רוב גנבי ישראל- ותורת הקבוצות

א. אשם תלוי מחוייב כאשר אדם בספק אם עשה איסור שיש בו כרת. למשל, אם אכל אחת משתי חתיכות, שאחת מהן ודאי שומן והשניה ודאי חלב (בצירה). אם יש רק חתיכה אחת ואין יודעים אם היא חלב או שומן, אין חיוב.

כאן לשון "נקבע איסור" פירושו בפשטות שידוע שיש איסור אחד בתוך התערובת (ודווקא של שתים, כי ביותר מדאורייתא יש ביטול ואכמ"ל. איני מחבב את הביטוי האחרון, אבל זה באמת כך. אכמ"ל=אין כאן מקום להאריך=אין לי זמן להאריך יותר מדוייק).

 קבוע זה כאשר יש ודאי איסור, ולא מתבטל ברוב. כגון בהמת חטאת המתה שהתערבה בעדר, למרות שיש בעדר מאה בהמות כולן אסורות כי בע"ח לא בטלים, או שבציפורי יש אדם אחד מתוך 1000 שביאתו פוסלת לכהונה, האשה שנבעלה פסולה כי יש שם קבוע.

ב. כאשר מישהי נבעלה ולא ידוע למי, ואפשר שהיה גוי, שביאתו פוסלת אותה לכהן, ואפשר שהיה יהודי והיא מותרת (שמדובר בפנויה), הבאת מהרמב"ם שכאן אומרים שאפילו גוי אחד נחשב כקבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה.

יש כאן שימוש נוסף במילה "קבוע". לא רק ש"איקבע איסורא", כלומר יש גורם אחד של איסור (זה לא בדיוק כמו חתיכת איסור, אבל אתעלם מהירידה בדרגת החומרה שאני חש אבל אולי זו רק תחושה ולא הבדל משמעותי). יש כאן גם תוספת. אנו אומרים שזה ייחשב כאילו זה "חצי חצי". ספק שקול.

השאלה היא על התוספת הזו. צריך לחפש בשאר מקומות. לי זכורה סוגיה ביומא פרק שמיני לגבי פיקוח נפש אבל לא הפרטים (והשיטות. וההלכה. כל דבר בפני עצמו). האם זה עצמו, שקבוע כמחצה, זה דאורייתא (כך זכור גם לי, אבל אולי זה פירוש מפורסם ולא פשט הגמרא ההכרחי?) או דרבנן?

יומא פ"ד

ג. אם מדברים על נישואין לכהן, ודאי שיש כאן מעלות מדרבנן (או מבית דין של כהנים שחכמים קיבלו את דבריהם). אמנם יתכן שהמעלות שעשו הן נוספות על הדין שהבאת כאן.

ד. מישהו נכנס למרתף היין בלי רשות והשאיר חבית פתוחה. אם היה זה יהודי, הכל כשר. אם גוי, יש כאן יין נסך. (אבל האם הוא אסור כאן בשתיה או בהנאה? אולי זו מחלוקת? בכל אופן, למי שאומר שרק בשתיה אסרו, זה ודאי דרבנן וזו הוכחה שזה דרבנן).

 כאן מדובר בספק יי"נ ולא בספק סתם יינם. ואפילו בספק סתם יינם כאשר הספק באיסור קבוע גם בדרבנן דעת הרמב"ם ורש"י שאסור, כמו בבדיקת חמץ שנטל עכבר חתיכה, שאם יש שם קבוע חייב בדיקה נוספת.

יש ודאי לדמות את מקרה היין למקרה הביאה. כך:

בביאה - מישהו יצא מהעיר, ואפשר שהיה גוי, וגם אם יש רק גוי אחד אומרים שיש כאן קבוע כמחצה וספק שקול.

ביין - מישהו יצא מהעיר ונכנס למרתף ואפשר שהיה גוי. אבל אם יש רוב יהודים גנבים, זה כבר בסדר. מדוע אין אומרים קבוע, ספק שקול ואיסור?

זו שאלה מצויינת כפי שמראה הניתוח הזה. וכל תלמיד חכם ראוי שישאל כן. (ובושה שאני לא חשבתי על כך בשעה שלמדתי סוגיה זו לאחרונה).

זו שאלה מצויינת שהראשונים והאחרונים מתחבטים בה. ובאתר www.deotai.co.  הארכתי קצת

אמנם יש כמה חילוקים מתבקשים כפי שכתבתי, וגם אם הם "בעל בתיים" (חסרון ישיבתי ידוע) זה לא שולל את האפשרות שהם נכונים.

קבוע דאורייתא הוא, כמו שמפורש בכתובות שם, בדף טו עמוד א
גופא א"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי בין לקולא בין לחומרא, מנא ליה לר' זירא הא, וכו' ומדאורייתא מנא לן, אמר קרא וארב לו וקם עליו,  אמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו. היכי דמי אילימא דאיכא תשעה (כנענים)[גוים] ואחד ישראל ביניהם, ותיפוק ליה דרובא (כנענים) [גויים] נינהו, אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, לא צריכא דאיכא תשעה ישראלים (וכנעני) [וגוי] אחד ביניהם, דהוה ליה (כנעני) [גוי] קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.

 מה לעשות שמהפסוק "וארב לו וקם עליו" לא ניתן ללמוד קבוע, לפי ר' שמעון שלומד מהפסוק עד שיתכוון לאותו אדם. ואכן הרמב"ם פוסק כר"ש, וטוען עליו הראב"ד מהיכן לומד קבוע. וכמו שתוס' שואלים בגמ'

פרט לזורק אבן לגו - תימה דלר' שמעון קבוע מנא ליה ואין לומר דמסקינן בפ' הנשרפין (סנהדרין דף עט. ושם) דר"ש סבר כרבי דיליף נתינה נתינה ואייתר ליה וארב לו לקבוע דאכתי לתנא דבי חזקיה מנא ליה קבוע דלית ליה דרבי דהא באין מתכוין פטור מממון.

 אלא שהרמב"ם לומד קבוע מאשם תלוי, כמו שתראה במאמר באתר.

 לא היה מי שאמר שקבוע הוא דווקא במחובר לקרקע, כמו שמוכח בגמ' כתובות הנ"ל שהוא גם בקבוצת בני אדם, אלא שהתוספות התכוונו לחילוק אחר, עד היכן מקומו ומהיכן הוא קרוי פורש.וכתבו שדוקא בתוך הבית הוא קבוע אבל כשהלך ממקום למקום בעיר כבר נקרא פריש.(ראה בגמ' שאביא מיד)

התוס' ועוד ראשונים

דלמא אזלא איהי לגבייהו - פי' לתוך ביתם דאפילו בתוך העיר לא חשיב קבוע דדמי לנמצא בין החנויות דלא חשיב קבוע וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית

ולכן טוען תוס' שחטאת המתה שנתערבה אין זה קבוע כי אינה ניכרת במקומה

ולא שייך כל קבוע אלא בדבר הידוע כגון תשע חנויות ותשע צבורין ותשע צפרדעים ותשע עכו"ם שההיתר והאיסור שלהם ידועים במקומם.

מכל מקום מהגמ' שם נראה שאין במרתף קבוע, שאמרו " הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה, ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב סיעה גרידתא. מ"ט, גזרה רוב סיעה אטו רוב העיר. ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש! לא צריכא, דקא אזלא איהי לגבייהו, דהוה ליה קבוע, וא"ר זירא: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
אמנם יש הרבה אפשרויות להגדיר את ההבדל, אבל איש הבא אל האשה וגנב הבא אל המרתף שניהם אותו ציור, ואין כאן קושיא. 

אתה כנראה לא למדת את הסוגיות שם כמו שצריך. מה ההבדל בין היא הלכה אליו והוא אליה.

רש"י והרמב"ם, אומרים שאם היא מחוץ לעיר זה נקרא אזלו איהו לגבה, כי אין שם קבוצה מוגדרת . ואילו אם נבעלה בעיר אצלה בבית, זה אזלה איהי לגביהו, ושם יש קבוע כמחצה על מחצה, וזה כמו הגנבים שנכנסו למרתף היין שאם יש גנב אחד גוי נחשב קבוע כמחצה על מחצה.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יח הלכה טו

ראוה  שנבעלה בעיר או נתעברה בעיר אפילו לא היה שוכן שם אלא עכו"ם אחד או חלל אחד ועבד וכיוצא בהן הרי זו לא תנשא לכתחלה לכהן שכל הקבוע כמחצה על מחצה הוא, ואם נשאת לא תצא הואיל והיא אומרת לכשר נבעלתי.