|
|
| נשלח ב-28/10/2010 22:02 |
 |
| |
עובדה
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 22:06 |
|
| |
ככה עונים את המעוקות ? איפה ראית דבר כזה לאחרונה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 22:08 |
|
| |
כל שאלה והתשובה הראויה לה..
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 22:17 |
|
| |
שותף
מי כאן המועקות- האדם שבטוח שהוא חיי חיים שלמים ומאושרים, ששולט על הידע שיש לה תשובה על הכל, שהכל ברור לו בעולמו של הבורא. אדם ששלם עם החינוך שהוא קיבל, ובכלל הוא מרוצה.
או אדם חסר הבטחון שכולו מלא ספקות- וכל הזמן מחפש תשובות על הספקות, יש לו ספקות ולא רק ספקות על החינוך הקלוקל שקיבל, ועל צורת החיים שהוא חי בה, אלא על כל העולם הרוחני שלו,
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 22:24 |
|
| |
זו בדיוק המערכת הסגורה שבתוכה אתה חי, אשר אסור לבקר אותה בדבר שהיא איננה מסכימה לו מראש. הבעיה היא שהמציאות טופחת כל פעם מחדש על פנינו בהפתעות לא מוזמנות מראש. כנראה שבכל זאת יש משהו מחוץ למערכת, ומפה הרי התחיל כל הדיון באשכול הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 22:46 |
|
| |
אתה קראת לעצמך המועקות לא אני. אני חי במציאות שבחרתי לבדי לחיות בה, אף אחד לא הכריח אותי. או מכריח.
ובענין הביקורת אני חי במציאות שנמצאת בביקורת יום יום שעה שעה, אין דברים מובנים מאליהם,
מה שטופח על פני- זו לא המציאות שאני חי בה. אלא המציאות שחייתי בה והאמנתי בה
המציאות שאותה אתה כל כך מכיר ומעריך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 23:01 |
|
| |
ירוחם-
התגובה שלי לא היתה קשורה אליך, אלא שייכת לרדף שלפניך. מצטער אם נפגעת. הרשת היא שהפרידה בינינו.
ברור שאין אני מן המועקות לשיטתי, רק בקשתי מרדף שיסייע לי לפתור בעיה אמיתית שמטרידה אותי והוא סרב בדרכו האלגנטית. רק בשמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 23:07 |
|
| |
שותף
וכי למה שאפגע? כתבת את דבריך בנימוס ובבהירות- בלי עלבונות ונאצות
הרי מטרת המפגש הזה ביננו- הוא חילוקי הדעות-, זה מה שיוצר את הקשר לשיחה הזו, אם היתה אחידות דעות- זה היה משעמם,
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 23:30 |
|
| |
לשותף:
לאחד הר"מים שלי [אחד האנשים היותר חכמים שפגשתי, אגב] הייתה אימרת כנף:
"אל תניח הנחות ואל תקשה קושיות".
הוא היה משתמש בה כל אימת שהיינו יוצאים מנקודת הנחה מסויימת ונתקלים בקושי כלשהו בסוגיה לאור אותה הנחה.
[אני לא יודע אם הוא הכיר את פופר - אבל זה דווקא משהו שמתאים היה לפופר לומר. בכל זאת, פופר היה יהודי... (הגם שלמחצה לשליש או לרביע)]
לעניינינו, אתה יוצא מנקודת הנחה שכל היהודים יודעים את הקבלה עמוק עמוק בפנים [כמו בתורת ההזכרות של אפלטון (הרעיון באמת כנראה לקוח משם - אבל זה נושא היסטורי צדדי)] - וכל הנדרש הוא שמישהו יאיר את עיניהם - והם ייזכרו בעובדה מרנינה זו.
אבל אז, אתה נתקל בעובדה המצערת שאנשים אותם אתה מנסה ללמד קבלה לא מקבלים את דבריך.
עכשיו, מפה יש 3 דרכי מוצא:
1. להודות שההנחה שהנחת איננה נכונה. כאמור "אל תניח הנחות ואל תקשה קושיות"
2. להגיד, כמו הגל: "אם התיאוריה שלי סותרת את העובדות - אז כל הבאסה עבור העובדות"
3. לנסות ליישב את העובדות עם התיאוריה שלך ע"י שינוי המשמעות של המושגים בהם אתה משתמש [לזה פופר קרא "תחבולה קונוונציאונאליסטית"].
זו פרוצדורה לא יותר מידי מעניינת: כולנו, בתור יוצאי ישיבות, יודעים שעם מספיק יצירתיות, ניתן ליישב הכל עם היפכו.
גם אם איננו מצליחים טכנית ליישב דבר מה עם דבר מה אחר - זה קשור למגבלה טכנית [הדמיון שלנו איננו מספיק פורה באותו רגע וכדומה], אבל א-פריורי [=מראש] ידוע שניתן לעשות זאת - ואם יבוא מישהו מספיק כשרוני, הוא יוכל לבטח לבצע יישוב כזה.
מאחר שזה כך אז פחות חשוב איך במקרה נתון מצליחים ליישב דבר מה עם דבר מה אחר - העיקר שמצליחים. "שערי תירוצים לא ננעלו" - ולכן אין בתירוצים שום דבר אינפורמאטיבי במיוחד...
במקרה דנן, למשל, ניתן להגיד ש"יודעים", אין הכוונה יודעים כפשוטו, אלא הכוונה לאיזה מצב מיסתורי המובן רק ליודעי ח"ן.
באופן אנאלוגי:
יש כשל ידוע הנקרא "No True Scotsman fallacy" [כשל ה"שום סקוטי"] http://en.wikipedia.org/wiki/No_true_Scotsman
זה הולך ככה:
מר מקדאוול יושב בבוקר בביתו שבאדינבורו [שבסקוטלאנד] לשתות את כוס הקפה שלו ולקרוא עיתון. בעיתון הוא קורא על רצח מזעזע שאירע בגלאזגו [שבסקוטלאנד].
והוא מפטיר: "לא יכול להיות שסקוטי ביצע את הרצח הזה! כל הלא-סקוטים הללו מזבלים לנו את המדינה...".
למחרת תופסים את הרוצח ומברר שזהו ג'ון מקדונאלד - סקוטי הררי קלטי אסלי.
אשתו של מר מקדאוול אומרת לו: "יקירי, מתברר שטעית"
אך הלה עונה לה: "לא טעיתי. המקדונאלד הזה איננו סקוטי אמיתי. שהרי אילו היה סקוטי אמיתי, לא היה מצבע את הפשע הנתעב הזה. שום סקוטי אמיתי איננו רוצח".
רדף
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2010 23:55 |
|
| |
רדף-
אי אפשר לעבור את כל החיים בסטריליות. אם הנחה נתקלת בקושיה אז הקל ביותר זה לוותר על ההנחה ולחזור להתחמם בשמש. כבר אמר גרוצ'ו מרקס (עוד יהודי) "אלו הן הדעות שלי, ואם הן לא מוצאות חן בעיניך אז יש לי אחרות". אבל לא לזה הגענו לפה, יכולנו להשאר שם נקיים ומריחים טוב מלכתחילה. צריכים להניח הנחות ולהילחם עליהם עד טיפת השכל האחרונה. ככה יוצאים מפה אחרת משנכנסנו, מזיעים ועייפים אבל יש בידנו משהו חדש. משהו אמיתי שכולו שלנו. בעומק העניין לא משנה מה ההנחה שלך, העיקר שתלך איתה עד הסוף ולא תוותר, כך אני מבין את המציאות.
יש שלב בהבנות הקבלה שבו עדיף שאדם יהיה ער ויעשה עבירות מאשר יישן ויבטל את הזמן. זה לא להלכה ולא למעשה, אבל בעומק הסוגיא זה כך ואכמ"ל כמובן.
יתכן ואנחנו מושרשים במקומות שונים, אבל אני נוטה לראות בשיטת ההתחמקות האלגנטית הרציונלית העמדת פנים חיצונית. אני מאמין ורוצה להמשיך להאמין שבפנים יש גחלת עוממת.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 00:04 |
|
| |
נו נו. גחלת תחת רמץ.. זו בדיוק המציאות הנסתרת אליה מתחמקים כל אלו שאינם רוצים לאמת את השקפתם מול מה שעיניהם רואות..
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 00:19 |
|
| |
רדף-
ובזה מובן למה גלויות בית שני (יוון ורומי) קשות כתהום שאין לה חקר, מול גלויות בית ראשון (בבל ופרס) שזמנן היה סופי. ודו"ק אם תוכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 00:50 |
|
| |
לא ממש הבנתי - אבל אתה יכול לא לטרוח לפרט את הווארט שלך [אא"כ אתה ממש רוצה] - אני יכול להמציא ווארטים גם בלעדיך:
גלות בבל, נגזר שמה מ"בלבול", וגלות פרס, נגזר שמה מ"שמעון פרס" - שכידוע אומר על מלחמה "שלום" ועל שלום "מלחמה". במילים אחרות, יש בשתי הגלויות עניין של בלבול מושגי.
אבל גלות יוון [אגב, אין כזו, אבל נניח], נגזר שמה מ"יון מצולה". וגלות רומי, נגזר שמה מ"רום הרים". וזה מלמד אותנו שאין לגלויות הללו גבול - אלא הן מתפשטות מיון מצולה עד לרום הרים.
|
|
|
|
|
