צדיקים גדולים ממלאכים?!

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כג

(כ) הנה אנכי - נאום אברהם הספרדי הנזכר. הנה אנכי שולח יד לשוני בגאון שהעתיר על נכבדים ממנו בדבריו, ויצא עתק מפיו, שאמר שבני אדם נכבדים ממלאכי השם, ואמר כי בעבור בני אדם נבראו,
וראיותיו דברי חז"ל. והם לא אמרו רק על המלאכים המתחדשים בכל רגע ודבריהם אמת. ועוד הביא ראיותיו,
שאמר שולח מלאך לפניך, והנה שכח דברי השם לכורש אני לפניך אלך (ישעיה מה, ב).
ועוד לשמרך בדרך (כתוב כאן). ואמר כי השמור נכבד מהשומר. והנה לא ידע כי יעקב אבינו גם משה אדונינו
ודוד מלכנו היו שומרי צאן. וכתוב: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא, ד).
אם ה' לא ישמור עיר (שם קכז, ז). גם השם אמר ושמרתיך בכל אשר תלך (בראשית כח, טו).
והכתוב ידמה השם למלך, גם המלאכים לשרים, ובני אדם עבדים. והנה כתוב ושר מלכות פרס (דניאל י, יג),
יעמוד מיכאל השר הגדול (שם יב, א), כי אם מיכאל שרכם (שם י, כא). ולמה נקרא שר על ישראל,
וישראל נכבד ממנו? ואיך יצוה השם לנכבדים בעיניו, שישמרו מפני הקטן במעלה מהם?
כי הכתוב אמר השמר מפניו (כא), ומה טעם, כי לא ישא לפשעכם (כא)? כי מה יחוש הנכבד מהנבזה?
וידענו כי אין בבני אדם נכבדים מהנביאים. והנה יהושע שנכתב עליו: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך (דברים יח, יח). כאשר ראה המלאך נפל על פניו והשתחוה לו ואמר מה אדוני מדבר אל עבדו (יהושע ה, יד),
וכן זכריה. גם דניאל אמר איך יוכל עבד אדוני זה, והתקועית אומרת ואדוני חכם כמלאך האלהים.
ולא באה לחרף את דוד, ועוד כתוב: ובית דוד כאלהים (זכריה יב, ח) שפירושו - כמלאכים. ועוד כתוב:
ובמלאכיו ישים תהלה אף כי שכני בתי חמר (איוב ד, יח), והנה טעמו: כי תהלה ישים במלאכיו,
שהם נכבדים ואין למעלה מהם, אף כי הקרוצים מחמר, אשר מבקר לערב יכתו ויאבדו. ודוד אמר:
כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תהלים ח, ד), דרך משל, בעבור היות השמים ושמי השמים עם כסא הכבוד עשרה.
וטעם להזכיר ירח וכוכבים ולא הזכיר השמש, כי מרוב להט השמש לא יוכל לראות כי אם השמש לבדה.
ואמרו חכמי הספירות שכוכב אחד גדול מכל הארץ המיושבת, ושאינה מיושבת תשעים פעמים. גם חכמינו אמרו שכל העולם תחת כוכב אחד עומד. ואמר דוד כאשר ראיתי הירח והכוכבים שהם גדולים. וטעם כוננת (שם), כמו נכון כסאך מאז (שם צג, ב). תהמתי ואמרתי: מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח, ה) שהוא הבל כנגד הכוכבים,
ותחסרהו מעט מאלהים (שם) - בממשלה, ידמה מעט למלאכים שהם מושלים, וזה כנגד התחתיים,
והם צנה ואלפים כלם. והנה גם זה הכתוב יכחיש הגאון, שאמר ותחסרהו מעט (שם) - מהמלאכים. והנה הוא חסר,
לא נכבד. וכתוב: וכוכבים לא זכו בעיניו אף כי אנוש רמה (איוב כה, ה - ו).
והכוכבים שהם בני האלהים נכבדים ממנו, אף כי המלאכים הנקראים אלהים, כי השם הוא אלהי האלהים.
ובדניאל: ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל יב, ג). ובס' תהלות הללוהו כל מלאכיו (תהלים קמח, ב).
ואמר עליהם ועל בניהם: כי הוא צוה ונבראו חק נתן ולא יעבור (שם שם, ה - ו). ועל נבראי מטה והחל מהנבזה,
ובסוף הזכיר האדם, ואמר כי נשגב שמו לבדו, בעבור כי אלה יאבדו, והמלאכים עומדים בכסא הכבוד, ואינמו מתים,
כי הם דבקים בשם הקרובים אליו. והכתוב אמר: אדם להבל דמה (שם קמד, ד). אך הבל בני אדם (שם סב, י).
ואם נבראו המלאכים בשבילו, כדברי המתרועע בשכרות הגאוה במתת שקר, למה עמדו הם והוא איננו?
ואיך יברא הנכבד בעבור הנבזה? והטוב כולו הרב, בעבור טוב מעט מעורב ברע? ואם האדם הבל וכזב,
הנה נבראו המלאכים בעבור הבל וכזב. חלילה לאל מרשע, כי האדם נברא מטפה סרוחה ודם מעופש,
וכולו מגואל ומטונף בחייו, ואפילו בנקבי ראשו שם טנוף, שאין למעלה מהראש בבן אדם על דרך האמת,
כי על דברי הגאון מבושי איש נכבדים מהראש. וזאת בושת עולם,
כי אמר כי השמים העליונים נבראו בעבור הארץ שהיא מתחת.
והכתוב אומר השמים כסאי (ישעיה סו, א). וראיותיו גרעיני כל פרי שהם העיקר על כן הם בתוך התפוח והענבים.
ומי הגיד לו כי הצמחים הם עקר עד שיהיו לראיות על כל חי. ולא די שאין עץ הפרי ראיה על כל הגוף,
עד שישים ראיה ממנו על כל נכבד מהגוף. וידוע כי האמצעיים נשמרו כן בעבור היותם מורכבים,
ולא יבא להם בקרוב נזק מחוץ, בעבור שיש תולדת הפך תולדת. ועוד ראיתו היא הפוכה,
כי הנאכל מפרי התפוח הוא העקר, והוא כבר יצא אל הפועל, ולהיות הפרי בזרע הוא בכחו,
רק לא יצא, והנמצא נכבד מההווה בכח להמצא. והנה זרע איש במבושיו. ומה שאמר על הלב,
יש לו לדעת כי הראש נכבד ממנו. ואמר על הביצה שמהאודם יצא האפרוח.
וראיות גמורות יש כי הלובן עיקר האפרוח. ואלו היה מבין סוד העולם או ראה הוא שגם אנחנו כדמות צלם למערכת העליונה,
וכן הכתוב אומר: אך בצלם יתהלך איש (תהלים לט, ז). כי בהשחת המערכת ימות האדם.
והלא יפקח עיניו ויראה, כי גופות התחתיות הם חשך וחלקלקות, ואין אור כי אם מהעליונים.
והנה גם הוא אמר בספרו, כי יש לאדם מעלה גדולה, לא בעבור גופו, כי גופו כגוף החיות הוא,
רק בנשמתו שהיא דומה למלאכי עליון. ואמר בספר אחר, כי הכבוד שהשכין השם עם המלאכים כפלי כפלים מהכבוד שהשכין עם ישראל, כי המלאכים נכבדים מהם. ואני אומר אל יתגאה ילוד אשה,
שיחשוב כי השיגה ידו בחכמתו אל מדרגה גבוה. וכדבריו כן הוא, רק נגד הבהמות והעופות,
כאשר הוא כתוב: מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה, יא). ואם יגבה לבו באומנותו הנה העכביש שאין בו דבר יארג קורים עגולים שילאה כל חרש לעשות כמוהם בכלי מחוגה, גם הדבורים יעשו בתים ששיים.
ואם בעבור שידבר צחות, עיקר הדברים רמיזות הם. ודעת הלשון איננה דעת בעצמה,
כי אם כנגד אחר שיבין. ואם בעבור דעתו משפטי נזקין. גם הם לא נתנו כי אם לישר המעוותים,
כי אילו היינו במקום שאין שם שור אין צורך למשפטי שור נגח. ואלו היינו יושבים באהלים כקדריים,
אין צורך למעקה ומזוזה. ואם בארץ הודו, אין צורך למשפט גנבה ורציחה ועשק ועדות שקר.
ואם בעבור דעת התורות והמצות, אין חכם שיבינם עד שידע למה יתענה בעשור, וחלקי הקרבנות.
והעד: שאמר משה לדור המדבר אחר שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו ארבעים שנה:
ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דברים כט, ג). והנה גם הוא אמר בשנת מותו, שהיה נביא הנביאים וחכם החכמים:
ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך (שם ג, כד). והנה יעיד כי עתה יחל לדעת,
כי מי יודע מחשבות ה', כי הם עמוקות ונשגבו מכל הנבראים, גם אסף אמר:
בער אני ולא אדע (תהלים עג, כב). ואם יתהלל חכם בחכמת הספירות. הנה דבר קל,
והוא לדעת שרש שנים הנקרא גדר אין כח לאדם לדעתו. גם בחכמת המדות יש מחלוקת לדעת חוט הסובב,
ואין מי יתן ראיה גמורה עד שתתברר האמת. גם בחכמת המזלות לא הכירו מהכוכבים חוץ מאלף ותשעה ועשרים.
והנה מספרם לא ידענו אף כי חקיהם ותולדתם, אף כי למה מקום אחד בגלגל מלא כוכבים ואחר איננו כן,
ויש גדולים ויש קטנים, גם יש לבנים ואדומים והכל בגלגל אחד.
ובחכמת התולדות והיא לרפואות לא ידעו איך ירגיש האדם ואיך יצחק, ומאיזה אבר יולד,
ולמה ישלשל עיקר חם ויבש ויוציא המרה האדומה והיה ראוי להוסיף בה. וכהנה רבות,
רק לא אחפוץ להאריך. וכללו של דבר: הנה האדם לא ידע מה היא נפשו אם עצם אם מקרה.
ואם תמות בהפרדה מעל הגוף ולמה נדבקה בו, ומי שלא יבינו וישכילו בלבותם חוץ הדבור הדבק בפיהם להשמעת אזנים. ועתה אפרש לך סוד השם הנכבד והנורא וסוד המלאכים, ואמשול לך משל באור הנפש היוצא מן העין.
דע כי שבע מעלות היא העין, והפנימי הוא גרגר הלבן, והנה האור איננו גוף, ואור הנפש צריך לאור אחר חצוני.
ואם היתה יכולת בך להבין איך תראה העין צורות ומשונות רגע אחד, ואיך יכילו השמים בגרגר הלבן,
אז תחל להשכיל. וראה השמש, כי האור הנראה ממנה היא, והיא הפועלת, ולא תחסר עצמה.
גם יש ראיות גמורות שאור הלבנה מהשמש, כי אין לה אור בפני עצמה. והשם לבדו הוא בלא אחר.
והמלאכים הם בשם, ואינם גוף כלל רק הכוכבים גופות להם. על כן יאמרו העברים:
וירא מלאך ה' על גדעון ואמר אחר כן: ויאמר ה' אליו לך בכחך זה (שופטים ו, יב - יד).
ובהיות הנפש מכוונת לכבוד, אז תתחדש לה תמונת צורות ומראות בדבר השם.
וטעם ה' שמו (שמות טו, ג) - הוא הכבוד שקבל הכבוד. וכן טעם