זה בפלפול שמורכב מאיום ותשלום מחיר. השאלות שלך מה צריך בפועל עונש בעתיד הרבה יותר קשים לשיטה שלו שזה לנצח.
...אבל שתי השאלות החמישית והשישית, שהם חיוב תמידיות גמול הצדיקים ועונש הרשעים67, הריני מדבר בכך מדרך המושכל.
ואומר: כיון שחייב ה' את האדם לעבדו, הכרחי הוא שישדלהו לכך בדבר החשוב ביותר, לפי שאם ישדלהו במה שהוא חשוב מעט ולא עבדו68, יכול אדם לומר שמא אילו שידלו ביותר מזה היה עובדו68. וכאשר שידלו בכל, לא תישאר לו התנצלות.
פירוש הדבר, אילו עשה משך גמול הצדיקים אלף שנה, היה אפשר לומר: לא מאסו בו אותם בני אדם אלא מחמת מיעוט ערכו, וכך אלפיים, וכך שלושת אלפים, וכל שהוא קצוב, אפשר שימצא בשכל למעלה ממנו שיעור אחר. וכאשר עשה גמולם בלי תכלית בלי הפסק, וטובתם לא תכלה, לא נשאר מקום לבעל הטענה לטעון.
ושמא יאמר אדם רואה אני דבר זה בגמול מובן יותר, כיון שהוא טובה ואושר וחסד, אבל בעונש, וההתמדה באש, אני רואה שהוא חוסר רחמים ואכזריות, ודבר שאינו מתאים לתאריו.69 ואומר גם בזה דבר תכלית:70
כי כמו שהכרחי הוא שישדלם בדבר שאין למעלה ממנו, כך הכרחי שיפחידם בדבר שאין למעלה ממנו, לפי שאם יפחידם בעינוי מאה שנה או מאתים שנה, ולא נוסרו, אפשר לאומר לומר אילו עשאו אלף שנה היו נרתעים. וכך אילו עשאו אלפיים, יכול הוא לומר אילו עשאו רבבה היו נפחדים. ולפיכך עשה את העינוי בלי גבול, כדי שתהא ההפחדה בדבר החמור ביותר, ובכך לא תישאר תואנה לשום אדם.
וכיון שהפחידם בדבר החמור ביותר ולא שמעו, אי אפשר שישנה מה שאיים עליהם בו ויכזיב את דברו. וכדי לאמת דברו והודעתו, הכרחי שיתמידם במדור העינוי, ותלונתם על עצמם, מפני שהם מרו וכחשו, ולו החסד, לפי שהייתה מטרתו בהתמדת העונש כדי להכשירם71 למשמעת.
ודבר זה דומה לשאר הדברים שבעולם הזה אשר בראם הוא בחכמה, ונעשים המה רע72 בחטא האדם, כגון שיצא בלילה, וכגון שירד לבור, וכגון שאכל אוכל שלא בזמנו, וכגון שנתרפא במה שמזיק, וכל הדומה לכך.
ואומר עוד בעניין זה מן הכתוב, כי מצוי הוא 73, תחילה ממה שנאמר: אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם74 |
ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. |
בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון77, |
חייב בדבר זה שהוא, יתרומם ויתהדר, כשם שקיומו תמידי ואין לו הפסק, כך קיום הצדיקים תמידי ואין לו הפסק.
ואם יקשה כאן מקשה ויאמר כשם שאפשר שיתקיים האדם78 עמו באחרית הימים בלי תכלית, כך אפשר שיהא האדם78 לא חדל להיות עמו בראשית הזמן בלי תכלית ?79
והנני מבאר את ההבדל בין שני הדברים.
ואומר: כי זה שמן המוכחש הוא, שלא חדלה הבריאה להיות עם בוראה בלי תכלית, לפי שכל עושה, הכרחי שנהא אומרים שהוא קדם לפני מעשהו זה.
וכיון שקדם לו עושהו, הרי כל יום שאנחנו רואים בדעתנו שהוא יכול לקיימו בו, חייבים גם לראות שהוא יכול לקיימו גם יום אחר.
וכיון שהבטיח שיעשה זאת, לא יחדל מלהוסיף לכל יום עוד יום, ולכל עת עת אחר, ואין השכל שולל מאומה מזה, אלא אפשרי הוא אצלו.
ואם יאמר: ומה ההבדל אז בין הבורא והנברא?80
נאמר: דבר זה אינו ראוי לענות עליו, כי היאך ידמה הרוח והגוף הזקוק לזמן ומקום, הנהנה, המצווה והמוזהר, הזקוק לקיום שיתקיים בו, למי שהוא נעלה מכל הדברים הללו וכל הדומה להן, והרי הוא לפניו כמי שעיניו ונפשו למה שימציא לו.
וכמו שאמר הכתוב: |
 |
|
|
