אליעז כתב
אבל כפי שכתבתי במפורש ענייני הוא אחר - ענייני הוא בדמותה של החברה החרדית שבה אני חי, ולעניין זה וודאי וודאי שיש טעם להראות אילו מצוות אנו מקיימים בקפדנות יתרה (אף שטעמם המקורי פג מזמן) ואילו מצוות אנו מבכרים להתעלם מהן……………..בימים האחרונים ראיתי פרסומת של חברה שמתהדרת בהכשר מהודר של בד"ץ מיוחד למכשירי השקעות וקופות גמל -- לאור הדברים שנאמרו למעלה נראה לי שההידור בא לידי ביטוי בנייר -- לא עוד חתימה על נייר משרדי פשוט אלא על נייר כרום מהודר, או שמא ההידור בא לידי ביטוי בקניין הסודר -- לא עוד קניין בגארטל עלוב או בממחטה משומשת אלא בעניבה יקרת ערך.
גישתך יש לה בכלל מקום לדון רק אם ההלכה היא בעיקר טעמי המצוות וכמעט תו לא.
אני פליאה שלא שאלת על הרמב"ם שכתב שעצם מצוות קרבנות היא התפשרות עם נטיית הדורות שהיו אז לדת עם קרבנות, מה יהיה בדור הרמב"ם ובדורותינו, בהם קרבנות לא רק שאינן דחופים אלא אף גורמים להסתייגות (מי כאן רוצה להיות כהן ולבוסס בדם עד ארכובותיו?) - אז מדוע הקדיש כה הרבה בי"ד לקרבנות? התשובה היא כי בקיום המצווה לאחר שכבר נקבעה אין חשיבות כלל לטעם.
לכן מקיימים באדיקות קנייני סודר (אגב, אתה מוכר חמץ?) ואין מקיימים תמיכה בסודנים, כי ההלכה הפורמלית אינה חלה לגביהם.
