יש שני דרכים להגדיר את האלוקים ונתיניו\בניו
1, אדון ועבד, ואז אתה צודק, כן מבין לא מבין רוצה לא רוצה וכדומה
2, אבא ובניו, שבניו הם חלק מהמשפחה, בלי בניו אין אבא, ובלי אבא אין בניו,
כל הדורות היו שני הדרכים האלו דרכי עבודת השם,
והיות שהיום הדרך של אדון ועבד לא מקובל, אז אייך ממשיכים לתפלל על זה,
לגבי שהוא מלך והכל שלו: עיין בתגובות הקודמות שלי
נשלח ב-8/9/2010 16:22
שתי ההגדרות שציינת נכונות באותה מידה [עפ"י המקובל כיום להבין את מניעיו ורעיונותיו של הבורא...].
מחד הוא ברא את הבריאה כדי להיטיב עמה כאב לבנו.
ומאידך הוא הבורא והאדון הבעלותי.
אב לא בורא את בנו במובן אבסלוטי, וגם אינו יכול לבטל את בנו לאחר שהוא התפתח ביולוגית. אלוהים ברא יש מאין את הבריאה והוא יכול לבטלה כרצונו. ובזה הוא מלך.
זה מה יש.
נשלח ב-8/9/2010 16:35
יוחנן
אם הוא המלך ? שישלוט !!
אם הוא רוצה שאנו נשליט אותו עלינו ?
על זה בא שאלתי
נשלח ב-8/9/2010 17:12
מקס
הוא לא "רוצה" במובן אנושי, כלומר שמגיע אליו עונג או סיפוק מזה שיצורים שהוא תיכנת והיווה אותם ואת רעיוניהם, ימליכו אותו. זה כמו שתקליט את עצמך אומר לעצמך שאתה מלך...
"רצונו" הוא מונח אנושי בערך מושגינו. בו אנחנו מנסים לתקשר בינינו לבינו. עפ"י ההבנה הנכרת הגלויה.
אם הוא ברא אז הוא מלך. וכפי הבנת אנוש, תוצאה של מישהו פועל היא מימוש רצונו, וממילא רצונו להיות "מלך".
האם יש לו רצון, ואיך הוא רוצה וכל השאלות ממין זה, הם מיותרות. לא כי אין עליהם תשובה אלא כי אינם שאלה ביחס לנעלומותו המוחלטת. המושגים האנושיים הם הממליכים אותו ובהם אנו עושים כביכול את רצונו.
נשלח ב-12/9/2010 00:35
מקס ראיתי אתמול בראש השנה- התפללתי בכותל- איך קבוצת חסידי ברסליב ממליכים- במלכויות- את רבם -למלך לא את ר' נחמן כי אם את זה שמצא את הפתק הקדוש- ובו לפי דבריו היה כתוב כי הוא הוא המלך.
אם לא הייתי רואה את המעשה בעייני- לא היתי מאמין, התקבצו קבוצת חסידים ונעמדו ממש צמוד לכותל- אחר מהם הרים פוסטר ענק ועליו תמונתו של אותו רבי- תמונה גדולה ממש- וכולם החלו לרקוד באקסטזה עצומה- המלך המלך מלוה בשירה ובקטעי התפילה הרלוונטיים, רק יהודי אחד התקרב אליהם להזהירם מהמעשה, אבל המסכן נדחף בקלות רבה על ידי החסידים המשולהבים, כל יתר הציבור עמד ובהה חלק בחיוך של בוז וחלקם נבוכים, אבל כאמור אף אחד לא הרים את ידו או את קולו נגד המלך. לאחר מכן הושיבו את הפוסטר על כסא, ושוב החלו בריקודי אקסטזה הדבר נמשך כשעתיים- יותר לא ראיתי כי עזבתי את המקום, כי להתפלל שם לא יכולתי יותר,
נשלח ב-12/9/2010 01:03
לגבי תארים כלפי ה' כבר ראיתי שציין בעל בעמיו לדברי המורה ח"א פנ"ט (ובפרקים בהמשך).
ידועה שיטתו של הרמב"ם שם שאין לכנות את ה' בתארים, אלא לשלול ממנו תארים. אך גם הרמב"ם מסכים לתארים במקרים מסויימים. ניתן לתאר את הקב"ה על שם פעולה שהוא עשה שאין זה תואר לעצמות רק תיאור של פעולה, כ"כ מצינו בנוסח התפילה של "הא-ל הגדול הגיבור וכו'". מסביר זאת הרמב"ם במורה שבאמת אין להשתמש בתארים אלו כי גם הם תארים חיוביים שאינם ראויים לקב"ה, אך תארים אלו - ואלו בלבד - הותרו בשביל ההמון שאינו יכול להבין אחרת.
דומני שאף לגבי המלכת הקב"ה שזה עיקר היום בר"ה זה די דומה.
אולי כדאי להקדים שמציאות הקב"ה שהוא מלך, אנו אומרים "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא", הוא כבר היה מלך גם בלעדינו, רק אחרי שברא אותנו "אזי מלך שמו נקרא". כלומר אנו ממליכים את המלך עלינו בכך שאנו קוראים לו מלך.
הכינוי מלך אינו תואר חיובי למהותו מצידנו מכיוון שאנו ממליכים אותו למלך עלינו ואין אנו מכנים בדווקא את מהותו "מלך" כהגדרה כלפיו, אלא זה כינוי לפעולה שהוא יתברך עשה, עושה ויעשה, הוא מולך עלינו ולזה גם הרמב"ם יסכים שניתן לכנות בכך את הקב"ה.
יתכן ואלו שחושבים שצריך לכנות את הקב"ה "מלך" - כתואר חיובי, אולי זה דומה לתארים שהותרו בצמצום להמון ויל"ע.
_________________
מ. זוהר
נשלח ב-17/9/2010 02:35
מקסמן
אל תשכח שתפילות ומושגי המלכת האל, ניתקנה בגבור ידי הרומאים על ישראל.
ברומי-הקיסרית המלך (קיסר) היה אליל, וכניגוד למלכות זו, חודדה בישראל התפיסה שהבורא הוא המלך ואותו בלבד יש לקבל כמולך.
כיום אין משמעות חזקה למושג "מלכות ה' " , אדרבה באלף שנה האחרונה המושג "אלוהים" צבר הפנמת "טראנסצנדנטיות". כך שהדגש כיום הוא על "הקדוש" (מובדל לגמרי מהשגתינו והכרתינו) יותר מאשר "המלך".
נשלח ב-17/9/2010 10:26
יוחנן,
נווו זה הרי טענתי בפתח האשכול
נשלח ב-22/9/2010 05:41
אני חושב שישנה טעות בסיסית בהבנה של מלך שמוזכר בתפילות הימים הנוראים אכן אין משמעותו המשפט, הפחד, העונשים, כל מה שנתפס כדיקטטורה לא נראה לי בתמציתיות כשלשה עקרונות; א. אוניברסליות (בשונה מאב) ב. זאת רק תקווה ג. המושלמות
א. המעיין בכל תפילות הימים הנוראים רואה שהעניין המרכזי הוא בכך, שהאלוקים ייראה בכל המובנים ולכל היצורים ולאו דווקא ליהודים ואפילו לא בני אדם, אלא על כולם. וזוהי מהגדרתה של מלכות, שהיא מתבטאת בכל המובנים, ושהוא מלך על כולם. א"כ זה לא המלכות של השלטון והדיקטטורה, אלא גינוני הכבוד והביטוי שלו בכל פרט, אין אחד שיכול להתנער מהמלכות הזאת. והמובן הזה קיים גם כיום, במילותינו, במובן החיובי; גינוני מלכות, מלכותי, אצילי.
ב.וכן, המעיין בתפילות רואה שאין זאת מלכות שקיימת, וגם אין זה משפט. אלא זו תקווה שאנו מביעים, שתתבטא המלכות וזה ברור שגם אם היום אנו חושבים שהדמוקרטיה והביקורת הם צורת השלטון הנכונה, אך זה ברור ואלן לנו לשכוח שזוהי ברירת מחדל, ובעצם האידיאל השלם זהו שלטון שיקבע את הכל עד הפרט האחרון, ולא יהיה מישהו באופוזיציה (מרצונו) כי כולם ירצו, ויהיו כפופים ומרוצים באתה המידה.
אל מאי? שזה לא ראלי? אין מצב ששולט אחד ועוד שולט בכל ירצה את כולם? כאן אנו מגיעם לשלב ג'
ג.מושלמות - שלטון ה' המושלם שיבוא ויעשה עולם מושלם ובעולם מושלם באמת כבר לא יהיה צורך בחופש אישי, אופוזיציה וביקורת אלא זה יהיה הדבר הרצוי. השלטון יתוכנן עד הפרטי פרטים של פרטיות כל אחד, ויסדר אותו על הצד היותר טוב בלא למנוע מהשני זאת. בעולם מושלם הנשלט ע"י מלך מושלם זה אפשרי. כן. וזה התפילה שלנו, המגמה שלנו, התקווה שלנו, שנגיע לעולם כזה; ובעולם כזה ברור שהמילה 'מלכות' אינ מילה גסה,
וכן, גם אם תחשוב שהרי מעולם זה לא היה כך ומדוע שיהיה אומר לך; נכון, זה גם לא יקרה אך אנו יודעים את התכלית מתפללים ומקווים למגמה! גם אם זה לא יקרה אנו מכירים את האידיאל ויודעים שכל השאר פשרה! זוהי מהות התפילה... תקווה.
