פורסם ב"עולם קטן"
ועוד סיפר רבנו - מעשה במדינה אחת שהיה בה יער גדול (שקוראים "פורעסט") ולא שהיה יער גדול, רק שבאותה מדינה היה נחשב ליער גדול. ופרצה באותו היער שריפה גדולה ולא שבתחילה הייתה גדולה, רק שבתחילה הייתה כעין מדורה קטנה (הנקראת "קומזיץ") ואם היו מכבים אותה (כלומר את אותה השריפה הקטנה), לא הייתה באה כלל אותה שריפה גדולה. ולמה לא כיבו אותה בתחילתה ? שבאותה מדינה כשהיה אדם זועק לרשות הממונה על החוק או על השריפות, מיד היה נענה ב"מטפלים בזה" או ב"מייד נשלח ניידת", עד שמאותה מדורה קטנה נהייתה שלהבת גדולה. מיד שלחו בני אותה מדינה את כל מרכבות הכיבוי שלהם לכבות את אותה השריפה ולא היו יכולים (היינו מרכבות הכיבוי) (היינו לא היו יכולים המרכבות לכבות השריפה) (בקיצור הבנתם). ומפני מה לא יכלו לכבותה ? מפני שהיו הלהבות כה גבוהות עד שהיו מקפצים מצמרות העצים מעל ראשיהם של הכבאים.
ועוד היו באותה מדינה כת שהיו אנשיה מלהגים מבוקר עד ערב (ונקראו "ריפורטערים") וכל אנשי אותה מדינה היו שותים את דבריהם בצמא. ומאחר וכולם היו שותים דבריהם בלא שיפסיקו והם מדברים מבוקר עד ערב ללא הפסקה, היו אומרים שוב ושוב אותו דבר (ועוד מנהגים מטופשים היו בידם – שאם היו מראיינים אדם בשעה שהשריפה בוערת והיה עונה להם "ערב טוב" מיד היו מתנפלים עליו "ערב לא כ"כ טוב" על אף שידעו שלא יכל לברכם "ערב רע"). כיוון שראו שאומרים שוב ושוב אותו דבר ואינם מחדשים דבר, החלו מחפשים מי אשם באותה דליקה שפרצה ואע"פ שידעו מי הדליק אותה שריפה וידעו שאם היו מכבים אותה דליקה כשרק החלה לא הייתה מתפשטת בכל זאת החלו לחפש אשמים אחרים, מאחר שאנשי אותה כת אהבו לבחור את האשמים בעצמם. ובעיקר אהבו להאשים את ראש המדינה ואת המיניסטר האחראי על הכבאים והיו מתחרים האחד בשני (היינו אותם הריפורטערים) מי יאמר דברים יותר חריפים על אותו המיניסטר והיו מתלהמים והולכים עד שתפסו את אותו המיניסטר והחלו לצווח עליו ולהאשימו בכל הדליקה והוא משיב להם שהוסיף ממון רב מאוצר המדינה לאותן מרכבות הכיבוי, יותר מכל שהיו לפניו, והם כלל לא משגיחים בו (היינו הריפורטערים) ( הבנתם את זה לבד, כן?) ואומרים לו "אולי ביקשת אך מדוע לא צווחת" והוא משיב להם צווחתי והם עונים לו "ומדוע לא צרחת?" ואם עונה צרחתי שואלים "מדוע לא פרשת?" וכך היו ממשיכים עד שבאו לידי סיפוקם. כך היו מאשימים את מי אשר רצו להאשים וכשבא אותו רב ואמר שבעוון חילול שבת פורצות דליקות מיד שפכו עליו את חמתם ולשונם הארסית, שכן רק להם ניתנה רשות להאשים.
ולבד מאותה כת מצווחת, היו אנשי המדינה דואגים כיצד יעלה בידם לכבות אותה הדליקה, עד שבא איש אחד ואמר להם "שמעתי במדינות הים שיש מין מכונות מעופפות שהן יורדות לליבו של ים ושם הן שותות את מימיו ומטילות אותם על הדליקה", ענה כנגדו איש אחר )היינו לא אותו איש ממקודם) "ואני שמעתי שיש במדינה רחוקה מין מכונה כזו, שכל המכונות האחרות הן כאיין כנגדה שיורדת אל אותו הים וממלאה 60 ריבוא סאין של מים. וקוראין אותה 'המיכל הגדול' (היינו דער סופר טאנקער) ואין כל דליקה יכולה לעמוד כנגדה. ומעשה באותה מכונה שהיתה מכבה דליקה גדולה ולאחר שכבתה מצאו שם לוויתן מת (וגוזמה היא) [היינו אגדה אורבאנית]. מכיוון ששמעו על כל אותן מכונות מופלאות ועל אותו סופר טאנקער מיד הזמינו אותן אצלן. וכל מדינה ומדינה היתה שולחת מכונותיה וכבאיה לכבות את הדליקה ואף מדינות שהיו שונאות את אותה מדינה היו שולחות אליה, שאמרו מוטב יאבדו במלחמה ואל יאבדו בשריפה, שאם יאבדו בשריפה במי נילחם. וכ"כ הרבה מכונות מעופפות היו שולחים אליה עד שלא ראו את עין השמש אותו היום. וכל כתב שהיה רואה את המכונות היה מבין גדול מחבירו, שאחד היה אומר ששפכה מים, ומיד חברו עונה לו ששפכה חומר בעירה ועונה כנגדם הכתב השלישי ששפכה חומר אנטי-בעירה וכו'.
ולאחר זמן כיבו את אותה הדליקה. ואחרי שכיבו אותה היו מתחרים ביניהם הריפורטערים במשחקי הימורים (היינו געמבלינג) והפחדות וכל אחד מהם היה מנסה לנחש את האסון הבא. והיה אחד אומר "בתי הזיקוק" וחברו אומר "מה פתאום? רעידת אדמה" והשלישי עונה כנגדם "צונאמי" ולאחר שעברו יומיים והתריעו כנגד כל האסונות הרגישו שיצאו יד חובת דיווח וחזרו לעסוק בנושא גירוש ילדי העובדים הזרים.
_________________
"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."
 |
|
|
