חובת הציות למצוות התורה

מבקשטוב, ההסבר שלך בהכרת הטוב הוא יפהפה, כי אם לא למה קוראים לזה הכרת הטוב, ולא משהו כמו השבת טובה, וכדומה.
אבל אני לא מצליח להבין את סוף דבריך, הצורך לאחד כוחות עם עושה הטוב,  זה ערך נפרד מהערך של ההכרה בטוב. גם אם זה תוצאה, ואחד מביא את השני שעל ידי שאני מכיר שהוא עשה לי טובה אני גם מבין שאני חייב להחזיר לו טובה, אבל ברור שזה שני ערכים נפרדים, הכרת הטוב הוא סיבה לחייב אותך לעשות משהו, סוג של חיוב מוסרי, ולדבריך זה רק מצביע על הטוב שבזה שאז אני בסוגייה אחרת של חיוביים מוסרייים
וזה שאתה אומר שאם הוא עשה לי טובה אז ודאי שהציוויים שלו הם לטובתי, זה לא מוכרח 
אבא שלי שאני חייב לו הכרת הטוב, ואני מכיר בזה שהוא עשה לי הרבה טובות ברור לי גם שהוא עשה לי הרבה פעמים רע, 


אברהםהעברי, ההגיון אומר ששמירת המצוות שלי, כל עוד שאני לא יודע ההיפך הם תוצאה מחינוך של הרבה מאד שנים עם חיים בתוך חברה שחייה באופן כזה, ומה תגיד לנוצרי העבדקן, או למוסלמי המדקדק במצוותיו. 
בעיקר מה שלא מקבל את דבריך, כי מעמד הר סיני מיותר מאד לפי הגישה שלך ולפי כל גישה של 'ככה' 'ומה שאלו' אומר זה טוב' וזה האמת וכו', אין מקום לקבלת עול תורה, ולא שייך כפה עליהם הר כגיגית, הכל מקבל יותר גישה אינדיבידואליות של קיום צו המצפון.

צענערענ, גם אם אתה צודק  נטלת ממני את יכולת הדיון. כי אני לא מבין מזה רצון שלא נועד למלא חסרון
כ
שמניךטובים, סתם נדחפת לאשכול וזה חבל

אברהם.
אם אתה מדבר על 'חפץ' במונחים של הרגשה וחשק, ברור שהיא תוצאה של שטיפת מוח וקיימת אצל כל בן לדת על פני האדמה, וגם אילו תשתכנע שאין הדת אמת יהיה קשה לך לחלל שבת.
אבל אם אתה מדבר במונחים של הרצון להיות טוב הנובע מן ההכרה שזהו הדבר הנכון, האושר והסיפוק מעשיית הישר והטוב היא ההרגשה שעליה אתה מדבר, הרי שזוהי הרגשת אמת ("אשרנו שאנו משכימים וכו' ואומרים שמע ישראל" האושר נובע מכך שאנו מקיימים את רצון האל). 

תוקן על ידי אגוסטינוס ב- 03/10/2010 19:01:56