הושטת יד ליולדת (הת' ההלכה)

מרוב דיבורים לא הבנתי
החזקת היד של היולדת וניגוב הזיעה בחדר הלידה, ע"י הבעל והאב לעתיד , תלויה בהחלטות הרבנים?
בקשר הזוגי בין בני הזוג?
ואם זה תלוי בהחלטות הרבנים, אז כיצד זה יש היתרים שונים לאותה התנהגות
ומדוע הרבנים מתערבים בהחלטות הקשורות לבני זוג

ואיך יודעים כי מדובר בהחלטה ערכית טהורה שאינה תלויה בגחמות פרטיות של הרב ובני משפחתו.

אקדמאי


על שאלת ההרבצה לאשה בימי טומאתה, אם זו נגיעת חיבה או לא, יש אומרים שזה תלוי אם זה בירושלים או בבני ברק.

בירושלים מרביצים בכיף ובבני ברק לשם שמים

Any,

שלוש שאלות נקודתיות שאלת ואשתדל לספק את התשובות.

א. התפלאת איך הקשר הזוגי בין בני הזוג תלוי בהחלטות הרבנים?

ב. כיצד זה יש דעות שונות על אותה התנהגות [ולא הלכה אחידה לכולם כמו חוקי מדינה].

ג. איך יודעים כי מדובר בהחלטה ערכית טהורה שאינה תלויה בגחמות פרטיות של הרב ובני משפחתו.


בכן:
א. זה לא שהרבנים מחליטים על הקשר הזוגי הנפשי. זה לא שייך. אלא שישנן הלכות של טומאה. מכללן, שבמצבים מסויימים יש לבני הזוג להימנע מקשר זוגי פיזי. בכלל זה ההימנע מביטויי חיבה המכוונים לקשר הזה [אם מעיקר הדין או מחמת זהירות שלא יגיעו לקרבה הנמנעת מעיקר הדין].
הרבנים הם האמורים להיות מביני כוונת התורה ולכן סומכים על שיפוטם על שיעור ההרחקה הנדרשת.
אחד המצבים של טומאה היא בפתיחת הלידה והנידון שהעלה מיימוני הוא אם בהושטת יד, יש משום קרבת חיבה שיש להימנע ממנה.

ב. כשהיה לעם ישראל מקדש, היה שם בית הדין הגדול שהוא היה הפוסק האולטימטיבי לכל השאלות המתעוררות בפירוש כוונת התורה. אז זה היה כמו בכל מדינה שיש לה מחוקק עליון.
לאחר חורבן המקדש, נתפזרו ישראל ושלטון התורה אבד עד לעצם היום הזה. לכן כל המבקש את פסיקת התורה, שואל לרב שבעיניו הוא יודע ומוסמך להעביר את כוונת התורה.
כמו שאין חוקי מדינה אחת שווים לחברתה, כך אין הכרעת כל רב שווה [כל שלא יהיה בית דין הגדול שיכריע כמחוקק עליון].

ג. כל שומר תורה היה אמור להגיע למצב שיהיה חכם מספיק לפסוק את ההלכה לעצמו. אבל עד שיגיע לידי כך ומי שאין לו את האפשרות, אין לו ברירה אלא לסמוך על רב שהוא אמין בעיניו [כפי שהבאתי מהחזון איש באשכול "ראשונים כמלאכים" שהנשפט צריך להכיר בשופט].
נכון שייתכן שהרב טועה, אבל מה יעשה? כל שאינו יודע בעצמו, הרי הוא סומך על אחרים כמו בטיב המוצרים שהוא קונה והרופאים שהוא הולך אליהם.

כלומר לעשות markting של רבנים?
ואם ההחלטה לא נראית אז עושים second opnion?

Any,

לא!

ההלכה היא שאם שאלו רב וענה [ובטח כאשר החמיר] אין להישאל לרב אחר. ולא זו בלבד, אלא שגם לרב השני אין לו לערער על פסקו של הראשון.

כאשר השואל הוא בעצמו חכם ורק הולך לייעוץ, אז זה יכול להיות שונה.

אתם מעניקים לרבנים, או שהם נוטלים לעצמם
מה שנקרא בפי העם "תכונות אלוהיות"
שבו האדם יודע הכל, אינו טועה, אין מערערין על דבריו, סמכויות אין קץ וכד'
והרב הוא רק אדם , רק בשר ודם עם חסרונות וטעויות.
לי זה מצטייר כסגידה פגנית, מעין עבודת אלילים.

לצערנו


הסיבה העיקרית היא שלא רוצים לחשוב וממילא לא מבחינים. קשה לאדם לחשוב שהוא סומך על מישהו רק בלית ברירה ולא משום שהוא משוכנע שהנסמך הוא יודע כל.

כאשר ציבור שלם נדלק, אז זה גם מסוכן.


בחדשות, מוצאים דוגמאות לרוב לפרימיטביות הזאת ולא רק בארצות ערב ובמשטרי הדיקטטורה הקומוניסטית...