ישבתי והתחבטתי בשאלתי כל החג
ומצאתי שעפ"י יסוד ישן ניתן לתרצה.
היו פה חברים חשובים שתירצו 'פורמליזציה' והתפתחות,
אך שאלתיהם, האיך זה מסביר את ה'הדר' הקיצוני? איך את הקשר לחקלאות, שאבד?
נראה לי שמצאתי את הקשר עפ"י כמה יסודות מוקדמים:
א.תפיסת הדת כאמנות
הינו יסוד גדול אך אזכיר אותו בקצרה
א. הדת אינה בטגוריית הפילוספיה משום שלא עמדה בהוכחות הפילוסופיה
ויותר מכך: האדם הדתי אינו נזקק ואינו רוצה שיוכיחו את דתו
ב. הדת אינה מלמדת מחשבות ואמיתות מפני שהיא פונה לכולם אנשים נשים וטף ויש בה יותר מעשים ממחשבות
ג. אמת מדעית – היום זה כבר ברור שהאמת האובייקטיבית ביחס לעולם מתפתחת ומשתנה
אך הדת טוענת לנצחיות וזה אינו עולה בקנה אחד
ד. במישור הפסיכולוגי ג"כ אינה שהרי הפסיכולוגיה היא מדע חדש והדת אלפי שנים וכן הפסיכולוגיה היא משתנה וסובייקטיבית משא"כ הדת ממהותה שהיא אומרת ציווים לכל ולכלל.
ה. וכן מהמשפט האזרחי כבר גירשוה מזמן ועוד ועוד...
מכל אלו ואחרים נראה לי שהגדרתה והתאמתה היא לאמנות. שמהגדרות האמנות:
א.שחיים למענה והיא טעם החיים ולא שהיא למען חיים נוחים בריאים או קלים
וכן בדת שאנו מוכנים למות למענה 'לשמה' ונולדנו לקיים מצוותיה
ב.כמויות המצוות שהם טקסים, ביטויים וסמלים שהם מנשמתה של האמנות
למשל תפילה = השראה. מנגינות ונעימות בתפילה קדושת המנגינה בחסידות
ג. מצבי התודעה ששניהם מביאים אליהם:
ענווה, השתוקקות, פליאה, גדלות, התפעלות מיופי העולם הבריאה ובני האדם.
ועוד ועוד....
ולמעשה באתרוג בפרט ובד' מינים בכלל זה מתבטא בצורה החזקה ביותר.
למרות שבאמת בעבר הרחוק זה היה חג חקלאי ושמחה עם פרי ארצך,
אך מאז התפתח העולם ואיתו האמנות וההלכה:
ולמעשה בכל תחומי החיים התרחקנו מהאדמה העצים ובעלי החיים וכמעט שאין אנו שמים לב למשמעותם בחיינו (למרות התלות הגמורה שלנו בהם)
אך בתודעתנו זה נשאר כמעט ורק בביטוי האמנותי של ציורי טבע סמלי טבע אנדרטות וכל אחד יש לו איזה פינה עם תמונת נוף או פיסת נוף נשקפת מחלון או איזה טיול.
וזה בדיוק מה שקרה עם האתרוג. הוא הפך מעוד פרי, לסמל של כל פריחת הטבע על ידי יופיו אך לא היופי הפשוט של הפרי הפשוט, אלא הכי יפה ומיוחד, וכל מהותו הוא בכך שהוא מיצג את היופי האידיאלי.
וכשם שהאמנות תלויה בדקות המכחול גם האתרוג מהותו הוא היופי שמבטא את אידיאל היופי שבטבע.
ולכן נוספה והתפתחה הגדרת ה'הדר' הרבה יותר מכל מצווה אחרת (אפי' יותר משאר המינים) שאין אנו צריכים להביא עוד פרי – אין בו משמעות אלא את האידיאלי מתוך הפירות, והפרי האידיאלי בתוך מינו וכמו באמנות שיכולים להיות דיונים ע"ג דיונים על איזה קצה חיוך כך גם כאן מכיוון ש;
הנקודה הזעירה ביותר יכולה להפריע לשלמות האידיאלית של הפרי הזה כמבטא את אידיאל היופי בטבע!
ולכן גם ישנה חשיבות גדולה לצבעו צורתו וגודלו של הפרי ודיונים על מהו הגודל , הצבע המדוייק מכיוון שאנו צריכים להגדיר את מושג היופי באתרוג, בפירות.
וכשאנו מדברים על 'אידאל' היופי יכול להיות באמת שיהיה אתרוג אחד מכל האתרוגים שיבטא את האידיאל הזה (מעניין להגדיר ולמצוא כזה דבר)
א"כ זה לא שאנו מנסים לעשות את המצווה בצורה הכי מהודרת אלא שמהות המצווה בעצמה היא היופי וההדר שבדבר
ובזה היא שונה משאר מוות שההידור הוא חיצוני
דת - סוג של אמנות
תוקן על ידי סוג_של ב- 02/10/2010 21:31:54
