יישוב סתירות/מח': יושר קו דק-אמת טהורה או נוכלות?

"וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר (משלי כח) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז שנא' עוזבי תורה יהללו רשע וגו' ואם לחשך אדם לומר והא כתיב (תהילים לז) אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים אל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה ואומר (משלי כג) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום איני והאמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר (תהילים י) יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר (תהילים י) מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר (תהילים י) כל צורריו יפיח בהם לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא ואיבעית אימא הא והא במילי דשמיא ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואב"א הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב (חבקוק א) למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו וכי רשע בולע צדיק והא כתיב (תהילים לז) ה' לא יעזבנו בידו וכתיב (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ואב"א שעה משחקת לו שאני".
(ברכות דף ז ע"ב)

השאלה שלי היא על האיב"א השני של הגמרא:
ואיבעית אימא:הא והא במילי דשמיא ולא קשיא, הא[דברי רבי יצחק] ברשע שהשעה משחקת לו,הא [דברי רשב"י] ברשע שאין השעה משחקת לו.
וקשה , הרי רשב"י (בעל המאמר) כידוע התגרה ברומאים (שהיו בגדר "רשע שהשעה משחקת לו") ?!

נראה לי שהסוגיה שהבאתי היא דוג' נוספת לכלל "הלכה ואין מורין כן".

ווטו

מדוע לא נאמר את הסבריך גם על ההולך בחומרי בית שמאי ובחומרי בית הלל ? (או בקולי שניהם)

מאיר

******

הודעת ווטו:

מאיר,

סלח לי שהנני מתפרץ להודעתך, אך כאשר שמתי כעת לב להודעתך, כבר נתארך האשכול עד כדי שלא תקושר התגובה להודעתך המוסבת על התחלת האשכול.

בכן כל עניין היישוב הוא "יישוב סתירות" כאשר אנו מקבלים שני מקורות שונים כמחייבים ונוצרת ביניהם סתירה, כמו האות המתה עם המנהג החי, אבל כאשר ישנה מחלוקת מפורשת בין בית שמאי לבית הלל אין סתירה כי הצדדים נמסרו כחלוקים זה בזה. [ויש לרב שבאין כ"כ אפשרות ליישב מכריעים שיש מחלוקת: "כעורה מי ששנה זו לא שנה זו" לעומת "לצדדים קתני".]

תוקן על ידי עצכח ב- 21/02/2007 11:18:14

.

קבלו תא התנצלותי, אך אצטט מעצמי כעת. לפני כשנתיים, באשכול אחר על נושא ההברגה, "אמנות ההברגה ומקורותיה":
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=3&topic_id=1120818

ירוחם,
אשכול ההברגות לוקח אותנו לכל מיני מחוזות.
באשר לשאלתך האחרונה, דומני שחז"ל לא ביטלו שום מצווה. החל משלב מסויים היא כבר נראתה להם לא רלוונטית בגלל שהמציאות היתה שונה (רוב השבטים כבר היו בגלות. לשבט לוי אין נחלה בארץ, ונותרו רק בנימין ויהודה, ואינני יודע עד כמה הצליחו להבחין ביניהם בצורה טובה).
כמו שמחיית עמלק 'בוטלה' כשכבר אין עמלק (וידועים דברי הרמב"ם על כך בספה"מ, כשהוא מקשה על מצווה זו מהשורש השלישי, יעו"ש היטב בדבריו).
השאלה לגבי ההתייחסות לביטול המצווה היא אכן קשה יותר. וכי יש מקום לשמוח על מצב שבו בפועל יש ביטול מצווה? למיטב הבנתי בהחלט כן.
אני בהחלט שמח על כך שאין לנו היום דיני נפשות, ושאין עמלקים להרוג אותם. האם זה לא לגיטימי? מה שאני מצווה הוא לבצע את המצוות, אבל לא בכולן אני צריך לשמוח ולהזדהות.
ובפרט כשיש מצוות שמעצם מהותן מהוות דרך הנהגה בקונפליקט ערכי. כשיש פיקו"נ שדוחה שבת צריך לחלל שבת. האם אסור לשמוח על שלא נקלעתי לקונפליקט הזה וכך אוכל לשמור שבת בשקט ובשלימות?
גם מחיית עמלק היא אמנם ערך הלכתי, אבל כנגדה עומדים ערכים אחרים. ההלכה קובעת שהוא גובר עליהם, אבל מדוע שלא אשמח על כך שאינני מצוי במצב של קונפליקט?
וכך גם התרת השבטים לבוא זה בזה. גם שם יש ערך של שמירת החלוקה של הנחלות, וכנגדו יש ערך של אחדות ישראל. במצב שיש קונפליקט אנו מצווים לנהוג על פי ההלכה. אבל האם לא נכון לשמוח על היווצרות מצב שחוסך לנו את הקונפליקט?
כעין זה כתבתי במאמר תגובה לרב בני לאו ב'אקדמות' על הצלת גוי בשבת. אני לא יודע אם הייתי עומד בניסיון ולא מציל אותו (לולא דרכי שלום, ובגוי עובד ע"ז וכדו'). אבל אני בהחלט חושב שבאופן עקרוני מוטל עליי לעמוד בניסיון הזה. האם לא נכון לשמוח על כך שלא נקלעתי למצב כזה? ומה שיותר נוגע לענייננו: האם לא נכון לשמוח שיש היתר מפני דרכי שלום להציל אותו בימינו? בעיניי אין בכך שום בעייה, וזה אינו סותר את הנאמנות להלכה.
מיכי

הרב מיכי
הרי אין ויכוח ביננו על התוצאות החיוביות והמתבקשות של החלטת חז"ל על ביטול מצווה זו. בגלל המצב הזמן הנסיבות השכל הישר טבע האדם מצב האומה וכו. אני מסכים לכל מה שכתבת ואפילו מה שלא כתבת. אבל השאלה היא אם מצווה זו כן למה לא גם אחרות ?בגלל אותן סיבות  אוביקטיביות והגיוניות. השאלה שלי היתה מאיפה חז"ל
למדו את זה.מאי דרוש? +במדבר ל"ו+ זה הדבר - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.  בדור הזה כלומר בדור המדבר ולא דור אחר כך. לימודך כי המצווה לא היתה רלונטית- כך כתבת- יש בתריג המצוות
343 מצוות לא רלוטיות. האם יש מצווה אחת שנבטל אותה בגלל חוסר רלווטיות. מה עוד שמדברי הגמרא בהמשך  אפשר להבין שהדבר היה
בתקופת השופטים. או בתקופת הבית. וזה היה מאד רלוונטי.אתה מנסה להדגים לי מה זו הברגה? מודה ועוזב

ירוחם, אני לא מבין את דבריך.
מה עם לדון רוצחים (בגלעד נפישי רוצחים)? ומה עם להרוג את עמלק? אכן כל המצוות הלא רלוונטיות לא נוהגות. לא היה כאן ביטול של מצווה אלא החלטה שהיא אינה ניתנת ליישום באותו זמן.
אם זו הברגה, אז אני גאה להדגים כאן הברגה מהי. מיכי

הרב מיכי