| נשלח ב-28/7/2010 12:31 |
 |
| |
חוויה דתית מאוד לא נעימה המלווה אותי כבר שנים ארוכות
ב"ה ברצוני לשתף את החברים הנכבדים בחוויה דתית מאוד לא נעימה המלווה אותי כבר שנים ארוכות. בהרבה מקומות בתורה, אם זה בש"ס ואם זה בספרי מוסר, או דרשות על אגדה וכו', מתוארים מעשים רעים או לא נאותים הקשורים במערכת הדתית, שיהודים עלולים לעשות. עד שלמדתי את הדברים בפנים לא היה עולה על דעתי לעשות כדברים האלה, או לחשוב בהם, אולם אחרי שקראתי את הדברים בפנים, ראיתי שיש מציאות כזאת, ואם היא נדונה בספרים, היא גם נפוצה בקרב בנ"א. דבר זה הרס אצלי חלקות טובות, ותמימות רבה, ווכבר הפסקתי להתמרמר על כך מרוב המרה שחורה. אתן דוגמא קטנה להמחשה: האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב. או האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר. רואים הנכם? דבר זה כלל לא גלגלתי במחשבתי עד שלמדתי גמרא הנ"ל, ורמב"ם כנ"ל. ועוד דוגמאות רבות לדבר. האם זאת חוויה משותפת? האם יש מזור לכך?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2010 13:09 |
|
| |
כבר דנו בכך בתלמוד עי' מנחות צט: אר"י משרשב"י וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2010 13:26 |
|
| |
סליחה, לא התכוונתי למובאה ההיא, אלא לזאת: כלים פרק יז משנה טז
קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות והאסל שיש בו בית קבול מעות וקנה של עני שיש בו בית קבול מים ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות הרי אלו טמאין ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר:
ניתן להתחיל עם משנה זו ולהפריא את הדיון לאורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2010 13:40 |
|
| |
גם אצלי שבועה בשם ה' לשקר היתה דבר שלא יעלה על הדעת עד שלמדתי פרק הגוזל שכולו מלא דוגמאות של נשבעים לשקר והתקררתי. (זו עדיין עבירה חמורה בעיני, ואני מתרחק מלשונות שבועה יותר מכמה בחורי ישיבה, ולא נראה שלימודי הגמרא הם שהשפיעו עליהם להקל בה)
ולהיפך, כבר כתב ר' ישראל סלנטר באיגרת המוסר שלימוד הלכות ממונות מחזק באדם את הזהירות ממון חבירו, וגם זה מורגש.(הוא כתב שזה בדרך סגולה, לענ"ד בלימוד המחשבה מתרגלת להיות בטוחה בעקרונות, ולכן מי שהגמרא אצלו היא דבר למעלה מן העולם הזה באמת אינו מושפע לטובה)
ובתחילה תמהתי למה בני אדם אינם לומדים מה דאורייתא כדי שידעו לבחור באופנים שבהם האיסור דרבנן, ועכשו נראה שמי שלמד עד כדי שיודע מה דאורייתא דוקא מקפיד יותר על דרבנן. והלימוד גורם לאדם להימנע מאיסור מפני שהתורה אסרה ולא בגלל שלא חשב על הרעיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2010 13:46 |
|
| |
בבא בתרא פט עמוד ב
על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר. אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. איבעיא להו אמרה או לא אמרה, אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה, ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
מהרש"א חידושי אגדות שם: ר"ל שלא יאמרו שאם הם היו בקיאין גם הם היו עושין רמאות כמעשה ידינו,
וק"ק דל"ל אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין כו' הא בלאו רמאים נמי מי שלא ידע באלו דברים יעשה לחבירו עול שלא מדעת וגם חבירו לא ידע ולא ירגיש שהוא חסר דבר מה ולכך ראוי לאומרו ואפשר דהיינו דמסיק דמהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם דהיינו טעמא שאמרה כדי שהצדיקים ידעו וירגישו שלא יעשו עול לחבירו שלא מדעת ולא קאמר דאמרה מהאי ספיקא דקאמר דשמא יאמרו הרמאין כו' ודו"ק:
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2010 17:52 |
|
| |
ת_ח_ז_ל ופגתוקף
תודה לכם על ההתייחסות והמקורות.
ראשית אני יוצא מתוך הנחה שכל ד"ת שאיתם אני נפגש, אני
אמור להיפגש במטרה שהדברים ישפיעו לטובה עלי. לכן ברור
לי שאם נפגשתי עם ד"ת פלוני והדבר השפיע לרעה, משהו אכן
לא בסדר בי או לכל הפחות בהתכוננות שלי ללימוד התורה, בכל
ההתכווננות והכוונה. מאי דקמאר ריב"ז אוי לי ואוי לי, נראה שמדובר
בדילמה שהוכרעה, ואפילו בפרדוקס. למה הדבר דומה? לגדולי הצדיקים
שגילו סתרי תורה, למרות שידעו שעל כך ייגזר עליהם ליפטר מן העולם הזה
אולי אפילו טרם זמנם, ואף על פי כן גילו. אוי לי ואוי לי. אני מדבר על מצב שונה.
על מצב בו כבר הדברים התגלו, ואני בתור יהודי נפגש איתם, והינה התוצאה היא
דבר לא טוב. העובדה שהתורה עצמה מלמדת על כל כך הרבה הזדמנויות לרמאות
ושקר, הרסה לי את התמימות שעוד נשארה בי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2010 18:06 |
|
| |
אני לא מבין אותך, האם אתה באמת כזה תמים? הלוא גם בתורה כתוב לא תרצח לא תגנובו, האם התורה גילתה זאת? - גם חז"ל לא גילו את הדברים (בדרך כלל). הם היו ידועים ומפורסמים עד כדי כך שנוצר כורח להתייחס אליהם. אתה צריך לשמוח שגילית את הדברים דרך המסננת של חז"ל ולא על ידי הדרך הטבעית שדרכה אמורים דברים כגון אלה להתגלות במהלך החיים לרוב בני האדם. אם אתה מיצר על התמימות שנעלמה ממך, אל תישבר, אף על מת מצטערים. כך דרכו של עולם.
תוקן על ידי פגתוקף ב- 28/07/2010 18:07:31
ארבעה אין הדעת סובלתן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2010 02:19 |
|
| |
ליאורח
ברוך הבא אל הפורום!
הצגת שאלה שכל אדם אציל נפש ותמים לב היה נתקל בה, אם כי לא כולם היו מתרגמים את התחושה למילים כפי שעשית.
אכן, לימוד התורה מראה לנו את האדם בחולשתו. וצעיר טהור לב יתקשה להאמין עד כמה אפל יכול להיות ליבו של האדם. ועד כמה אדם מורה היתר לעצמו להרע.
(כל היום מקדש ה', מקדש ה', מקדש ה' המה, אמר ירמיהו).
אבל הכאב שאתה חש הוא לדעתי ייסורי התבגרות. ייסורי אהבה של קנית חכמה. העולם אינו כה בהיר וזך כפי שאדם טהור לב שלא נתקל בנסיונות עשוי להאמין. אך הוא גם לא אפל וקודר כפי שניתן להסיק כאשר נתקלים באכזבה, בכשלון, ובמיוחד בכשלון של אנשים שאנו מאמינים בהם. ובוודאי שאין צורך להיבהל מכך שיש מנגנונים פסיכולוגיים בתוכנו שמקשים עלינו להיות צדיקים כפי שהיינו רוצים.
האדם יכול לעלות אך הוא עלול ליפול. אין צורך לעסוק יותר מדי ברע. העיסוק ברע משפיל אותנו. אבל יש לכלל זה יוצא דופן גדול. לימוד התורה. לימוד התורה כדי לקיים מצות לימוד תורה מחכים אותנו, מלמד אותנו על אופי האדם ומרחיב את עולם האפשרויות שלנו, וזה הופך אותנו, מעט מעט, לא תמיד בנקל, לאנשים טובים וחכמים יותר.
אל תיבהל. המשך ללמוד. זה שיש מקום לטעות לא אומר שאנו נטעה בהכרח. זה שיש מקום להיכשל ולרמות את עצמנו לא אומר שנעשה זאת. להפך. אנו לומדים להכיר את עצמנו ולהיזהר.
וזה כל האדם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2010 22:48 |
|
| |
בהקשר דומה לדברי ליאור: לעולם לא אסלח לאותו משגיח שצעק עלינו, שכל פריצות שאנו רואים תעלה במוחנו בתפילת נעילה. מאז והלאה, מעשה "דובים שחורים רוקדים", לא עוברת תפילת נעילה אחת ללא שמוחי מזכיר לי תמונות פריצות שראיתי לפני שנים, וכל השנה אינני נזכר בהם כלל!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2010 23:01 |
|
| |
אכן תיתי להם להחסידים שגילו את ענין העלאת המחשבות אל מקום קדוש...
ניגש אלי פעם מישהו וסיפר לי שהוא מקפיד על קריאת שמע בכוונה, אולם דא עקא כי כל אימת שהוא מכוון לבו בפירוש המילות עולה למול עיניו העצומות תמונת שתי וערב רח"ל.
יעצתיו שישתמש בעצת העלאת המחשבות, כלומר שיחשוב כאילו הוא עומד לפני הש"ו ומכריחים אותו להשתחוות לו, והוא מוכן למסור נפשו ולא לעבור על כך.
נו מה אתה אומר - עצה טובה, לא?
(ספר לי מאוחר יותר מה כיונת הלילה בק"ש שעה"מ...)
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 29/07/2010 23:02:24
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2010 23:59 |
|
| |
סופר כאן עלידי אחד מתלמידיו של רג'נף המכוון בתפילתו בשמונה עשרה בעיינים עצומות, כאילו עומד לפני ה', נמצאה עובד ע"ז,
כי בדמיונו הוא מדמה לעצמו את אלוקים בצורה מסוימת- וכמובן שמה שהוא מדמיין אינו דמותו של ה', נמצא הוא מתפלל לדמות, פרי דמיונו\
ודברי פי חכם חן.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2010 17:49 |
|
| |
א.
חז"ל הזכירו דברים רבים שאדם נפגש בהם בצורה זו או אחרת ואפי' במינון קטן. למשל "אחטא ואשוב" - אנשים לפעמים מרשים לעצמם לפגוע "קלות" בחברם, "מה אתה טמבל" "זה שטות לעשות את זה", מתוך הנחה שהוא ימחל מראש. וכמו ב"מידת הנקיות" במסילת ישרים. אלו דברים שהאדם מתיר לעצמו מתוך הנחה שזה לא כ"כ עבירה. לפעמים זה אפי' מחשבהרק בתת-מודע, ולימוד הדברים מסייע להעלות את הדברים למודע.
ומה לעשות שהתורה ניתנה לבני אדם שלכל אחד יש טעויות ו'פשלות' באיזשהם דברים, ולכן חז"ל כללו הרבה דברים שעשויים להיות מצויים במידה זו או אחרת וכמו שכתבת אתה שאם חז"ל דיברו על זה זה נפוץ גם ביון בנ"א. וכבר כתב הרמב"ם שהתורה דיברה על הרוב, וייתכנו מצבים ספיציפיים שלא יתאים להם אותו הדרכה שכתובה לרוב.
ב.
חיסון - בימינו כולם מכירים את המושג חיסון - ברפואה - כאשר חוששים ממחלה כלשהיא, אזי דואגים לכך מראש, ומחדירים כמות קטנה ומדודה של חיידקי המחלה לתוך גופו של האדם, ומניחים לגוף להתמודד. כאשר הגוף הצליח להתמודד, אזי כאשר יגיע עת שיהיה לו צורך אמיתי להתמודד עם זה, כבר יהיה לו הכח ההרגל והידיעה להילחם במחלה, על ידי שכבר עשה זאת פעם, אם כי במידה קטנה.
וה"ה בנידון דידן - לימוד דברי חז"ל אלו שהזכרת - הוא כעין חיסון שעוזר לאדם להתגבר כאשר הוא ייפגש עם דברים כאלה במשך החיים. כך האדם יוכל ביתר קלות להתגבר על מכשולים ע"י שכבר התמודד עם כעין מידה קטנה של אותה בעיה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2010 22:51 |
|
| |
תודה לכל המגיבים, עודדתם ועזרתם לי מאוד. שבוע טוב
|
|
|
|
|
