אפגעהיטן
ברוך הבא אל הפורום!
חבל שלא פרטת באיזו טבעת בדיוק היה מדובר ולמי היא היתה שייכת.
אני מבין שרצית לפלפל בנושא בעלות על הטבעת שבה מקדשים.
אמנם כבר מצאנו שאלות דומות. אם האב נתן לבנו טבעת לקדש בה את אשתו, או האב נתן לבנו מטבעות כסף לפדות בהם את הבן-הנכד (שהרי נותנים אותן במתנה על מנת להחזיר, למרות שזה לא הכי מומלץ).
בכל המקומות האלו אפשר לומר כי הטבעת או החפץ ניתנים באופן שאמור להועיל, ואפשר שאין הנותן והמקבל אמורים לדעת באיזה מנגנון הלכתי בדיוק מאפשרים לכך להתרחש. מספיק שזה אפשרי. ואדם יכול לומר, או לחשוב, או להניח בלי לחשוב אפילו על כך, שהוא סומך על חכמים שימצאו את הדרך עבורו לעשות זאת. וזה כלל גדול בתורה.
נכון שזה לא ייראה "חלק". ולכן בדרך כלל מקפידים על כל מיני חומרות, הרחקות, בירורים ועוד כדי שלא יהיה מקום להלעיז, או לחשוש, או לחלוק מצד שזו מחלוקת הפוסקים. אבל כמדומה שעדיין ניתן למצוא הסבר הלכתי כיצד פעולות כאלו - שימוש ברכוש של אחר מדעתו והסכמתו - יכולות להועיל גם לקידושין שייתכנו רק בממונו של המקדש.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
