ר' מיכי.
כמעט שאנו שווים, אלא שדעתי שאין הזכויות נגזרות מן מצב רוחני או גשמי כל-שהוא, משום שזכות אינה נגזרת. ובממונות אין לנו אלא יחס של העולם כלפי המחזיק בחפץ, ויחס זה יכול להשתנות מכאן והילך, וייחסנו כעת לאדם זה, כאדם שלא היה מעולם זכאי בממון. אינני יכול להעלות על דעתי אפשרות לנסח משפט כזה בפיזיקה או מה שאחריה.
אך מודה אני שבכל הנקרא בלשוננו בעלים ישנו גם מצב מסוים וממצב זה נגזרים דינים שאינם ממוניים\חו"מ, [כשביתת בהמתו וכדו'] אך לגבי דיני ממונות, אין אלא יחס של העולם כלפי המחזיק כנ"ל.
עוד רגע אדבר ואומר, שגם נדרים אינם יצירת מציאות רוחנית, אלא קביעה שחפץ זה מכאן ואילך שקץ הוא בשבילנו וייחסנו אליו כדבר מתועב (וזה ההפרש שבין שבועות לנדרים ואכמ"ל).
מלאך.
1. פתרתי את הבעיה באומרי שאין השלכות 'ממוניות' הנובעות מן המצב המטא-פיזי אלא 'איסוריות'. (שזה כמובן לא השלכה, אלא שהתורה ציוותה להשבית בהמות שיש בינינו את הקשר הזה).
2. לא הבנתי את השייכות, גורל"מ היינו שכיון שעל ידי חפץ זה ביכולתי לקבל ממון, נחשב שהחפץ עצמו הסיבה לממון. (בדיוק כמו שכל חפץ הרי הוא ממון בעצמותו, על ידי שאפשר לקבל את תמורתו בשוק) היאך הגענו למטפיזיקה.
3. לא זכיתי לירד לסוף דעתך, אם האיסור הוא המציאות האמיתית מדוע ישנם כללי פסיקה בספק משונים כ"כ שאינם מתחשבים במציאות זו ומתעלמים ממושא החיפוש.
ולשני היושבים על מדוכה זו שליט"א האם אותה מציאות הייתה קודם מתן תורה והתורה רק התחשבה בה, או שהתורה גם חידשה את המציאות הזאת ?
 |
|
|
