האם המשיח צריך להיות משוח?

ז  כשמעמידין המלך--מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר "וייקח שמואל את פך השמן, וייצוק על ראשו--ויישקהו" (שמואל א י,א).  מאחר שמושחין המלך--הרי זה זוכה לו, ולבניו לעולם:  שהמלכות ירושה להם, שנאמר "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ).

ח  הניח בן קטן--משמרין לו המלוכה עד שיגדיל, כמו שעשה יהוידע ליואש.  וכל הקודם בנחלה, קודם לירושת המלוכה; והבן הגדול, קודם לקטן ממנו.

ט  ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל--ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם:  והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה, וביראה.  היה ממלא ביראה--אף על פי שאינו ממלא בחכמה--מעמידין אותו במקום אביו, ומלמדין אותו; וכל מי שאין בו יראת שמיים--אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל.

י  כיון שנמשח דויד--זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם:  שנאמר "כיסאך, יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב ז,טז).  ולא זכה אלא לכשרים, שנאמר "אם ישמרו בניך, בריתי" (תהילים קלב,יב).  אף על פי שלא זכה אלא לכשרים, לא תיכרת המלכות מזרע דויד לעולם:  הבטיחו הקדוש ברוך הוא בכך, שנאמר "אם יעזבו בניו, בריתי; ובמשפטיי, לא ילכון . . . ופקדתי בשבט, פשעם; ובנגעים עוונם.  וחסדי, לא אסיר מעימו" (ראה תהילים פט,לא-לד).

יא  [ח] נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרכי התורה והמצוה, ונלחם מלחמות ה'--הרי זה מלך, וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדויד, ויהיה מבניו מלך:  שהרי אחייה השילוני העמיד ירובעם, ואמר לו "והיה, אם שמוע תשמע את כל אשר אצווך . . . ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדויד עבדי . . ." (ראה מלכים א יא,לח); ואמר לו אחייה "ולבנו, אתן שבט אחד--למען היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפניי, בירושלים" (מלכים א יא,לו).

יב  [ט] מלכי בית דויד--הם העומדים לעולם, שנאמר "כיסאך, יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב ז,טז).  אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל--תפסוק המלכות מביתו, שהרי לירובעם נאמר "אך, לא כל הימים" (מלכים א יא,לט).

יג  [י] אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה, אלא בשמן אפרסמון.  ואין ממנין אותן בירושלים לעולם; אלא מלך ירושלים מזרע דויד, ואין מושחין בה אלא זרע דויד.

יד  [יא] כשמושחין מלכי בית דויד--אין מושחין אותן, אלא על המעיין.  [יב] ואין מושחין מלך בן מלך; אלא אם כן הייתה שם מחלוקת, או מלחמה--מושחין אותו, כדי לסלק המחלוקת.  לפיכך משחו שלמה מפני מחלוקת אדונייה, ויואש מפני עתליה, ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו.


נלמד ש: מי שנמלך ואינו יורש מלוכה, הריהו נמשח במשחה (אפרסמון), מי שבא אחריו אינו צריך משיחה. מה שמיוחד במלכות דוד הוא שמלכותו אינה נפסקת כמלכות רגילה (אגב כך, כל צאצא לדוד המלך יכול להיות מלך ללא כל צורך בנביא או/ו סנהדרין) מי שבא לרשת את המלוכה לא צריך משיחה.

משיחה נדרשת כאשר קיימת מחלוקת או מלחמה- כדי לסלק את המחלוקת או המלחמה, לכן המשיחה היא מעין גמירות דעת. ייתכן ואפשר לדייק מלשון הרמב"ם שאין מושחים מלך בן מלך אלא משום מחלוקת - אך מי שלא היה בן מלך ימשח בכל מקרה, אך נראה בפשטות שמשיחה אינה חובה (במלכי דוד), כי המשיחה במשתמע מהרמב"ם היא קביעת מלך חדש שלא היה קודם, וכך משתמע מספרי הנביאים (שמואל, במשיחת שאול ואז במשיחת דוד). היות והמלך דוד נמשח שושלתו אינה זקוקה לכך כמו כן מלך חדש שושלתו לא יצטרכו למשוח. בשונה שאר השושלות שיכולות להיפסק, מלכות דוד כירושה לצאצאיו לא נפסקת.

יש מה לדון בשיטת הרמב"ם לא מעט בנושא מלך המשיח. לעניינו אני טוען שהמשיחיות ברמב"ם היא מעין הכשר מלכות בית דוד.  ויש מה להאריך בנושא זה.