| נשלח ב-19/12/2010 10:59 |
 |
| |
המידע הטמון בין השורות: משפה זרה לפסאודו-אפיגרפיה ועוד
כאשר אנו קוראים ספר או חיבור, אנו יכולים ללמוד הרבה יותר מאשר את כוונת המחבר. לדוגמא, הספר הוא מקור מידע גם חומרה שלו (על איזה חומר כתיבה נכתב, באיזו דיו, באיזה כתב, ועוד) וכל שכן בתכולתו, בטקסט. ניתן לעמוד על רכיבים שונים בספר, והכל לפי חכמתו של המעיין. לפעמים ניתן ללמוד גם ממה שלא נאמר. אני עצמי למדתי רבות מניתוחיו של יוסף דן את ספר יצירה. לדוגמא, הוא הצביע על סגנון הכתיבה של המחבר המציע את הידע שלו ללא כל הנמקה, וטען שזה מעיד שהוא ראה את עצמו כבעל ידע שאינו זקוק לנימוקים. כמובן, יש מקום לשאול אם הספר בכלל כוון לקהל יעד, ומהו. לדוגמא, במקרה של ספר יצירה, אם נניח שהמחבר כתב אותו רק לעצמו, אזי לא היה עליו לנמק ולומר: אברהם גילה את התוכן, העבירו מדור לדור, עד שזה הגיע אלי. ראוי לערוך רשימה של שאלות שאנו מחפשים עליהן תשובה בטקסט. אני מניח שהרשימה לא תכלה, אבל עדיין איסוף של שאלות יש בו תועלת. ניתן לסדרן אחר כך שיטתית. אולי כבר נעשו עבודות כאלו. לא ידוע לי. (השכן ואחיו?) דוגמא: מה הם מקורות הידע שהמחבר מסתמך עליהם במודע. כאן אני רוצה להציג שאלה קלה יחסית שיכולה לגלות הרבה: באיזו שפה בוחר המחבר לכתוב את ספרו, ומדוע. כמה הערות ראשוניות קלות. 1. מחבר יכתוב בשפה אחת אם זה כל מה שהוא יודע. פשוט, נכון? 2. מחבר יעדיף לכתוב שפה שנוחה לו, כמסתבר מה שמכנים היום שפת אם, או לפחות שפה שהוא רהוט בה. 3. מחבר עלול להיות מחוייב להשתמש בשפה שאינה שפת האם שלו. מדוע? אני מציע כמה שיקולים. 4. קהל היעד. יש ספרי הלכה והשקפה להמון שנכתבים היום באנגלית או בשפות שאינן עברית כדי להגיע לקהל יעד שאינו דובר רהוט של העברית. זו רק דוגמא אחת. 5. יתרון של השפה שבה בחר על פני שפת האם שלו. הרמב"ם כתב את מורה נבוכים בערבית מפני שחסרו לו, לדבריו, מונחים פילוסופיים בעברית. 6. שימוש במקורות שכתובים מראש בשפה זרה. (נחמיה, דניאל, שו"תים המצטטים משפות אחרות). 7. התחשבות בצנזורה חיצונית. בדרך כלל החשש מביקורת יביא לשימוש בשפת האם בתנאי שהיא אינה זמינה למבקרים. או בכתיבה מוסתרת, כגון צופן (ירמיהו השתמש בדוגמא הראשונה של צופן הידועה בהיסטוריה כאשר כינה את בבל "ששך". 8. יצירת רושם. כתיבה בשפה מסויימת היא חלק מיצירת סגנון מסויים שהמחבר עשוי לרצות בו. גם זה מתחלק לסעיפים נוספים. 9. כתיבה פסאודו-אפיגרפית. המחבר ינסה לחקות את שפת הפסאודו-מחבר שהוא רוצה לייחס לו את הספר. (בתנאי שהוא מודע בכלל שיש צורך בזיוף כזה). _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 11:01 |
|
| |
האם דיברו האבות עברית?
על סמך הניתוחון הקצר דלעיל, שהכל מוזמנים להוסיף עליו, שיקולים ודוגמאות, אני מנסה ליישם את התבניות האלו על הספרות המוכרת לנו, זו שלנו, העם היהודי. מדוע נכתבו חמישה חומשי תורה בעברית? זו שאלה הרבה פחות קלה ממה שנראה במבט ראשון. אנו מניחים שהתורה הוכתבה למשה רבינו על ידי ה' (שיטות שונות לביאור ההכתבה נידונו באשכולות אחרים). הקובע היו מן הסתם שפתו של משה ושפת העם שקיבל אותה, וגם השפה שהיה רצוי שאותו עם ילמד לדבר. אם לעם ישראל היתה מלכתחילה שפה משלו, היה ראוי שהתורה תינתן בה כדי לחזק את התודעה הלאומית. זה היה צעד חיוני כאשר אוסף עבדים יוצא משיעבוד במצרים. מכאן ואילך אני מסתמך על מאמרו הקצרצר המחזיק הרבה של פרופסור גד בן עמי ב"מפרות האילן על פרשת השבוע" בהוצאת בר אילן (עמ' 139). מתברר שהשאלה הזו כבר עלתה אצל הרמב"ן, האבן עזרא ועוד, וכמובן נידונה אצל החוקרים. ראו שם. האם היתה שפה לעם ישראל? מי היו עם ישראל? איזו שפה דיברו האבות? אברהם בא מחרן, אז האם לא דיבר ארמית, או כשדית או אחת השפות של המקום והזמן? איזו שפה דיבר בארץ כנען? אלו שפות נהגו כאן? האם היתה שפה שהיתה בדרך "לינגואה פרנקה" והם דיברו בה? מי שסובר שהשפה העברית, או לפחות נוסח אחד מקורי שלה, היא היא השפה שבה נברא העולם, ובה מדברים המלאכים, יענה שזו הסיבה שהתורה נכתבה בעברית. אבל האם זו הנחת יסוד מחוייבת? ומפני מה היא מחוייבת? אם איננו מקבלים את הקדימות של העברית מבחינה זו, אז עלינו להתמודד עם השאלה כיצד קבוצה שהגיעה מאיזור בבל, שבו דיברו שפה אחת, לארץ כנען, שבה לא ברור אלו שפות דיברו, וצאצאיה היו במצרים, הוסיפה לדבר דווקא עברית. לא ארמית, לא כנענית, לא מצרית. האם המסקנה היא שחז"ל צדקו וישראל לא שינו את לשונם? כך זה נראה. _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 11:02 |
|
| |
ספר דניאל התחלתי לעסוק בנושא הנוכחי בגלל הדיון שנפתח על ספר דניאל. נראה לי שחשוב להעלות את השאלות הבאות: א. באיזו שפה נכתב ספר דניאל? ב. איזה רובד של השפה משתקף בכתיבה? ג. מדוע נבחרה שפה זו לכתיבה? הספר מורכב משתי שפות, עברית ושפה זרה נוספת, ארמית. הרטום בהקדמתו היסודית והקצרה (כרגיל) מעיר שלחוקרים תיאוריות שונות לגבי הדו לשוניות של הספר. מסתבר שתיאוריות אלו יזדקקו לשיקולים שהעליתי לעיל. אין לי מה להוסיף בשלב זה. אבל אשמח מאד לדעת עוד. מי שמכיר לדוגמא פירושים על הספר יוכל להביא מהם כדרך הפורום. מי שמכיר מחקרים כנ"ל. המטרה הראשונית שלי היתה לנסות לתארך את הספר ולראות אם השימוש בשפה יכול לגלות משהו על המחבר או המחברים, אבל יתכן שנגלה עוד מרגליות כאשר ננסה לפתוח את צדפי החידות. _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 12:40 |
|
| |
.
מיימוני - יש"כ על העלאת הנושא.
רק כמה דברים בשליפה מהירה לגבי ספר דניאל:
1. לשון הספר
הספר כתוב - כאמור, עברית וארמית. לשונו של ספר דניאל רוויה במלים פרסיות, גם בחלקים הכתובים עברית. הנה, כבר בפסוק השלישי:
"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו: לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה--וּמִן-הַפַּרְתְּמִים"
ושני פסוקים אחר כך: "וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, מִפַּת-בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו..."
2. מתי עברית ומתי ארמית
מסגרת הספר - עברית. ציטוטים מלשון הכשדים - כתובים בשפתם - ארמית. ארמית זו גם היא משובצת מלים פרסיות רבות.
כשהסיפור עובר לארמית, לפעמים גם "חזרות" לסיפור המסגרת - נותרות בארמית, כפי שקורה כבר בפרק ב' - הפעם הראשונה בה לשון הספר מתחלפת.
3. רובד השפה
אין המדובר בארמית של אונקלוס, המוכרת לנו היטב, או בלשון אחד מן התלמודים. מדובר ברובד ספציפי, שכבר בעין לא מקצועית ניתן לזהותו. כאמור למעלה, אחד ממאפייני רובד זה הוא השימוש הרב במלים ממוצא איראני.
4. מדוע נבחרה צורה זו של כתיבה - שילוב ומעברים בין עברית לארמית - ניתן רק לשער. סביר כי זו לשונו של הכותב, כמו גם לשון קהל היעד.
צריך כאן אולי להוסיף את הדיון על מקומו המקורי של ספר דניאל. החל מהגמרא, מוכר לנו ספר דניאל במקומו הנוכחי - כאחד מספרי הכתובים. בתרגום ליוונית, מופיע ספר דניאל בין ספרי הנביאים, והויכוח האם דניאל נביא היה או לא - מוכר לנו גם ממקורותינו. זכורני כי יש חוקר הטוען כי מיקומו המקורי היה בין ספרי הנביאים אולם לאחר כשלון המרד ברומאים, "הועתק" הספר ממקומו אל ספרי הכתובים מטעמים "פוליטיים", ואכמ"ל, והרוצה ירחיב בדיונים על העדרה של מסכת חנוכה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 13:29 |
|
| |
בענין שפת האבות העירו הסה"ק שיש ללמוד הדבר משמות מקומות בא"י וכן שמות משפחת אברהם וכדו' שיש להם פירוש בעברית, וק"ל
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 13:58 |
|
| |
לגבי הרמב"ם יש להעיר, שיש מספריו שכתב בערבית ויש שנכתבו בעברית. וידוע שבתשובה הוא התרחט על כתיבת ספהמ"צ בערבית.
לענ"ד ההסבר הוא שהיד החזקה הוא החיבור העיקרי שרצה שיישאר לנצח ובכל מקום, ולכן כתבו עברית (הוא אומר זאת בפירוש). כך זה לא תלוי במקום שמדברים ערבית או כל שפה אחרת. לומדי תורה בכל מקום יודעים עברית.
אבל אז עולה השאלה מדוע הוא כתב את ספהמ"צ ופיהמ"ש ערבית? ניתן להציע שהוא ראה את החיבורים הללו כפלטפורמה שמיועדת להכין את היד החזקה, ולאחר שהוא ייכתב הם מיותרים.
פיהמ"ש הוא הדרך לאסוף מידע על ספרות חז"ל, כהכנה ליד החזקה. לכן זה ודאי שלב ראשוני בלבד.
גם ספהמ"צ והשורשים מיועדים להוות מסגרת ליד החזקה (כמפורש בקדמתו שם), שיפרט את כל ההלכות שנוגעות לכל אחת מהמצוות. אבל בדרך היה על הרמב"ם לתקוף את ההגמוניה של בה"ג, ולהציע מניין חדש על בסיס מתודולוגי חדש. לכן הוא נכתב ערבית לזמנו ומקומו. לאחר שמשתכנעים שהרמב"ם עדיף על בה"ג, נגיע לאחוז ביד החזקה. וכעת ניתן לזרוק את הסולמות שעליהם טיפסנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 20:39 |
|
| |
מואדיב
תודה. מה שניתן להוסיף על ספר דניאל ושפתו כך מוטב. וכל פריט מידע, או כל היסק, מעורר שאלות חדשות. מי הם קהל היעד שיבינו את הלשון הבלולה של עברית-ארמית-פרסית?
מסתבר שהספר נכתב לאחר שהפרסים כבשו את האימפריה של בלשאצר וירשו אותה. האם דניאל נקלט ביניהם גם כן? כמה זמן לקח לו ללמוד את השפה המעורבת? האם יהודים, או לפחות הוא, השתמשו בה קודם?
***
(להוסיף על דברי מיכי ועל התיאוריה של סולמות הרמב"ם - הרעיון של סולם שזורקים אותו לאחר הטיפוס מקורו, כמדומה, אצל ויטנגשטיין. הפילוסופיה היא תראפיה שפותרת את המצוקות של השאלות הפילוסופיות על ידי כך שמתפטרים מהן. משל הסולם בהקשר זה הוא חידוש של מיכי! ויפה כתב. זו רק הערה היסטורית וספרותית צדדית. סמיילי).
***
לגבי בחירת שפה משיקולי צנזורה, היה עלי כמובן להזכיר את שפינוזה שכתב בכוונה לטינית כדי להסתיר את הדעות האמיתיות שלו. כוונתי ל"מאמר תיאולוגי מדיני" שלו, שבו הציג כמה תזות מהפכניות לזמנו.
כאן אנו עומדים על הגבול בין כתיבה איזוטרית ממש, לבין שימוש בשפה למטרה זו, להגביל את הזמינות למשכילים בלבד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2010 23:53 |
|
| |
"(להוסיף על דברי מיכי ועל התיאוריה של סולמות הרמב"ם - הרעיון של סולם שזורקים אותו לאחר הטיפוס מקורו, כמדומה, אצל ויטנגשטיין. הפילוסופיה היא תראפיה שפותרת את המצוקות של השאלות הפילוסופיות על ידי כך שמתפטרים מהן. משל הסולם בהקשר זה הוא חידוש של מיכי! ויפה כתב. זו רק הערה היסטורית וספרותית צדדית. סמיילי)."
משל הסולם לדעתי לא מתאים.
הביטוי המתאים הוא השלכת הקביים .ולא הסולמות.
סולם אף פעם לא משליכים כי בכל נקודה בחיים נזקקים לסולם כדי לעלות עוד.
לעומת זאת קביים הם משל מתאים כי השלכת הקביים מעידה על בגרות ועמידה על הרגליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 00:30 |
|
| |
כבר השפה הכתובה הראשונה הידועה, שומרית, שימשה שפת כתב שנים רבות לאחר שכלתה מן הדיבור.
ובאירופה הקתולית - הלטינית היתה שפת המדע עד המאה התשע עשרה.
ובערבית כתבו עד לאחרונה בערבית הספרותית מזמן ייסוד האיסלם אף על פי שאינה מדוברת עוד, ובמקומה באו דיאלקטים שונים באזורים שונים, ובגרמנית כותבים עדיין לפי הדקדוק של הגרמנית הרשמית שהיתה בוירטמברג בזמן לותר, אף על פי שבמחוזות אחרים הניבים היו אז שונים ויש דברים שאינם קיימים בדיבור היום בשום מקום בגרמניה. ראו על זה כאן
http://en.wikipedia.org/wiki/Classical_language
ומה שאבותינו המשיכו לכתוב בעברית גם אחרי שכלתה מן הדיבור אינו יוצא דופן, ואגב, הרי"ף והרמ"ה המשיכו לכתוב ארמית של הגאונים אף על פי שבמקומותיהם דיברו ערבית
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 07:20 |
|
| |
תחזל
אכן הכתיבה הרבנית משתמשת בניב ארמי שהינו המשך של הארמית בתלמוד הבבלי. איני יודע עד כמה מפרשים ופוסקים עסקו באופן מודע בשאלה באיזו לשון לכתוב את תשובותיהם. אך מסתבר שכמו הרמב"ם, בדוגמא של מיכי, הם ידעו שהשימוש בשפה זו מבטיח שדבריהם יהיו מובנים לכל קורא בכל מקום ובכל זמן (עד כמה שאדם מצייר לעצמו את העתיד, ואף זו שאלה שכדאי לעסוק בה, פה או במקום אחר).
הבחירה לכתוב בארמית תלמודית ולא בעברית הופכת את הארמית התלמודית לשפת הקודש. השפה בה עוסקים בעניני לימוד, פסק והשקפה, כלומר אמונות ודעות.
בחירת השפה מונעת (או נובעת כנראה במודע או לא במודע) מתוך הרצון לשמירת רצף היסטורי ולעתים מתוך שיקול חינוכי, להפוך את השפה הזו לעיקרית, ובכך לשמר את התרבות כולה. כמדומה שבכך מתגלה, לפחות עבורי, תוכן חדש במונח העתיק "עם הספר". כלומר, העם שחי בתוך ספריו.
***
צענע
עד כמה שאני זוכר את ויטגנשטיין, המשל של סולם הנזרק לאחר השימוש הוא שלו. איני יודע מדוע לא בחר במונח "קבים". הדבר ראוי לעיון נפרד. אולי כדאי לפתוח אשכול "משלי פילוסופים" (נדמה לי שיש גם כזה ספר של שרפנשטיין). את מוזמנת. לטעמי, עדיף תמיד לפצל נושאים לאשכולות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 09:52 |
|
| |
| ת_ח_ז_ל כתב: |  | | ...ובערבית כתבו עד לאחרונה בערבית הספרותית מזמן ייסוד האיסלם אף על פי שאינה מדוברת עוד,... |
|
רק כדי להעמיד דברים על דיוקם: גם כיום, כותבים ערבית ספרותית. אפילו העתונים היומיים נכתבים ברובד זה של השפה הערבית.
יש חדירה של מלים מהלהגים השונים המדוברים, בדיוק כשם שיש חדירה של מלות לנג, אך עדיין מדובר ברובד השפה שהוא היחיד המקשר בין הניבים השונים, מצפון אפריקה ועד תימן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 10:07 |
|
| |
מואדיב, עד כמה שהבנתי יש ערבית קלאסית (קוראנית?), יש מה שנקרא "ערבית מודרנית סטנדרטית", מהי הערבית הספרותית? "הערבית הבינונית" שאומרים שבה משדרים בערוצי הטלביזיה הכלל ערביים (אל ג'זירה וכדומה) היא סוג נוסף?
הערבית הספרותית נכתבת או גם מדוברת?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 10:12 |
|
| |
.
מטפחת:
ערבית "קוראנית" יש בקוראן בלבד. אגב, צחותה של לשון הקוראן נחשבת לנס המעיד על אמיתות עובדת הורדתו מלמעלה אל בני האדם.
הערבית הספרותית כוללת גם היא רבדים רבים, מהרבדים הקלאסיים - למשל השירה הטרום-מסלמית (ג'אהלית), ועד לערבית של כלי התקשורת כיום, הכתובים והמשודרים.
באופן יומיומי, הערבית הספרותית אינה מדוברת. בכלי התקשורת, בנאומים רשמיים, בטקסים או במפגשים של דוברי ניבים שונים - מדברים בה.
|
|
|
|
|
