|
|
| נשלח ב-24/10/2010 07:22 |
 |
| |
בוקר טוב אמשלום,
ממש שמחתי בדברייך. שהרי מכיוון שאת יודעת להבחין בין מה ש'מביא' ליראת שמים ובין מה ש'מעיד' מכאן אני למד שאת בעלת הלכה ולמדנית. ועל פי הלך הרוח של הטיעונים של 'תלמיד טועה' נראה לי שאת זכאית להיות רב, וליתר דיוק 'רבה' . מתי הם שעות הקבלה שלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 08:34 |
|
| |
אליעז - דברי הם ככלל, תמיד יש חריגים. שיטתי להערכת רבנים אינה מדוייקת, רק בעלת סכוי טוב יותר לקלוע.
- אדם לומד פיזיקה כי ליבו חפץ, או בגלל סקרנות, אהבת ידע, אהבת אתגר, פוטנציאל השתכרות. חלק מהסיבות אינן קימות בת"ת, לפחות לא ברמה של פיזיקה. השאלה אם פיזיקאים טובים יותר מבעלי ספרות אינה רלוונטית היות ואצל שניהם יש (בערך) אותם מניעים. בת"ת יש גם מניע דתי.
- המניע הדתי מהותי. קח מישהו באמת רציני, השקיע עשרות שנים בלימוד שחור ומשעמם, חלק גדול ממנו לבדו כאשר אין באופק תגמול. זה קשה יותר מלימוד פיזיקה תקופה מסויימת שלאחריה תגמול וחיים פחות "שחורים", גם אם לימוד והנחלת פיזיקה שזורים בהם לרוב. איני חושב שיש צורך להתווכח כי חייו של פיזיקאי צמרת נוחים ומתגמלים יותר מחיי החזו"א.
- רב שהוא גם פיזיקאי הרי שסקרנותו מונעת לא מיר"ש בלבד. דבריך אלו ממש אינם מובנים.
- לא כתבתי שהעיסוק בהלכה מביא לידי יר"ש אלא מעיד שהיא קיימת (אמנם ראה הערתי הבאה לסגסג). העיסוק בפדר"א אינו מעיד לא על יר"ש ולא על העדרה, בדיוק כמו עיסוקי שלי.
- היות אדם ת"ח ופיזיקאי אינה מנחיחלה בעלות על כל השכל הישר שבעולם.
סגסג איני מבין בסגולת התורה. אבל יש משהו בכך שאדם הלומד כל היום מותר ואסור נמצא בכעין שטיפת מוח לכוון קיום מצוות מקסוול לא דברתי על גדול דור (שזהו מושג שאיני מבינו בדיוק). דברתי על הדרך לעשיית (ואולי בחירת) רב. זה שאין לכל אחד מדד ללמדנות זו מכשלה טכנית (אם כי חשובה). שנרב לא התכוונתי בכלל למוזכרים אצלך (והשלישי איני יודע מיהו). ושוב – השיטה היא כלל, אינה מביאה דיוק מלא. אמש [צר לי אבל אם תמים אני לא פסקה אחת שלך תצליח לשנות זאת]. לעניין הנהגה – הצדק איתך. זה מובן מאיליו. רב כאמור בהחלט יכול להיות "תלוש". יש בזה גם מגרעת חמורה לעניין פסק, אלא שאני מוצא שצריך להיות קל יותר לתקן מגרעת זו מאשר בעיה של יר"ש או שטחיות מקצועית. כתבתי "צריך להיות" ולא אבסולוטית קל יותר כי עינינו הראואות שלא תמיד זה כך. והמעשה – אינו אגדה. הוא מעשה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 11:25 |
|
| |
תלמיד,
א. אני חולקת עליך ש"תלישות" מן העולם קל לתקן יותר מאשר שטחיות מקצועית (על יר"ש איני מדברת, כי איני יודעת בדיוק מה גדריה וממילא זה משהו המסור ללב). אני חושבת שלימוד הלכה במנותק מן החיים (וזה בהכרח מה שקורה למי שאין לו שום עניין אחר בעולם מלבד לימודו) מצמיח מנהיגים מנותקים מקהלם שפוסקים הלכה שאין לה דבר עם המציאות ומובילים לחילול שם שמים.
ב. מעשה נתון לפרשנות - ניתן לראות בו מציאות חותכת וניתן להבין מתוכו מטאפורות, אפשר לחקות את המעשה הפיזי ואפשר לעקוב אחר העקרונות המובעים מתוכו (כדוגמת מיכי באחד האשכולות על שניים שהלכו בחום המדבר והגיעו למקום קר - אחד לבש מעיל כדרך אבותיו המדבריים שנהגו להתלבש לפי מזג האויר, ואחד המשיך ללבוש גופיה כדרך אבותיו המדבריים שנהגו תמיד ללבוש גופיות). המעשה אמנם משמש ללימוד הלכה, אולם במהותו הוא "אגדה" - לא במובן הבלתי-עובדתי של המושג אלא במובן הבלתי-הלכתי שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 12:22 |
|
| |
אמשלום, כל דברייך הם אמת לאמיתה. ואוסיף: ולכן ראוי שהמנהיגים יצמחו מקרב הרבנים הפוסקים שיש להם מגע הדוק עם חיי המעשה של היום יום, ולא מראשי הישיבות שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של פלפול ומוקפים בבחורי חמד צעירים שלא טעמו טעם של חיים של ממש.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 24/10/2010 12:23:14
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 17:13 |
|
| |
סליחה,
אני עדיין לא בין מדוע כולם מתייחסים בסלחנות להנחות היסוד של פותח האשכול.
מתפלפלים האם העיסוק בהלכה 'מביא' ליר"ש או 'מעיד' על יר"ש. הלו?! מאיפה זה? יש לך סטטיסטיקה שמעידה על כך? בודאי שכולם מכירים את הפוסקים המפורסמים שבאמת יש להם יראת שמים [הגרש"ז, ר' משה פינשטיין וכו וכו], אבל מישהו בדק מה עם כל מאות המוצי"ם שמשקיעים יומם וליל בלימוד הלכה???
מאיפה האקסיומה הזו שכל מי שלומד הלכה בהכרח מעיד על יר"ש? וכי לא יתכן שהוא בחר במקצוע הזה כי הוא גדל בחברה שמחשיבה את זה כהצלחה? וממילא הוא ככל קרייריסט (שלומד מתמטיקה, או שנהיה ראש ישיבה, או משקיע ב 'אגדה' ) ? חסרים 'בעלי הלכה' שברגעי מבחן מתגלים כבעלי גאוה במלא מו"ציותם? איני ח"ו מזלזל בלימוד הלכה, לימוד שיקר לי מאוד. אבל מאיפה ההנחות האלו?
(נ.ב. ילקוט שמעוני, עקב, רמ"ז: דורשי רשומות אומרים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו. )
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 18:16 |
|
| |
תלמיד,
זה שלא הבנת על מה אני מדבר רק מראה חלק קטן מן הבעיה: שבחברות סגורות מסוימות מטייחים דברים כל כך במרץ עד שחבריהן מסוגלים לראות רק את מומיהן של חברות אחרות שבהן יש נהלי חקירה ובדיקה. אתה מוזמן להשתמש ברבי מגוגל כדי לגלות את רמות הבאשה (בעיקר לגבי השם השני שהזכרתי) שכנראה פספסת מחמת שמדובר באיש משלנו (אונדזרע בלע"ז).
לגבי האדם השלישי כדאי לך לרדת קצת באשכול ולגלות במי מדובר...
לגופו של ענין, באופן בסיסי הרגשות שלי דומים לשלך אלא שלהבדיל ממך זה גורם לי קצת להתעצבן על עצמי...
בשורה התחתונה המסר שכתבת הוא שלאדם יש נגיעס וכמה שיסבול יותר למען הדרך זו עדות לכך שהוא יותר אמיתי. לפי זה רב שיושב על מסמרים עם פולים בנעליים עדיף על מי שלומד עם סטנדר - לדעתי זה מגוחך. סלח לי על שאני מנסה לדבר מגרונך אבל נדמה לי שמה שאתה באמת חושב הוא שיש ערך סגולי בעמל התורה שמונע מהלומד להחליק בסיבובים. זה קצת יותר קרוב ללב אבל לא פשוט להצדיק בשכל.
אני חוזר לויכוח שהיה לי פעם עם דינוזאורוס. נגיד אפילו שהיהודים שאתה חושב עליהם לא יפלו בעבירות שמיחסים לרב אלון. סוף סוף התמקדותם בלמדנות ולא בדרשנות היא לא סתם בחירה: ברגע שהם פותחים את פיהם (או את עטם) במחשבה/אמונה/רעיונות וכו' אתה בדרך כלל נופל מהכסא ומקבל חררה מעוצם השטויות או הרדידות שלהם. לכן בלי קשר ליכולת שלהם לעשות חילוקים בין נ"ט בר נ"ט דהיתרא לשור שנגח את הפרה, כשצריך לגבש אמירה בתחום שאינו נגזרת מידית של הקצות (ואלו רוב השאלות המעניינות) הם יקבלו את המבט על המציאות מכל מיני דרשנים מליגה ט"ז שלא מגיעים לקרסוליו של הרב אלון לא בתורה ולא בחכמה ולא בדרך ארץ (אפילו לאחר כל מה שאומרים עליו). זכור איך כל גדולי הדור מלפני 300 שנה הלכו אחרי שבתאי צבי. (אם אתה רוצה דוגמה מדורנו העני תחזור שוב למש"כ לעיל).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 08:13 |
|
| |
שנרב אל תתעצבן על עצמך, אדם היושב על מסמרים אינו עושה מעשה של יר"ש. לא כתבתי מאומה על ערך סגולי כי אין לי מושג מה זה ערך סגולי (כתבתי, בהודעה מאוחרת, כי נעשה תהליך מסויים של "שטיפת מח" ואדם העוסק כל היום במותר אסור באופן טבעי רב הסכוי כי ידקדק יותר, אבל לא זה עיקר העניין). יש לי מושג שאדם שמשקיע השקעה ענקית שאינה "כדאית" מבחינתו (אם לא שקולי יר"ש) – גדול הסכוי שהוא יר"ש מאשר אדם המשקיע פחות (הרבה פחות). חושבני שעל זה קשה להתווכח. אם ההתמקדות בהלכה ולא בדרשנות היא בגלל שהם רדודים? אני מניח שיש כאלו. מן הסתם יש גם פיזיקאים כאלו (אין לי מושג מה מקצועך. איני מתכוין לאדם מסויים). אבל מכאן ועד להנחה שהבחירה במקצוע קשה הינה פרי רדידות – יש מרחק. נכון שהתמקדות בתחום אחד, ובפרט שקיעה בו עד כלות, יכולה להביא לרדידות בתחומים אחרים ולתלישות מהעולם. אבל איני חושב שעיסוק באגדה, ובפרט בצורה שזה נעשה בדר"כ, מביא את האדם למשהו משמעותי (אני כבר מכופף ראשי, יהרגו אותי כאן) אודות המציאות. ולגבי קרסוליהם של רבנים מסויימים (ואיני נכנס לשמות, הרב אלון או אחרים), אני סקפטי. לפעמים יש לי רושם שיש אמונת חכמים רבה בעניין. ולעניין האנשים שהזכרת – לא כתבתי שאיני מכירם. כתבתי שלא התכוונתי להם ואיני מבין מה הקשר בינם למה שכתבתי. אברהם העברי יחסת לי דברים שלא כתבתי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 08:21 |
|
| |
תלמיד,
אני חושבת שאדם העוסק כל היום ב"מותר ואסור" יראה את המציאות כאילו היא כולה "מותר ואסור", "שחור ולבן". זה לא בהכרח הופך אותו לשוקל-מציאות באופן בוגר ואחראי, אולי אפילו להיפך.
עיסוק ב"אגדה", לעומת זאת (כאשר הוא נעשה ברצינות ולעומק) מפתח תפיסת עולם מורכבת ומעמיקה, הבוחנת את המציאות במגוון של צבעים מלבד "מותר ואסור".
כל זה לא בא לפסול את העיסוק המעמיק בהלכה, אלא להצביע על כך שעיסוק רק באחד מן השניים - הלכה או אגדה - מנוון חלק משמעותי מן הכישורים האנושיים (והחברתיים), ולכן בהכרח מונע מאנשים להיות מנהיגים טובים לקהילותיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 08:25 |
|
| |
אמש
ואני בעוניי איני מבין, וגם לא ראיתי, שעיסוק באגדה מחבר האדם לעולם. בדר"כ האנשים צובעים את האגדה בצבעי עולמם שלהם
|
|
|
|
|
