כיבוש הארץ – אסופת הוכחות כלליות שליקטתי וערכתי
* גורם חדש חדר לארץ בראשית המאה ה – 14 לפנה"ס, והקים יותר מ – 300 ישובים ברחבי ההר, רובם על קרקע בתולה. מאפייניהם של הפולשים לא"י מתאים לעם ישראל שנדד במדבר. (לחפור את התנ"ך, ד"ר יצחק מייטליס, עמ' 147).
* באתרים שבהם התנחלו הפולשים, לא נמצאו עצמות חזיר, וזאת בשל האיסור הידוע של אכילת חזיר (ויקרא יא, ז). (לחפור את התנ"ך, ד"ר יצחק מייטליס, עמ' 149 – 150).
* בשנת 1978 פרופ' אדם זרטל, ביחד עם כמה חוקרים מאוניברסיטת חיפה, פתח בסקר נחלת מנשה, שכונה "סקר השומרון", המשתרע על פני 3,000 קמ"ר בקירוב (קרוב למחצית משטח יהודה ושומרון). ממצאי המחקר העלו בבירור כיצד במאה ה- יג' לפנה"ס חלה התיישבות רבתי בכל יהודה והשומרון, דבר שמהווה עדות ברורה להתנחלות. (פרופ' אדם זרטל, ממצאי הסקר הארכיאולוגי וסקירתו הופיעו במוסף ה'ארץ': 11/11/99).
* "בני מכיר שנמנו על שבט מנשה, נאחזו כנראה בעמק סוכות ובהר עג'לון. סקרים ארכיאולוגיים, שנערכו באזורים אלו, מעידים, שבתקופת הברונזה המאוחרת היה העג'לון כמעט ריק מיושב, ואילו בתקופת הברזל א' קמו בהדרגה יותר מארבעים יישובים, את הגל היישובי הזה יש לייחס כנראה לבני מכיר: "וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה, ויורש את האמורי אשר בה" (במדבר לב, לט)". (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, יהושע, עמ' 29).
* "באזור שבט אפרים, נוסדו בתקופת ההתנחלות למעלה מ – 110 אתרים ישראלים. (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, יהושע, עמ' 23).
* ספר יהושע קובע את מקומו של שבט אשר בגליל, וכך ידוע לנו גם ממקורות חיצוניים מצריים בני המאה ה- 13 לפנה"ס, שבהם מוזכר שבט אשר כגורם שנמצא בגליל. (לחפור את התנ"ך, ד"ר יצחק מייטליס, עמ' 151).
* בתקופת הברזל א', הוקמו כ – 35 אתרים באור הגליל העליון, רובם כנראה בידי בני אשר. (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, יהושע, עמ' 31).
* סתי הא' מספר על משלחת עונשין לירמות (בנחלת יששכר), ומוזכרים בה שמות המתאימים למשפחות אשר וכן יהודה. קשה שלא לראות בזה עדות לכיבוש כבר במאה היג'. (אנציקלופדיה מקראית, חלק ד, עמ' 84, ערך 'כיבוש הארץ'. וראו עוד באנציקלופדיה העברית ערך 'אשר': "אין לפקפק בזיהויו עם אשר העברי").
* "מישע מלך מואב שחי במאה התשיעית לפנה"ס כותב בכתובתו המפורסמת 'ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם' (שורה 10). ואכן בספר במדבר כתוב: 'ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות ואת ערוער' (פרק לב', פס' לד')". (לחפור את התנ"ך, ד"ר יצחק מייטליס, עמ' 151).
* "עשרות היישובים, שקמו בתקופת הברזל א', בעבר הירדן המזרחי (לפחות מאה ועשרים – רובם בחבלים ההרריים הקשים), הם עדות רבת חשיבות לעוצמתו של היישוב הישראלי באזור זה". (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, יהושע, עמ' 30).
* "באגרות אל עמארנה [ישנה] עדות לחדירתם המתמדת של שבטים עבריים בהמוניהם, ואולי גם לחדירתם וכניסתם של ראשוני הגלים הישראליים לארץ ישראל". (אנציקלופדיה מקראית, חלק א, ע"ב 693, ערך 'ארץ ישראל'. וראו עוד שם, עמ' 782).
* "המקרא מוסר תמונה מהימנה למדי של מבני ערי – הממלכה הכנעניות". (א' זינגר, 'מצרים, כנענים ופלישתים בתקופת ההתנחלות והשופטים', בתוך: נ' נאמן וי' פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה, ירושלים 1990, עמ' 360).
* "רבות מן הערים, שנמנו בפרשת הכיבוש וההתנחלות בספר יהושע, נזכרו גם באיגרות [אל עמארנה], כגון ירושלים, שכם, גזר, לכיש, מגידו, בית שאן, שונם, אכשף ועוד". (אטלס דעת מקרא, עמ' 128).
* "אזכור ישראל במאה ה- 13 לפנה"ס, שבט אשר במאה ה- 14 לפנה"ס, ועדותו של מישע מלך מואב מהמאה התשיעית על קדמותם של בני גד באזור עטרות שבעבר הירדן המזרחי, עולים בקנה אחד עם הניתוח הקרמי והעדויות מבדיקות פחמן 14 לגבי ראשית קיומו של עם ישראל בארץ ישראל". (לחפור את התנ"ך, ד"ר יצחק מייטליס, עמ' 152).
* "חיבור של העדויות הארכיאולוגיות, התיאורים המקראיים ומקורות חיצוניים יוצר תמונה אחידה למדיי ואמינה על ראשיתו של עם ישראל בארצו". (לחפור את התנ"ך, ד"ר יצחק מייטליס, עמ' 166).
המזבח בהר עיבל
ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַה' אלוקי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. (יהושע ח, ל).
המזבח בהר עיבל: מזבח זה נמצא וזוהה ע"י קבוצת מחקר ארכיאולוגית, שבראשותו של פרופ' אדם זרטל, ויש הקבלות רבות בין הממצא לבין הנאמר במקרא ובמסורת: 1. אין שום מקום ישוב במקום שבו המזבח נמצא, וכן המקום לא היה קדוש לשום עם. 2. המזבח בנוי מאבנים לא מסותתות, כפי שאמור להיות מזבח על פי המצווה בתנ"ך (מזבחות כנעניים שנחפרו, למשל, בנויים אבנים מסותתות). 3. המבנה הסכמאטי של המזבח דומה למבנה של מזבח העולה במשכן. 4. אל מרומי המזבח עולים ב"כֵּבֶשׁ" ולא במדרגות. לפי הציווי המקראי: "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערוותך עליו", (שמות כ', פס' כג'). 5. ניתוח של מאות שרידי בעלי החיים שנמצאו באתר, העלה כי מדובר בבהמות טהורות, ורק זכרים צעירים מן הצאן כדין התורה. 6. הממצא הוא בעל מבנה מרובע, בניגוד למבנים המקובלים בחפירות ארכיאולוגיות, שהם עגולים. 7. המזבח מזוהה מבחינה ארכיאולוגית עם תקופת ההתנחלות. (עם נולד – פרשת המזבח בהר עיבל וראשית ישראל, פרופ' אדם זרטל. ולתמצית הממצאים מומלץ לעיין: הפולמוס כל האמת ההיסטורית במקרא, עורכים: ל. לוין וע'. מזר, עמ' 8 – 9, ומשם בארה).
