היתר אכילת דבש דבורים

דבש מותר כי התורה התירה, וכל ההמצאות החדשות, לא בדיוק מעניין אותנו, כמו שלא מעניין אתנו התולעים בתוך בשר הדגים

שלום מואדיב,

1.      אכן במאמרי באתר העליתי במפורש את שאלת ההיתר אך ורק לדעת הרמב"ם והשו"ע  שמתירים דבש מהסיבה שאין בו תוספת כל שהיא מגוף הדבורים, דבר שאינו עומד במבחן המציאות.

2.      אתייחס שנית לטענותיך:

 "קביעתך כי לא סביר להניח כי על מעמיד בגבינה גזרו חכמים ולא על מעמיד בדבש נסתרת מניה וביה  הרי אין ולו אחד הפוסק שדבש אסור. מכאן שההנחה כי גזירת חכמים על כך עמדה ולא על הדבש – מסתברת."

אתה טוען כי מאחר ולא אסרו דבש ממילא ברור שכל דין מעמיד נאמר אך ורק לגבי מעמיד בקיבת נבילה. ואני אמרתי לך כי גם שאור וגם שרף עורלה נחשבים כמעמיד, ודין מעמיד אינו בטל אינו גזירה אלא סברא, שתוצאת תערובת האיסור ניכרת.

 וזה שלא אסרו דבש, ומהטעם שאין בו תוספת מגוף הדבורה, מראה דווקא שאילו ידעו שהדבורה מכניסה חומרים מגופה אולי היו אוסרים.

 3.     " לא התייחסת לדברי אודות ההכרח בכך שהתהליך לא יתקיים ללא המעמיד."

האם לדעתך הצוף יהפוך מעצמו לדבש ללא התהליך של עיבודו ע"י הדברים?

 4.      "לא ברור לי כיצד מהסוגיה אודות שתן החמורים אתה מגיע למסקנה אודות סברתי בעניין המעמיד. בסוגיה שם כלל אין עניין של מעמיד, אלא שאלה טכנית פשוטה – האם מים הכניס ומים מוציא, או שמא יש גם מגופו של החמור בשתן."

אתה טענת שיש הבדל בין הוספת איסור ע"י אדם, להוספתו ע"י הדבורים, וע"כ עניתי לך כי בגמ' נידון הוספת חומרים מגוף הבהמה בשתן שלה, למרות שההוספה לא נעשתה בידי אדם.