|
|
| נשלח ב-31/8/2010 13:53 |
|
| |
דבש מותר כי התורה התירה, וכל ההמצאות החדשות, לא בדיוק מעניין אותנו, כמו שלא מעניין אתנו התולעים בתוך בשר הדגים
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2010 13:58 |
|
| |
שלום מואדיב, 1. אכן במאמרי באתר העליתי במפורש את שאלת ההיתר אך ורק לדעת הרמב"ם והשו"ע שמתירים דבש מהסיבה שאין בו תוספת כל שהיא מגוף הדבורים, דבר שאינו עומד במבחן המציאות. 2. אתייחס שנית לטענותיך: "קביעתך כי לא סביר להניח כי על מעמיד בגבינה גזרו חכמים ולא על מעמיד בדבש נסתרת מניה וביה הרי אין ולו אחד הפוסק שדבש אסור. מכאן שההנחה כי גזירת חכמים על כך עמדה ולא על הדבש – מסתברת." אתה טוען כי מאחר ולא אסרו דבש ממילא ברור שכל דין מעמיד נאמר אך ורק לגבי מעמיד בקיבת נבילה. ואני אמרתי לך כי גם שאור וגם שרף עורלה נחשבים כמעמיד, ודין מעמיד אינו בטל אינו גזירה אלא סברא, שתוצאת תערובת האיסור ניכרת. וזה שלא אסרו דבש, ומהטעם שאין בו תוספת מגוף הדבורה, מראה דווקא שאילו ידעו שהדבורה מכניסה חומרים מגופה אולי היו אוסרים. 3. " לא התייחסת לדברי אודות ההכרח בכך שהתהליך לא יתקיים ללא המעמיד." האם לדעתך הצוף יהפוך מעצמו לדבש ללא התהליך של עיבודו ע"י הדברים? 4. "לא ברור לי כיצד מהסוגיה אודות שתן החמורים אתה מגיע למסקנה אודות סברתי בעניין המעמיד. בסוגיה שם כלל אין עניין של מעמיד, אלא שאלה טכנית פשוטה – האם מים הכניס ומים מוציא, או שמא יש גם מגופו של החמור בשתן." אתה טענת שיש הבדל בין הוספת איסור ע"י אדם, להוספתו ע"י הדבורים, וע"כ עניתי לך כי בגמ' נידון הוספת חומרים מגוף הבהמה בשתן שלה, למרות שההוספה לא נעשתה בידי אדם.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2010 13:58 |
|
| |
אם לחפש איסורים חלב אשה מינקת מותר? בגד המכסה ספר תורה העשוי ממשי- תולעי משי- האם מותר.דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך - מדבר המותר בפיך. למרוח בצואת כלבים גוילי ספר תורה מותר? האם אפרוח כשר הבוקע מביצה שעוף טמא דגר עליו- אינו כשר?
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פו סעיף ז
כ <יד> אפרוח שנולד מביצת נבלה וטריפה, מותר
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2010 15:34 |
|
| |
| דודמקובר כתב: |  | | שלום מואדיב, 1. אכן במאמרי באתר העליתי במפורש את שאלת ההיתר אך ורק לדעת הרמב"ם והשו"ע שמתירים דבש מהסיבה שאין בו תוספת כל שהיא מגוף הדבורים, דבר שאינו עומד במבחן המציאות. 2. אתייחס שנית לטענותיך: "קביעתך כי לא סביר להניח כי על מעמיד בגבינה גזרו חכמים ולא על מעמיד בדבש נסתרת מניה וביה הרי אין ולו אחד הפוסק שדבש אסור. מכאן שההנחה כי גזירת חכמים על כך עמדה ולא על הדבש – מסתברת." אתה טוען כי מאחר ולא אסרו דבש ממילא ברור שכל דין מעמיד נאמר אך ורק לגבי מעמיד בקיבת נבילה. ואני אמרתי לך כי גם שאור וגם שרף עורלה נחשבים כמעמיד, ודין מעמיד אינו בטל אינו גזירה אלא סברא, שתוצאת תערובת האיסור ניכרת. וזה שלא אסרו דבש, ומהטעם שאין בו תוספת מגוף הדבורה, מראה דווקא שאילו ידעו שהדבורה מכניסה חומרים מגופה אולי היו אוסרים. 3. " לא התייחסת לדברי אודות ההכרח בכך שהתהליך לא יתקיים ללא המעמיד." האם לדעתך הצוף יהפוך מעצמו לדבש ללא התהליך של עיבודו ע"י הדברים? 4. "לא ברור לי כיצד מהסוגיה אודות שתן החמורים אתה מגיע למסקנה אודות סברתי בעניין המעמיד. בסוגיה שם כלל אין עניין של מעמיד, אלא שאלה טכנית פשוטה – האם מים הכניס ומים מוציא, או שמא יש גם מגופו של החמור בשתן." אתה טענת שיש הבדל בין הוספת איסור ע"י אדם, להוספתו ע"י הדבורים, וע"כ עניתי לך כי בגמ' נידון הוספת חומרים מגוף הבהמה בשתן שלה, למרות שההוספה לא נעשתה בידי אדם. |
|
לפי המספרים אצלך:
2.
אתה *מנחש* כי אילו ידעו שהדבורה מכניסה דברים מגופה, היו אוסרים מדין מעמיד גם את הדבש. אני, לעומת זאת, חולק עליך. כפי שכתבתי לעיל כבר פעמיים, כל דין מעמיד הוא גזירת חכמים. אתה סובר כי היו גוזרים גם על דבש, אני איני סובר כך. מאחר ואינך יכול לחזק את סברתך, אין סברתך לאסור חזקה מזו שלי.
3.
כדאי לקרוא מעט חומר אודות דרך פעולתם של האנזימים. האנזימים, ככלל, אינם מאפשרים תהליך שלא היה מתרחש כלל בלעדיהם, אלא מזרזים אותו, מקילים את התרחשותו וכו'. הואיל וכך, ודאי שהתהליך יכול להתרחש בלעדיהם. כפי שהזכרתי עוד למעלה, עיקר ההבדל בין הצוף לבין הדבש, הוא תכולת המים השונה.
4.
שתן החמורים לא אסור מדין מעמיד, כך שהעובדה שהוא אסור בשל היותו מכיל משהו מעבר למים, אין לכך כל קשר למעמיד. הוא אסור כפי שאסור לאכול את בשר החמורים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2010 13:22 |
|
| |
בכתביו של אריסטו איתא בהדיא שחלב אם נוצר מדם המחזור. כנראה שר' זיבלנד עמל לבאר את הרוחניות העמוקה במדע אריסטוטלי. ושמא סבר שאריסטו למד זאת מאפלטון שפגש את ירמיהו כידוע, ואולי קיבל ממנו. וצ"ע היאך לימד תורה לגוי. ואולי סבר ירמיהו זצ"ל שאפלטון התגייר. אבל כיצד לא חשש שהרב דרוקמן היה המגייר. וסברא ראשונה עיקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2010 19:33 |
|
| |
אין צורך בדיני ביטול הרגילים. מכיוון שללא בדיקת מעבדה* האנזימים אינם ניכרים לחוש בשום שלב של יצור הדבש, הרי כמה שאינם. כפי שמותר לאכול חיידקים ואין בכך איסור אכילת שרצים** (ולא רק מדין ביטול, שהרי מותר להוסיף חיידקים "ידידותיים" בידיים). כלל בסיסי הוא שרק למה שניכר בחוש ללא מכשירי עזר יש משמעות הלכתית.
* תעשיית הדבש המזוייף (מיוצר ע"י תערובת סוכרים ומים) משגשת בארץ ובעולם, וכדי להבחין בין מזויף לאמיתי נעשה שימוש בשיטות מעבדה פשוטות.
** לחלק מהחיידקים יש תנועה עצמית ואם היו נכרים לעין היו נחשבים כשרץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2010 20:16 |
|
| |
ליאורט שלום.
יתכן ואתה צודק, אולם מה נעשה והגמ' חושבת שדבש דבורים צריך להיות אסור, ויש בגמ' שני טעמים להתיר, או בגלל שיש לימוד מיוחד "משרץ העוף" שדבש דבורים מותר באכילה, אבל דברים אחרים המיוצרים ע"י אנזימים המופרשים משרצים אסורים. או בגלל שהדבורים כלל אינם מוסיפים חומרים משלהן לעיבוד הדבש,
ואכן הרמב"ם והשו"ע מתירים מטעם זה בלבד.
גם בעיבוד גבינות שהדין הוא שהעמדת גבינות באנזימים שמקורם בקיבת נבילה הגבינות אסורות למרות שמדובר באותם סוג אנזימים המייצרים את הדבש.
חידקים אינם אסורים כי אינם מסוג החיים המתרבים רביה מינית אלא מתחלקים ברביה וגטטיבית.
אולם אנזימים שמקורם בדברים אסורים, או שמופרשים ע"י בעלי חיים טמאים, (לשיטה אחת בגמ' בבכורות) אסורים באכילה ואוסרים את המוצר שעיבדו איתם. ולא בגלל האנזימים אלא בגלל מקורם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2010 22:59 |
|
| |
| דודמקובר כתב: |  | ליאורט שלום.
יתכן ואתה צודק, ...
... חידקים אינם אסורים כי אינם מסוג החיים המתרבים רביה מינית אלא מתחלקים ברביה וגטטיבית.
...
|
|
זה חידוש גדול ועצום שמעולם לא שמעתיו. יש לך מקור לכך שהסיבה לאיסור/אי-איסור תלויה בסוג הרביה. למשל, האם בעלי חיים הסמויים מן העין, שמתרבים רביה מינית, אסורים באכילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 01:14 |
|
| |
דודמקובר שלום.
1) הטעם שנתנו הפוסקים שדבש מותר לאכילה הואיל ולא מעורב בו דבר מן החי נשאר תקף. מכיוון שעירוב האנזימים לא היה ניכר אפילו לא בשעת עירובם הרי הדבש אינו נחשב כתערובת המכילה דבר מהחי.
2) העמדת גבינה בקיבה היא משהו שונה משום שלפחות בתחילת התהליך ניכר העירוב של הגבינה במיצי הקיבה המכילים אנזימים. לעומת זאת, הדבורה הבודדת מערבת במעט הצוף שאספה כמות אנזימים שאינה ניכרת לעין.
3) מהיכא תיתי שרביה ווגטטיבית מתירה את השרץ באכילה? והלא ידוע לך שרבים סברו בעבר שרוב השרצים מתהווים מהעפר, מהמים או מהזיעה ובכל זאת לא מצאנו מי שהתיר לאכול כינים. ולמה שרבייה ווגטטיבית תהיה גרועה מהתהוות מהעפר?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2010 10:07 |
|
| |
שלום לחברי הפורום
לקראת ראש השנה העליתי באתר שאלה מעניינת,
הרמב"ם כותב בהקדמה למשנה כי לא נפל ספק בהלכות שאנו נוהגים מאז נתינת המצוות ע"י משה. כיצד איפה נפל ספק כיצד יש לבצע את ה"תרועה"?. www.deotai.com
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2010 15:31 |
|
| |
שלום לקוראי הפורם.
לקראת ראש השנה העליתי באתרי שני מאמרים חדשים על ראש השנה.
1. ישוב על הסתירה המפורסמת בין דברי הרמב"ם בהלכות שופר, שמשמע שסובר שמצוות צריכות כוונה, לבין דבריו בהלכות חו"מ, שם נראה שסובר שמצוות אינן צריכות כוונה.
2. הסבר בדברי הרמב"ם בהלכות שופר, שאין לחתוך שופר בר"ה ע"מ לתקוע בו, כי מצוות שופר זה עשה, ואילו איסור מלאכה ביו"ט זה עשה ול"ת. ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. והרי גם ללא העשה ביו"ט היה אסור לחתוך שופר ע"מ לתקוע בו שהרי בעידנא דמיעקר לאו לא מיקיים לעשה. www.deotai.com
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2010 00:14 |
|
| |
דוד מקובר
אנא פתח אשכול חדש על השאלות החדשות שלך. עם זאת, הבא נא מן הדברים שלך ביתר פירוט, כדי שאפשר יהיה להבין על מה מדובר גם מן העיון כאן. והרוצה ירחיק לבקר גם בפורומך. וכך נימצא גם אנו וגם אתה ואתרך נשכרים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
|
|
|
|
|