|
|
| נשלח ב-12/11/2010 14:49 |
|
| |
מבקש
השאלה היא מה זה "טוב".
אם "טוב" זה מה שמקסימום עונג במינימום מאמץ, אז אנחנו די בברוך. אם "טוב" זה מה שמתאים לנו באמת, אולי אנחנו לא יודעים מה מתאים לנו. בכל זאת אין לנו הרבה מידע איך ומדוע אנחנו פה.
אלוהים טוב או לא. זה ענף קטן מעץ התמיהות עליו ועל בריאתו.
השופט חיים כהן נהג לומר שהוא פקר (אחר השואה) כי הוא העדיף לא להתעמת אם טובו וצדקו של אלוהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2010 21:21 |
|
| |
לא חשוב לי מה המשמעות האמיתית של המילה "טוב". כשאני אומר טוב אני מתכוין לכל סוגי התחושות החיוביות. כאשר אני מקבל שיש רמות שונות של טוב. ויש רע עכשיו אבל טוב בעתיד ולהיפך.
טוב = תחושות חיוביות
כשאתה אומר טוב פירושו מה שמתאים לנו, מה כונתך? מתאים למה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2010 21:56 |
|
| |
אם מטרת בריאת העולם היתה למקסם אותנו בעונג והנאה. הרי שאלוהים הכל-יכול היה בוראינו מיד בטרנס עונג אין-סופי באיכות וכמות. אם הוא לא ברא אותנו כך, כנראה...שאנחנו לא יודעים בדיוק מדוע ולמה הוא ברא אותנו.
מכיון שהעונג והסיפוק והאושר הם המפתים הגדולים של כל יצור חי, החליטה האנושות שמטרת ותכלית הבריאה היא העונג והאושר. (בתנ"ך אין רמז כל שהוא לתכלית הבריאה, וגם לא ליעודים עתידיים. הכל שם נסוב על התניית שכר ועונש מקומיים ונצרכים לחיי היום-יום). אלא שנוצר עם הרעיון קונפליקט גדול. ראשית ממה שהזכרתי (שהעונג לא מצוי כ"כ). ובנוסף, חילחלה ליהדות התפיסה היוונית (בעיקר אפלטונית) שעינוגי הגוף הם מנוכרים ומנוגדים לרוח האצילה. לכן לאט לאט הומרו העינוג וההנאה בעינוגים רוחניים מזיו השכינה (כשהרמב"ם נתן להם הסבר בסוף הל' תשובה (ועוד מקומות) ש"השגת הבורא" היא עצמה העינוג העליון שאין למעלה ממנו, ממנו למדו החכמים שבאו אחריו. וזהו מקורו של הרמח"ל).
עכשיו, נותרה השאלה א"כ שישים אותנו מיד בגן-עדן הרוחני. ולמה לנו לעבור את מסלול היסורים בעוה"ז. כאן ייבא רס"ג מאפלטון את הרעיון שהתגבש אצל הרמח"ל לרעיון מוביל, הנקרא "נהמא דכיסופא" -שיהיה שכרינו בדין ולא בחסד כדי שתהיה הטובה שלימה ללא בושה.... [כמובן שמיד צצה הקושיה מדוע הוא לא יכל לברוא אותנו בלא אותה תחושה של בושה].
אלא שסאות יסורים וכוסות תרעלה ששותים דורות שלמים והם נחלת המונים, לא בדיוק מתיישבים עם הרעיון הזה.
אז אולי כדאי לחזור לנקודת ההתחלה, ולרדת מרעיון תכלית ההטבה. ולצרף את תכלית הבריאה לסל התמיהות והאי-ידעות שלנו.
הרמב"ם עצמו במו"נ נשאר נבוך בקשר לסיבת הבריאה. וקבע שאיננו יודעים למה הוא נברא. זה לא הפריעה לו לראות בעולם "בריאה טובה" שקלקוליה מעטים.
"טוב" לא נקרא מה שנעים ומאשר. אלא מה ש"מתאים". "אקדח טוב" או "סכין טוב" לאו דווקא מענגים הם טובים ומתאימים לתכלית מה שנוצרו. ממילא "מה שטוב לנו" זה "מה שמתאים לנו", ומכיון שאנחנו לא יודעים כלום על תכליתינו ויעודינו, אנחנו לא יודעים "מה טוב לנו". לכן השאלה אם "אלוהים טוב" לא יכולה לקבל מענה מאיתנו, אין לנו את הכילים לדון בה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2010 22:18 |
|
| |
שאלה: מדוע אלוקים ברא את העולם? תשובה: מטרת בריאת העולם היא כדי להטיב לנבראים[1], כי ה' הוא שלימות הטוב, ומי שטוב מעוניין להטיב, "חוק הטוב להטיב" , הטבה משמעותה: נתינה. כדי לתת יש צורך במקבל, ולכן ברא מערכת שלימה של נבראים שיהיו מקבלי הטוב ממנו יתברך. שאלה: אז למה ברא את העולם הזה עם כל הקשיים והניסיונות, הוא יכל לשלוח את הנבראים ישר לגן עדן כדי להנות? תשובה: תשובה לכך כתובה בזוהר הקדוש בשתי מילים : "נהמא דכיסופא" (נהמא=לחם דכיסופא=של בושה) - פירושו : לחם של בושה. כלומר : לחם חסד שאין מגיע למקבלו. הביאור הוא, היות ורצה ה' יתברך שבאמת נהנה בטוב שהוא נותן לנו, לכן הוא לא רצה שנקבל את גן עדן בחינם כי אז נרגיש בושה כשאנו מקבלים הטבה בחינם. כדי שההטבה תהיה שלימה עשה ה' שמקבלי ההטבה יזכו בטוב על ידי מעשיהם ביגיע כפיהם, כפי שהאדם יעדיף לא להיות מקבץ נדבות אלא לעבוד למען לחמו, ולכן ברא עולם עם חסרונות, עולם לא מושלם, על מנת שהנבראים ישלימו ויתקנו את החסר בעצמם ובעולם, ועל זה נאמר: "לתקן עולם במלכות שד-י" התיקון נעשה על ידי עבודת ה' , על ידי בחירה בטוב , ואז הם יזכו בטוב מבלי להתבייש בקבלת הטובה, כמו שכתוב בירושלמי (ערלה פרק א' הלכה ג) מי שאוכל מה שאינו שלו, מתבייש להסתכל בפניו של הנותן[2]. תאר לך 2 עשירים, רוני ומשה, שניהם מחלקים צדקה, שניהם עוזרים לעניים, אבל יש הבדל אחד ביניהם, רוני העשיר נותן מבלי לבקש שום תמורה מהעני, ומשה לעומתו מבקש שירות מהעני כדי שיקבל את העזרה או הכסף. במבט ראשון ניתן לחשוב שרוני שעוזר לעני מבלי לבקש תמורה , הוא המטיב המושלם, אבל אם נבחן את המקרה נראה שרוני העשיר שלא מבקש כלום בתמורה לכסף ולעזרה , הוא גם גורם לעני בושה כי העני מקבל הטבה מבלי לתת כלום בתמורה, ולכן העני מתבייש, לעומתו משה העשיר שמבקש משהו מהעני, שירות מסויים, למרות שמשה העשיר לא צריך את השירות מהעני, אבל הוא מבקש כדי שבתמורה לשירות, הוא ייתן לעני מבלי שהעני ירגיש בושה כי הוא עבד והתאמץ למען קבלת הטובה. לכן במבט מעמיק אנו רואים שמי שנותן טובה מושלמת הוא בעצם העשיר משה, כי הוא עוזר ונותן לעני מבלי שהעני יתבייש לקבל. כך גם אלוקים שהוא שלימות הטוב ברא את העולם עם ניסיונות ובחירה בין טוב לרע ועל ידי שנבחר בטוב ונתקן את חסרותינו נהיה בעלי הטוב ונוכל לקבל את ההטבה מבלי להתבייש, ואז ההטבה תהיה מושלמת. שאלה: למה ההטבה האמיתית היא נצחית, עדיף שייתן לנו טוב רק בעולם הזה וזהו? תשובה: כיון שעלה ברצונו יתברך להטיב לנבראים , ואלוקים שהוא שלימות הטוב, מתוקף שלמותו לא יספיק לו להטיב קצת אלא להטיב את הטוב הכי מושלם וגדול שיכולים הנבראים לקבל. כל הטבה שניתנת בעולם הזה נגמרת כי היא מוגבלת כמו שהעולם הזה מוגבל. לכן אלוקים מעוניין לתת טובה מושלמת, שהיא תהיה לא רק בלא בושה למקבל, אלא זו תהיה הטבה אמיתית ונצחית שאינה נגמרת. אינו דומה מי שנהנה רגע אחד מגלידה שנתנו לו, לבין מי שנותנים לו ביד את המפתחות למפעל הגלידה שייהנה ויאכל בכל חייו כמה שהוא רוצה, אינו דומה מי שנותנים לו כרטיס כניסה חד פעמי לבריכה לבין מי שנותנים לו כרטיס כניסה חופשי לבריכה לכל ימי חייו, אינו דומה מי שנותנים לו במתנה מכונית יוקרתית לבין מי שנותנים לו כרטיס חופשי לבחור מתי שהוא רוצה מכונית חדשה בכל יום בכל ימי חייו. הפער בין הטבה זמנית בעולם הזה לבין ההטבה בעולם הבא הנצחי זה הרבה יותר מאשר הפער בין מי שקיבל גלידה לעומת מי שקיבל את המפתחות של המפעל. לכן אלוקים שהוא הטוב האין-סופי מעוניין לתת לנו הטבה נצחית אין-סופית, שהיא ההטבה המושלמת, שאינה מוגבלת לרגע אחד או לשנה אחת או לשמונים שנה, אלא נצחית לכן ברא את הגן עדן ששם מגיעים הנשמות לאחר סיום תפקידם בעולם הזה על מנת לקבל את השכר הנצחי על מצוותיהן בעולם הזה. שאלה: מה זה נצח? תשובה: קשה לדמיין דבר אין-סופי. על מנת להמחיש מה הוא נצח, דמיין שממלאים את החדר בו אתה נמצא בגרגירי חול (אל תשכח לצאת מהחדר...) אחר כך ממלאים את כל הבניין בו אתה נמצא בגרגירי חול, אחר כך דמיין את כל הרחוב שלך מלא כולו כל הרחוב כל הבניינים בגרגירי חול, דמיין את כל העיר, כל הארץ, כל היקום, כולו בגרגירי חול , ואז תדמיין ציפור קטנה שלוקחת פעם באלף שנה גרגיר אחד של חול מתוך כל היקום המלא עד אפס מקום בגרגירי חול. וזה עוד לא נוגע בנצח, לכן אלוקים שהוא שלימות הטוב, מעוניין לתת לנו הטבה נצחית. שאלה: מה זו ההטבה בגן עדן? תשובה: הרמב"ם כותב: שכמו העיוור שלא יוכל לדעת מה הם צבעים, וכמו החרש שלא יוכל להבין מוזיקה, כך אנחנו שאנו בעלי גוף גשמי לא נוכל לדמיין את עוצמת ההנאה שיש בעולם הבא שהוא עולם רוחני, הנאה זו היא פי כמה וכמה מאשר ההנאות בעולם הזה כמו שכתוב במסכת אבות: "טובה קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" ועל מנת להמחיש קצת את הנאות העולם הבא הנצחי שאלוקים מעוניין לתת לנו, מסביר הרב אליהו דסלר זצ"ל: אם נאסוף את כל ההנאות שנהנינו בשבוע האחרון ונרכז אותם ברגע אחד, זו תהיה הנאה גדולה מאוד, נכון? ואם נאסוף את כל רגעי הנאותינו בשנה האחרונה? ואם נצליח לאסוף את כל רגעי הנאותינו בכל ימי חיינו, ונרכז אותם לרגע אחד, זו תהיה הנאה עצומה, ומה אם נאסוף את כל ההנאות של כל יושבי היקום הזה בכל ימי חייהם, נרכז את כל הנאותיהם בכל ימי חייהם לרגע אחד, אי אפשר לדמיין כמה הנאה זו, אבל בוא ונדייק במשנה שכותבת "טובה קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", כל חיי העולם הזה פירוש שנאסוף את כל ההנאות של כל האנשים שהיו ושיהיו בעולם הזה ונרכז אותם לרגע אחד, זו תהיה מעין ה"קורת רוח" שתהיה בעולם הבא. זו הטובה שאלוקים הכל יכול מעוניין לתת לנו, כי הוא מעוניין לתת לנו הטבה נצחית אמיתית. מקורות: שער ההקדמות דף ל"ט - כתבי האר"י ז"ל, דעת תבונות- סימן יב-יח - הרמח"ל, דרך ה' חלק ראשון פרק ב'- הרמח"ל, כללי פתחי חכמה ודעת כלל ראשון- הרמח"ל, ספר ההקדמות לחכמת האמת- בעל הסולם, מאמר הערבות-בעל הסולם, ספר התניא פרק לו - ר' שניאור זלמן מלאדי, ידיד נפש- מבוא לחכמת הקבלה עמ' 133-הרב יחיאל ברלב, מסע אל פיסגת הר סיני עמ' 163-הרב מרדכי נויגרשל. [1] יש להבהיר שכיוון שאנחנו נבראים השגתנו מוגבלת, ולכן אין אנו יכולים להשיג שום השגה במהות ה' יתברך שהיא מהות אין-סופית, לכן כל מה שאנו מנסים להבין הוא במסגרת מה שנתגלה לנו בתורה בכפוף ליכולת קליטתנו, הטעם שמטרת הטוב להטיב היא מטרה שאלוקים גילה לנו לפי השגתינו. [2] עיבוד דברי הרמח"ל דעת תבונות סימן יח http://www.kipa.co.il/ask/show/159170
תוקן על ידי הגוילם ב- 13/11/2010 22:25:12
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 19:12 |
|
| |
הכל טוב ויפה, אלא ששאלו למעלה שיברא אותנו בלי הבושה ונאכל לחם בכיף בלי ייסורי מצפון ובלי עבודות רס"ר ?
ולכן חסרה כאן עוד נקודה. אחדות הבורא היא הגילוי העליון ביותר שלו, וממילא זו פסגת השאיפות של הנבראים. כדי שישיגו גם הם אחדות משלהם הרי הם צריכים להיות מקושרים ותלויים זה בזה. זה עומק הסיבה שאדם מתבייש בלחם חסד- הוא אינו מחובר אליו בפעולה מצידו (של האדם) ולכן אין קשר ביניהם. יוצא אם כן שהסיבה הראשונה היא אחדות הנבראים בינם לבין עצמם ובינם לבין הבורא, והיא פועל יוצא של המציאות היחידה הקיימת והיא אחדות הבורא. משם נגזר עניין לחם חסד והעבודה להשיגו וכו' וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 21:33 |
|
| |
שותף
לפעמים דבריך הם סימון עיגול המטרה סביב החץ.
כאן אפילו זה לא.
על מה אתה מדבר בכלל? אחדות הבורא, אחדות הנבראים. מאיפה כל המושגים האלה ומה הם אמורים להביע.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 22:42 |
|
| |
| אברום_בורג כתב: |  |
על מה אתה מדבר בכלל? אחדות הבורא, אחדות הנבראים. מאיפה כל המושגים האלה ומה הם אמורים להביע.
|
|
אחדות הבורא זו מצווה דאורייתא פעמיים ביום.
אחדות הנבראים זו מסורת חז"ל שאחד בורא אחד, ותכלית הבריאה היא לחבר הנבראים לבוראם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 23:34 |
|
| |
ולכן חסרה כאן עוד נקודה. אחדות הבורא היא הגילוי העליון ביותר שלו,
מה פירוש? אם אתה מאמין שהסיבה העליונה לבריאת העולם היא "סיבה מיוחדת" אז אתה מאמין בעובדה שנראית לך כנכונה. אבל למה זה הגלוי העליון שלו? זה סוד?
וממילא זו פסגת השאיפות של הנבראים.
מה פסגת השאיפות? לגלות שהוא אחד. נראה לך שלזה מצפים המאמינים בגן עדן, לדעת שהוא אחד?
כדי שישיגו גם הם אחדות משלהם הרי הם צריכים להיות מקושרים ותלויים זה בזה.
על איזה אחדות אתה שח? מה הקשר בינך לבין כל חברי הפורום כאן מלבד הניצוח והניגוח..
זה עומק הסיבה שאדם מתבייש בלחם חסד- הוא אינו מחובר אליו בפעולה מצידו (של האדם) ולכן אין קשר ביניהם.
ממש לא הבנתי. יוצא אם כן שהסיבה הראשונה היא אחדות הנבראים בינם לבין עצמם ובינם לבין הבורא, והיא פועל יוצא של המציאות היחידה הקיימת והיא אחדות הבורא. משם נגזר עניין לחם חסד והעבודה להשיגו וכו' וכו'.
לעברית מדוברת, בבקשה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 07:10 |
|
| |
הנה דעתי: 1. התורה והנ"ך הם המקור להכל, כיוון שבתוכם גלומים דברי ה' לעמו. 2. לשון הקודש שבתורה היא השפה הקדושה שבונה את המציאות כפי שאנו מכירים אותה היום, והיא קדושה משום כוח היצירה שיש בה. אם דברים מתקיימים בתורה ככתבם וכלשונם, הם יתקיימו במציאות. לכן אין תימה על כך שהרע קיים, משום שלצערנו בתורה ובנ"ך קיימים מסרים של רוע כגון נבואות זעם המלאות פרטים על הרג ומלחמה וסיפורי התורה שיש בהם הכל החל מעבודה זרה ורצח ואונס ועוד סוגי מריעין בישין. כל רע שניתקל בו במציאות יש לו מקור בתורה. אם ניקח לדוגמה את האוטואנטישמים הרבים שקיימים היום בעמנו, קיומם יכול להיתלות בפסוק "מהריסייך ומחריבייך ממך יצאו". אם קיים היום בעולם עם כמו מוסלמים, שסוקלים נשים למוות על כך שחיפשו אהבה, הדבר יכול להיות מיוחס לפסוקים בהם מצווה עם ישראל לסקול באבנים את הכופרים בתורת ה'. גם את העובדה שקיימות היום תרבויות עובדות אלילים, שחיות בשלום יחסי ניתן לתלות בפסוקים ובאזכורים הרבים שיש לצורות העבודה הזרה כמו הבעל והאשרה, בעל פעור וכו'. מצד שני הטוב שבתורה הוא עילאי, וכאשר ה' מדבר לעמו דרך הנביא למשל ומוסר לו את דברי הניחומים, אין יותר טוב בהתגלמותו מהשפה הקדושה בה הם נמסרים ונכתבים, וגם שפה זו יוצרת מציאות, והמציאות הזו היא החיובי שבעולם: החמלה, הרחמים האנושיים, הטוב שבאדם, העונג שבמעשה האהבה (אם נביט על שיר השירים), או אמונה באל אחד שמשותפת לכל הדתות. מעשה כתיבת התורה הוא בריאה. כל מילה שנכתבה בה יצרה מציאות בטבע ובעולם האנושי. גאולה הוא לדעתי מצב שבו תיכתב התורה מחדש, כאשר יישמרו בה אך ורק המסרים החיוביים שבה, ללא כל הרע. אז יווצר מצב של אושר נצחי ושל עונג מהחיים בעולם הזה, מצב שבו כל המסרים לגבי הגאולה בתוספת הטוב שבה' והטוב שגלום בו, ואז גם הטוב שבבן האנוש יתגלה כשלמות, ככתוב ותורתי נתתי בליבם. אין דבר יותר יפה מלקרוא רק את החלקים החיוביים בתנ"ך, ולהתמלא השראה. וללמוד את הדברים הטובים יוצר תהליך לימוד טהור ונקי מהטמעת מסרים רעים. לדוגמא: אם אפתח את התנ"ך ואקרא את המילים הבאות: צר, אוייב, בעל פעור, אשרה, ויהרוג, וכו'. מה קורה אז? הכוח המדמה שבי יוצר את הדימויים האלה בתחילה בדמיוני, ולאחר מכן מבסס אותם עוד יותר במציאות, כך שבמציאות באמת יהיה צר ואוייב, ורצח. ייתכן שאף אקח את הדימויים האלה ואחפש אחר מקבילים להם בחיי: מי אויבי? מי הוא הצר שבחיי? ובוודאי שאדמה את אויבי ישראל היום - המוסלמים, עממי אירופה וכו'. עכשיו תכפילו ותשלשו וכך הלאה במיליונים של אנשים שקוראים את המילים הללו בתנ"ך - הם יוצרים כוח בריאה וקיום אדיר. אם נדמה מצב שבו יש מיליונים של קוראים בתורה נקייה, חדשה ככתוב "שירו שיר חדש", שמלאה רק בטוב שבה' ובשלטון האלוהי על פני העולם, אז יווצר מצב חדש. כמובן שכאדם לא עולה בדעתי ליצור תורה שכזו, אז מה שאני עושה הוא להתרכז וללמוד אך ורק מסרים חיוביים על פי הפשט שבהם, ללא פרשנות נוספת. זה גורם להתעלות, ומי יודע? אולי המעשה הזה מקדם את הגאולה.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 09:56 |
|
| |
| אברום_בורג כתב: |  | | ולכן חסרה כאן עוד נקודה. אחדות הבורא היא הגילוי העליון ביותר שלו,
מה פירוש? אם אתה מאמין שהסיבה העליונה לבריאת העולם היא "סיבה מיוחדת" אז אתה מאמין בעובדה שנראית לך כנכונה. אבל למה זה הגלוי העליון שלו? זה סוד?
-
יסוד אמונתנו הפשוטה הוא שהבורא ברא את העולם ברצונו להתגלות לנו ולהיטיב עמנו (תחילת הדברים בסברת האבות וסופם בגילוי מעמד הר סיני).
כל מה שיש בעולם הם גילויים מאת הבורא עבורנו, הן בהנהגתו את העולם הגשמי והן בהוראותיו והנהגותיו שבתורה.
הגילויים הרבים והשונים נמשכים כולם ומצטרפים מעובדת היותו מתגלה לנו כאחד, ואת זה אנחנו מסכמים בקריאת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
ולכן זה הגילוי העליון ביותר שלו מבחינתנו, גילוי אחדותו.
וממילא זו פסגת השאיפות של הנבראים.
מה פסגת השאיפות? לגלות שהוא אחד. נראה לך שלזה מצפים המאמינים בגן עדן, לדעת שהוא אחד?
פסגת השאיפות היא לגלות יותר ויותר את אחדותו. בזה עוסקים המאמינים בגן עדן ובזה רוצים לעסוק הכופרים בגיהנם. אם זה נראה לך משעמם, זכותך. נסיתי פעם לדון פה איך מתכוננים לזה, אולי בהזדמנות.
כדי שישיגו גם הם אחדות משלהם הרי הם צריכים להיות מקושרים ותלויים זה בזה.
על איזה אחדות אתה שח? מה הקשר בינך לבין כל חברי הפורום כאן מלבד הניצוח והניגוח..
הבריאה כולה מקושרת ומחוברת על כל חלקיה. אין בעולם נברא אחד שחי בתוך עצמו. כולם מחליפים עם סביבתם וקולטים ופולטים כל הזמן. גילוי הקשר והרחבתו הם תהליכים שהולכים ומתגברים בהתקדמות לקראת התכלית, לקראת גילוי של בריאה אחת.
לא אם זה משמח אותך או מעציב, גם חברי הפורום הזה יהיו מחוברים זה לזה, בין אם הם יהודים או גויים או ערברבניקס, ואיתם כל הבריאה כולה. ימות המשיח- וגר זאב עם כבש...
זה עומק הסיבה שאדם מתבייש בלחם חסד- הוא אינו מחובר אליו בפעולה מצידו (של האדם) ולכן אין קשר ביניהם.
ממש לא הבנתי.
עניין לחם חסד הובא למעלה בתגובתו של הגוילם, ע"ש וצרף לכאן.
תמצית הדברים היא שאין חיבור בלי שייכות של שני הצדדים המחוברים אליו. לכן האדם איננו מתחבר לנתינה חד צדדית שהוא מצידו לא עשה כלום בשבילה. היות והשאיפה היא לאחדות כנ"ל הבושה מלחם חסד היא פועל יוצא של שאיפה זו, אדם לא רוצה דברים שאינם מתחברים אליו גם מצידו כי זה פוגע בשאיפתו לאחדות.
יוצא אם כן שהסיבה הראשונה היא אחדות הנבראים בינם לבין עצמם ובינם לבין הבורא, והיא פועל יוצא של המציאות היחידה הקיימת והיא אחדות הבורא. משם נגזר עניין לחם חסד והעבודה להשיגו וכו' וכו'.
לעברית מדוברת, בבקשה.
מקווה שהדברים נשמעים כעת יותר כעברית מדוברת (תלוי איפה).
|
|
 |
|
|
|
|
|