|
|
| נשלח ב-15/9/2010 00:08 |
 |
| |
אין כאן סיבה אלא בקשה.
הרי הקב"ה יכל להפוך זדונות לזכויות אז למה אי אפשר לצטט פסוק שבתוכו יש רמז לכך?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 05:23 |
|
| |
לשאלה הראשונה ספר שבלי הלקט (סדר יום הכיפורים סימן שז): "… ואחי ר' בנימין זצ"ל פי'. כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו נתענה תשיעי ועשירי, להוציא מלבן של צדוקין, שמתענין גם בתשיעי, לפי שלא ניתן הכתוב לידרש אלא לחכמים, וחכמים דרשו עינוי זה שהוא באכילה ושתייה, אך שצריך להפסיק אכילתו מבעוד יום, והרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי, שמפסיק אכילתו מבעוד יום, בעוד שהוא יום תשיעי עד שלא יכנס עשירי, הרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי, ולאו משום תוספות חול על קודש נקט לה, אלא להודיע שכך הדין, שאוכל ושותה כל היום, ואותה שעה קלה חשיבה לו כתענית שלם".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 10:29 |
|
| |
נישט
1.האם שמעת או קראת כי הצדוקים מתענים בתשעי? הצדוקים קיימו רק את מה שכתוב בתורה ותו לא.
2. למנפ"מ כאילו צם תשיעי? עינוי זה למה הוא טוב? ולמי? עינוי עשירי הרי הוא מקיים- אז מה פרוש כאילו התענה?
ראיתי בספר- הנודר שיצום 4 ימים, מה יעשה? יצום בשמיני- יאכל בתשעי -ויצום בעשירי נמצא צם 4 ימים, כי האכילה בתשעי ליומיים יחשב לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 11:10 |
|
| |
לגבי שאלת ירוחם בענין פסק הרמב"ם שבעל תשובה גדול.
ראשית,כדאי לציין את מקורות הדברים.
הגמ' שמובא שד"ז מי גדול יותר זה פלוגתת ר"י ור"א, זה בברכות לד ב וז"ל הגמ'" א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלוקים זולתך ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין".
פסק הרמב"ם נמצא בפ"ז מהל' תשובה ה"ד "אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו"
אולי אפשר ליישב שהרמב"ם מסברא הכריע כן, שמסתבר לי' שבעלי תשובה עדיפא,כמו שאח"כ מסביר הרמב"ם מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם, ומצינו שיש משקל לסברה גם כנגד כללי פסיקה רגילים.
אמנם זה ל"נ כ"כ כיון שבאמת אין זה כ"כ פשוט מסברה, שמצד שני יש מעלה לצדיק שלא חטא מעודו, וכי בגלל שהיה צדיק מעודו ולא חטא יגרע חלקו.
ואולי י"ל שכמו שמצינו שיש מושג תקנת השבים בהלכה, הרמב"ם רצה לעודד את הבעלי תשובה, ולכן כתב כדעה זו, אמנם זה בודאי ל"נ לומר שהרמב"ם ינקוט דבר שאינו נכון רק לעודד את בעלי התשובה.
עוד י"ל שס"ל לרמב"ם שקראי מסיעי לר' אבהו, שהרי בגמ' שם מבואר שר' אבהו הוכיח את דברו מדברי הפסוק שלום שלום לרחוק ולקרוב, שקודם כתוב רחוק ואח"כ קרוב,והגמ' אומרת שר"י יפרש רחוק שהיה רחוק לדבר עבירה מעיקרא, וקרוב שהיה קרוב לדבר עבירה, וי"ל שס"ל לרמב"ם שפשטא דקרא כר' אבהו, וע"כ פסק כוותי'.
[אף שדרך אגב לכאורה יש להעיר על ראית ר' אבהו, שי"ל דדבר טבעי הוא שהשלום עלכם הראשון נותנים לאורח, לפני מי שהוא ותיק, וע"כ קודם נותנים שלום לבעל תשובה שהוא חדש כאן, ואח"כ לצדיק, אבל חזינן שהגמ' לא ס"ל זה שאף בדעת ר"י לא נקטה שזה הדחיה שלו לדברי ר' אבהו.]
עוד י"ל שס"ל לרמב"ם שפשטות הקראי שנתנבאו הנביאים קשה לומר שזה רק לבע"ת, אלא בפשוטו הינו לכל ישראל גם לצדיקים.
וזה שקראי מסייעי לדעה אחת זה סיבה לפסוק כמותו,עיין בזה בשו"ת הרשב"א[ח"א סי' קצד] וכן יש לסייע מדברי הגמ' בנדה מט' א'.
בספר של הגאון ר' שלמה סובול זצ"ל[בעמח"ס שלמת חיים] על התורה [נראה לי שקוראים לזה שמלה חדשה] שואל ג"כ שאלה זו בשם הגאון ר' יצחק ירוחם דסקין זצ"ל[בנו של המהרי"ל דסקין זצ"ל] והוא מביא לתרץ בשמו, שהרמב"ם פסק כך, כיון שיש סוגיא אחרת בש"ס, שמשמע שכך יש לפסוק, וכיון שבסוגיא אחרת זה סתם גמרא פסק כן.
הסוגיא היא בגמ' קידושין מט ב, שמבואר שם שהמקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור הר"ז מקודשת אפילו הוא רשע גמור שמא הרהר תשובה בדעתו,ואם נימא שצדיק גדול מבע"ת איך היא מקודשת, הרי בודאי שהמקדש את האשה ע"מ שהוא עשיר שיש לו אלפים זוז, ונתברר שיש לו אלף זוז אינה מקודשת, וה"נ הרי קידשה ע"מ שהוא צדיק גמור, ולבסוף הוא בע"ת והוא פחות מצדיק גמור, אלא חזינן מסתם סוגיא כדעה שבעל תשובה גדול.
זה תירוץ מחודד,אבל נראה שהוא לפלפולא בעלמא,כי כיון שבעלתשובה נקרא צדיק,אז זה נכלל בכלל דבריה שהוא צדיק,ומנ"ל שהתכוונה למי שהיה צדיק מעולם.
וכי לפי דבריו נאמר שלר"י שצדיק עדיף אז מי שקידש אשה ע"מ שהוא צדיק גמור,וכשאמר את זה הוא כבר כמה שנים צדיק גמור, אבל לפני הרבה שנים היה חוטא, וכי נימא שכיון שלא היה צדיק מעולם אין קדושיו קדושין, אלא ע"כ כדאמרינן שכל שזה נכנס במילים שהיא אמרה שפיר הוי קדושין, והיא לא יכולה לומר התכונתי למי שהוא היה צדיק מעיקרא, דדברים שבלב אינם דברים, וכל שעכשיו הוא צדיק זה נכלל בדבריה שהוא צדיק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 11:42 |
|
| |
סגסג
במחילה מכב' תורתו. אבל בבריתא בקידושין. לא האשה היא הדוברת- האומר הרי את מקודשת על מנת שאני צדיק.
מקודשת- שמא הרהר תשובה. מכאן שבעל תשובה הוא מינימום צדיק גמור, כלומר הוא יתר. ולכן הפירכא אינה במקומה.
אבל צורבא דרבנן כמוך. יש לברייתא הזו, תורפה, היא לא עולה בקנה אחד עם המשך הגמרא. מה התורפה?
בכדי לא להכביד, אשאל ישירות- הגמרא שם אומרת- האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני לןי- נמצא כהן אינה מקודשת, מסביר רש"י שהאשה יכולה להגיד שאינה רוצה נעליים גדולות למידת היא אינה רוצה להיות כהנת.
אז הרי אותה טענה יכולה האשה להגיד גם כאן. צדיק אני רוצה- בעל תשובה- שהוא כאמור יותר איני רוצה. ואזי הקידושין לא תופסים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 11:59 |
|
| |
סגסג
במחילה מכב' תורתו. אבל בבריתא בקידושין. לא האשה היא הדוברת- האומר הרי את מקודשת על מנת שאני צדיק.מקודשת- שמא הרהר תשובה. מכאן שבעל תשובה הוא מינימום צדיק גמור, כלומר הוא יותר. ולכן הפירכא אינה במקומה.
אבל צורבא דרבנן כמוך.הרי יש לברייתא הזו, תורפה, היא לא עולה בקנה אחד עם המשך הגמרא. מה התורפה?
בכדי לא להכביד, אשאל ישירות- הגמרא שם אומרת- האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני לוי- נמצא כהן -אינה מקודשת,
מסביר רש"י שהאשה יכולה להגיד שאינה רוצה נעליים גדולות למידתה היא אינה רוצה להיות אשת כהן.
אז הרי את אותה טענה יכולה האשה להגיד גם כאן. צדיק אני רוצה- בעל תשובה- לא.שהוא כאמור יותר איני רוצה. ואזי הקידושין לא תופסים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 12:00 |
|
| |
=
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 15:22 |
|
| |
כהן ולוי הם דברים מוגדרים משא"כ צדיק ובעל תשובה לא ניתן כ"כ לומר נעליים גדולות ,כי לא כל בעל תשוב ה נעלה מצדיק , ישנה אפשרות לבעל תשובה להיות במדריגה גבוהה יותר מצדיק . אשה לוקחת בחשבון שהצדיק שלה לא כזה בעל תשובה כמו שהיא רוצה וכן להיפך
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 16:05 |
|
| |
פי
אנחנו כרגע עוסקים בהלכות הנלמדות מהגמרא- לפי הרמב"ם בעל תשובה הוא יותר מהצדיק- זה בכלל לא משנה מה אתה או אני חושבים- הרמב"ם פסק כך. ועליו השאלה,
כבוד הרמב"ם-אם לפי דבריך- בעל התשובה היא מדרגה גבוהה יותר מהצדיק, יכולה אותה אשה המתקדשת לאמר- אני לא רוצה יחוס גדול יותר-(אני לא רוצה כהן- רק לוי) ואם כך- הקידושין לא תופסים,
כבוד הרמב"ם תסביר לנו בבקשה איך פסקת נגד ברייתא ומשנה מפורשת?
יש לרמב"ם תשובה טובה ומשכנעת לשאלה, אבל תנסו אתם לענות במקומו!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 18:29 |
|
| |
לדעתך איש פשוט שחטא בגזילה או באבק לשון הרע פעם אחת וחזר בתשובה אבל אינו יודע להתפלל כדבעי ואינו מסוגל נפשית ללמוד כדבעי [שזה מבטיח לי שלא תטען שהוא נשאר רשע ח"ו ,לולי הגזילה הקטנה היה נקרא אצלנו צדיק ] וחי את חייו הטובים והפשוטים ללא מצפון מעוות מחסידים או ליטאים וכ' בעיניך הוא עומד במקום שצדיקים גמורים -אין לי דוגמא מיהו בעיניך צדיק אבל על מי שכן אני מדבר- אינם יכולין לעמוד בו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 20:03 |
|
| |
ירוחם
מה הנפק"מ מי האומר,העיקר שהקדושין בינהם נעשו ע"ד שהוא צדיק גמור,ובע"ת הוא נכלל בכלל צדיק גמור,כי עכשיו הוא צדיק גמור.
בקשר לשאלה על הבריי',אדרבה זה קושיא נוספת על דברי הגרי"י דסקין זצ"ל וראיה למש"כ,שכשמישהו אומר צדיק גמור,לא מתכוונים להכנס כאן לפלוגתא מי עדיף בע"ת או צדיק גמור,העיקר שגם בע"ת וגם צדיק נקראים שניהם צדיקים גמורים.
עתה הלכתי לעיין ברמב"ם פרנקל, ראיתי שיש כמה אחרונים שמטפלים בשאלה זו.
יש שם בספר הליקוטים ע"ז, וגם במפתח יש כמה ציונים לזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 20:05 |
|
| |
פי
כפי שאמרתי קודם- הדיון כאן היא לא דעתי, כי אם שאלה על הרמב"ם אבל היות ואתה מערבב שנית את דעתנו, תשובתי.
איש פשוט או לא פשוט שגזל את האחר או את מוסדות המדינה- אינו יכול לחזור בתשובה! לדעתי ה' לא יכול לסלוח ולותר על גניבת כספם של אחרים, לדעתי אלוקים סולח רק למה שפגעו בו.
איני חושב שיש קשר כל שהו בין לדעת להתפלל לבין חזרה בתשובה. ואיני רואה כל קשר בין סליחתו של הבורא לבין ידיעתו להתפלל או ידיעתו ללמוד. אין קשר ואין גשר בין הדברים.
ככלל ציבור גדול מאחנו -שחושב שיש לו קשר י הם הם הפושעים הגדולים כנגד ה' ועמו.שיר עם הבורא. והם נוהגים כעושי דברו, ובעייני עצמם הם צדיקים גדולים.
לדעתי הם הם הפושעים הגדולים שהם לא יודעים אפילו שהם צריכים לעשות תשובה, וכן הם נשארים ברשעותם
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2010 11:50 |
|
| |
על השאלה
אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
למדנו- כל אך ורק בתורה בא למעט. מה בא למעט האך הזה? את השאלה הזו שואל הזהר- ועונה- כי את העינוי הרי מרגישים באמצע היום ולא מיד, ואת זאת בא ה אך למעט. לדעתי- העינוי הוא -בשב ועשה- ולא- בקום ועשה- המעוט הוא- שאין צורך לעשות פעולות לעינוי. כי לכל העם בשגגה! האמנם? האם אין מזידים בין אחנו בני ישראל, רק שוגגים? בעל הקדושת לוי עונה- לא ראינו יהודי שאומר לשם יחוד- לפני עשיית עבירה, אז הוא חוטא בלי כוונה. אפשר להוסיף לזה כי מצוות צריכות כוונה- גם מצוות לא תעשה. ונשאלה שאלה למה אומרים זאת בפתיח- צריכים להגיד זאת בנעילה, בסיום. אנו אומרים- באין מליץ יושר- מול מגיד פשע- תגיד ליעקב דבר חק ומשפט- וזכני למשפט, לכאורה לא מובן - אין מישהו שידבר טובות עלינו- ולכן זכני? דבר חוק ומשפט של יעקב הוא- כפי שנפסק להלכה- אם אין אחד מחברי בית הדין שיאמר זכאי על הנאשם- הוא יוצא זכאי בדין. כך אנו- לפני תחילת המשפט, אומרים לשופט כל הארץ,- לפני שמתחילים רבונו של העולם בדיונים- נא לרשום בפרוטוקול כי לכל העם בשגגה!
|
|
|
|
|
|
