|
|
| נשלח ב-8/12/2010 13:32 |
 |
| |
שותף,
זה הפתרון הרווח לבעייה, אבל אני לא מסכים.
נניח שאדם גרם נזק בשוגג, וכעת יש חובה לתקן את הנזק. האם לא נטיל זאת עליו בגלל שהוא שוגג? אפילו רודף בשוגג יש להרוג אותו כי מדובר בתיקון המצב (הצלת הנרדף) ולא בעונש. הוא יצר מצב של רדיפה, גם אם בשוגג, לכן הוא צריך לסדר את המצב ולתקנו (גם במחיר חייו).
אם כן, הוא הדין בנדון דידן: אם העונש היה תיקון והשבת המצב לקדמותו, היה עליו להינתן גם על שוגג, שהרי הוא אחראי לתוצאות מעשיו גם אם הוא שוגג. וכי אנחנו שחיים בעולם המקולקל צריכים לסבול יותר ממנו? האם אם הוא לא יתקן את הקלקול כולנו סובלים מכך. והרי אנחנו אפילו לא שוגגים, שכן אין לנו כל קשר לקלקול הזה. לכן מזלו גרם והוא צריך לשאת בתוצאות על אף שהוא לא אשם.
עוד תוספת הבהרה: לכן אדם מועד לעולם, כי הוא זה שצריך לשאת בתוצאות מעשיו ולתקן אותם (לא כעונש). בממון המזיק יש פטור באונס (כששמר כראוי), שכן במקרה כזה הממון הזיק לא מכוחו (כי הוא פעל נגד רצונו) ואז באמת זה לא מעשה שלו, ולא הוא חייב לתקן (לפעמים הממון עצמו יישא בתוצאות - כמו בדין תקלה וקלון ו'וביערת הרע מקרבך', שהורגים את השור ש'חטא'). אבל בנזק שגורם האדם עצמו (ולא ממונו) אי אפשר לומר כן, ולכן אדם המזיק חייב באונס, כי זה שהוא עשה מחייב אותו לשאת בתוצאות ולהשיב את המצב לקדמותו, גם ללא אשמה.
ולשיטות שבאונס גמור הוא פטור, נראה שגוף האדם הוא כמו ממונו, וכשזה באנס גמור שוב לא חשיב מעשה שלו. אבל בשוגג ודאי שהאחריות היא עליו (ושוב, מדין אחריות ולא מדין עונש).
תוקן על ידי mdabraham ב- 08/12/2010 13:49:56
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 13:47 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | שותף,
זה הפתרון הרווח לבעייה, אבל אני לא מסכים.
נניח שאדם גרם נזק בשוגג, וכעת יש חובה לתקן את הנזק. האם לא נטיל זאת עליו בגלל שהוא שוגג? אפילו רודף בשוגג יש להרוג אותו כי מדובר בתיקון המצב (הצלת הנרדף) ולא בעונש. הוא יצר מצב של רדיפה, גם אם בשוגג, לכן הוא צריך לסדר את המצב ולתקנו (גם במחיר חייו).
יש הבדל בין מי שלא הרג עדיין והוא רק רודף להרוג, וזה צריך למנוע בכל מקרה, ובין מי שכבר הרג וגרם נזק של איבוד נשמה. אדם שהרג בשוגג לא נהרג עליו (שזה היה אמור להיות תיקון המצב, וצע"ג איך זה מתקן) ואנחנו לא "מעמיסים" עליו את כל תוצאות מעשהו.
אם כן, הוא הדין בנדון דידן: אם העונש היה תיקון והשבת המצב לקדמותו, היה עליו להינתן גם על שוגג, שהרי הוא אחראי לתוצאות מעשיו גם אם הוא שוגג. וכי אנחנו שחיים בעולם המקולקל צריכים לסבול יותר ממנו? האם אם הוא לא יתקן את הקלקול כולנו סובלים מכך. והרי אנחנו אפילו לא שוגגים, שכן אין לנו כל קשר לקלקול הזה. לכן מזלו גרם והוא צריך לשאת בתוצאות על אף שהוא לא אשם.
בממון זו סוגיה אחרת, כאן מה שהוא לא ישלם אנחנו נשלם (למעלה בהריגה אנחנו לא הלכנו איתו לעיר מקלט), וממילא טענתך צודקת (מזלו גרם ולא מזלנו, ויש בזה הרבה דקדוקים). בכל מקרה הרעיון הוא למזער את תוצאות החטא/הפספוס שקרה כאן ולהחזיר את העגלה למסלול.
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 11:12 |
|
| |
שותף,
זו בדיוק היתה טוענתי: ראיית העונש כתיקון והשבת המצב לקדמותו הופכת את הרודף ואת הרוצח להיות דומים מאד. לאחר שמישהו רצח הארץ קולקלה. כעת מישהו חייב לתקן זאת (וזה תפקיד העונש), ולכן יש כאן כעין מצב של רדיפה, שהרי כולנו סובלים מהקלקול הזה. לכן הכי סביר להטיל את זה על הרוצח, שכן הוא הרודף וגורם לסבל של כולנו (בכך שהוא יצר מצב של ארץ מקולקלת).
|
|
|
|
|
