|
|
| נשלח ב-26/12/2010 15:11 |
 |
| |
מואדיב אני מספר בראשית רציתי להביא את הראיה.
אונקלוס בראשית פרק כו
(כב) ואסתלק מתמן וחפר ביר אחרי ולא נצו עלה וקרא שמה רחובות ואמר ארי כען אפתי יי לנא ויפשננא (ונפוש) בארעא:
בראשית פרק כ
(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא:רש"י
רש"י(יג) ויהי כאשר התעו אותי וגו' - אונקלוס תרגם מה שתרגם. ויש לישבו עוד, דבר דבור על אופניו, כשהוציאני הקדוש ברוך הוא מבית אבי להיות משוטט ונד ממקום למקום, וידעתי שאעבור במקום רשעים ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי
אונקלוס בראשית פרק כ
(יג) והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון יתי קריב יי לדחלתיה מבית אבא ואמרית לה דא טיבותיך דתעבדין עמי לכל אתר דנהך לתמן אמרי עלי אחי הוא:
למה רש"י נקט לשון זו כלפי אונקולוס- לא רגיל? _________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2011 21:59 |
|
| |
פרשת וארא
מה שהעליתי למעלה בעניין התרגום וישרצו=ואתילדו שאולי שינה אונקלוס מישרצו=ירחשון מפני לשון נקיה, כנראה אינו נכון. השבוע שמות ז ח יש ושרץ היאור צפרדעים = וירבי נהרא ערדעניא.
עוד נקודה מענינת שעלתה השבוע. בכל מקום שבו מופיע "היאור" לבדו, אונקלוס מתרגם היאור=נהרא (כנ"ל גם בפרשה הקודמת). כאשר מופיע הצירוף: על הנהרות ועל היאורים התרגום הוא: על נהריא ועל אריתיא. במקרה השני ניתן לתלות זאת בצורך בגיוון לשוני, אבל מדוע לא תרגם היאור=אריתא? נראה שזה עניין פרשני , היאור סתם היינו הנילוס ואילו כאשר כתוב היאורים הכוונה למעין מה שכתב רש"י "הם בריכות ונגרים העשויים בידי אדם משפת הנהר לשדות".
הקהל הקדוש מוזמן להוסיף.
תוקן על ידי ידעיהבדרשי ב- 01/01/2011 22:00:14
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2011 14:16 |
|
| |
עוד בפרשת וארא: תועבת מצרים = בעירא דמצראי דחלין ליה מיניה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2011 16:55 |
|
| |
.
ידעיה - יש"כ!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2011 21:36 |
|
| |
פרשת בא
פרק יב פסוק מו:בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ:
פשטות הפסוק היא שקרבן פסח אמור להאכל בבית אחד. רש"י מפרש ע"פ חז"ל שבית משמעותו חבורה, והנה אונקלוס תרגם:
בחבורא חדא יתאכיל לא תפקון מן ביתא מן בשרא לברא וגרמא לא תתברון ביה:
ממנ"פ, אם את הבית הראשון הוא תרגם כמו חז"ל, שבית משמעותו חבורה, מדוע את הבית השני הוא לא תרגם כחבורה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 08/01/2011 21:37:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2011 21:40 |
|
| |
בעל: אחרי שמובן מה הכוונה של בית ?! אפשר להמשיך לתרגם רגיל
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2011 21:52 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | | פרק יב פסוק מו:
בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ:
פשטות הפסוק היא שקרבן פסח אמור להאכל בבית אחד. רש"י מפרש ע"פ חז"ל שבית משמעותו חבורה, והנה אונקלוס תרגם:
בחבורא חדא יתאכיל לא תפקון מן ביתא מן בשרא לברא וגרמא לא תתברון ביה:
ממנ"פ, אם את הבית הראשון הוא תרגם כמו חז"ל, שבית משמעותו חבורה, מדוע את הבית השני הוא לא תרגם כחבורה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 08/01/2011 21:37:42
|
|
מדוע תקשה מרש"י על אונקלוס?
הנה תרגם אונקלוס את ה"בית" הראשון כחבורה, לפי ההלכה הידועה וכדברי רבי שמעון, שאמר שאסור לאכול הפסח בשתי חבורות. את המלה "בית" בפעם השניה פירש כפשוטו, ואין הוא סובר כרש"י שגם כאן מדובר בחבורה, וכי הלכה זו נכתבה כאן - שאין להעביר מחבורה לחבורה - אלא ככתוב - שאין להוציאו מן הבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2011 22:21 |
|
| |
תוקן על ידי צענערענע ב- 08/01/2011 22:27:03
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2011 22:30 |
|
| |
לגבי הנאמר בעמוד קודם על תרגומו של אונקלוס למלה יפת-ירחיב.
האם הדרשנות של יפיפותו של יפת באהלי שם מבוססת על האותיות בלבד ולא על משמעות השם ?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2011 23:49 |
|
| |
"וימש חושך"
מתרגם אונקלוס: בתר דיעדי קבל ליליא. מה כוונתו?
ברש"י לכא' משמע שהבין כוונת התרגום, שאחר שתגמר חשכת הלילה יתחיל החושך של המכה.
לפירוש זה , האם אונקלוס הבין כך פשט פשוט בפסוק?
האם יש אפשרות אחרת לפרש תרגום זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2011 00:07 |
|
| |
אברהם
שלום עליכם ושבוע טוב.
אכן זה הפשט הפסוק. חשכת הלילה היא העדר אור השמש, בטבע אין דבר כזה חושך- יש העדר אור,
אבל מכת החושך היתה יצירה מיוחדת של חושך -וימש חושך- היה אפשר למשש אותו לחוש אותו
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2018 16:17 |
|
| |
תרגום מצורעת כשלג כ"חוורא" הוא תרגום לפי העניין, ולא מילה במילה, כדרכו ומטרתו של אונקלווס, וכאן אין הכוונה ל'צרעת' במובנה שבפרשת מצורע, אלא לשינוי הצבע.
|
|
|
|
|
