|
|
| נשלח ב-8/3/2011 18:17 |
 |
| |
| bt77 כתב: |  | | גם אני נתקלתי שם בדוגמות ובאורתודוכסיה ובקבעון מחשבתי. וגם בטפשות סתם. דווקא אצל הטפשים ביותר אי אפשר לערער על מה שהם חושבים לאמיתות יסוד. אני חושב על מרצה לפילוסופיה קונטיננטלית בת''א שהוא טיפש כנעל, במחילה, והוא מלקק את שפתיו בהתפעלות עצמית אחרי כל משפט שהוא מוציא מפיו, ואי אפשר להתווכח איתו, ורוב הסטודנטים שותים בצמא את דבריו. |
|
נו -- קונטיננטאליים -- מה אתה מצפה משכמותם...
:-)
[אגב -- אפשר רמז במי מדובר?]
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 18:20 |
|
| |
אכתוב לך באישי. אין לי עניין להשמיץ אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 18:21 |
|
| |
אוקיי
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 18:25 |
|
| |
נדמה לי שהחילוק קשור בעיקר לשאלה של מספר הדמויות השונות שאנשים נחשפים אליהן. אני למדתי בישיבה שבה כל ר"מ היה שונה לגמרי מהר"מים האחרים - אחד מרכזניק, כמה חרדים עם ניואנסים שונים, אמריקאי בריסקאי שכזה, ר"מ מהגוש וכדומה. לא היה מסר חינוכי אחיד עם היררכיה ולדעתי בכזה מקום קשה לייצר חסידות סוחפת.
אותו הדבר באוניברסיטה. נניח שאני פוגש סטודנטים שיש לי הרבה יותר ידיעה מהם בנושא שאני מלמד, ואולי אני יכול ליצור אצלם אשליה שאני מדען דגול והמצאתי את הגלגל. זה יעבוד בדיוק עד הקורס הבא שהם יקחו באותו נושא שבו ילמד אותם מישהו אחר ויתן להם פרספקטיבה על מה שאני סיפרתי להם.
דוגמה אפילו יותר טובה היא מאמרים מדעיים בעיתונות הפופולרית. הכתב הרבה פעמים מגזים באופן פראי בתיאור החשיבות של עבודת המדען אותה הוא מתאר (לפעמין זה מה שהחוקר מוכר לו אבל יכול לנבוע גם מצורך העתון לפשט ולהדגיש), וזה כמובן נותן לו הרבה כבוד אצל משפחתו אבל מזכה אותו בלא מעט לעג מעמיתיו. הסטודנטים שמסתובבים בשטח שומעים את שני הצדדים.
כעת, עוד לא קם הרעיון המטופש שאי אפשר יהיה לשכנע בחורים בגיל 20-25 למסור את הנפש עבורו, לכן גם בישיבה וגם באוניברסיטה וגם בשוק הגורואים בתל אביב תוכל למצוא קהל חסידים קטן סביב איזה מוכר רעיונות כזה או אחר. ההבדל שיהיה, אם בכלל, הוא שבמוסד סגור המנוהל באופן היררכי, שאין בו חילוקי דעות ושהכל בו בא "מלמעלה", יכולה להתרחש יציאה מאיפוס של ציבור שלם ולא רק של קבוצת חסידים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 19:32 |
|
| |
| אמשלום כתב: | | [דייר,
למדת פעם באוניברסיטה?
אם כן, כנראה לא בזו שאני למדתי...]
|
|
בר-אילן לא נחשב.....
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 20:21 |
|
| |
נהנתי מהניתוח של פותח האשכול,אכן,באמת,אני חושב שרואים כאן תופעה חדשה שגם הנעשה בתוככי היכל הישיבה מדווח בתקשורת האינטרנטית החרדית,וניתן לביקורת.
זה בעצם שלב מעבר למה שהשבועונים החרדים הרשו לעצמם להיות פתוחים,ולכתוב גם דברים שהעתונות הממוסדת לא הרשתה לעצמה,עדיין הם לא הרשו לעצמם לכתוב בבקורת על ראשי ישיבות,ועתה התקשורת המקוונת החרדית,הרשתה לעצמה לפתוח גם את הפתח הזה.
לדעתי,ההסבר לתופעה הזו של הערצה אחר הראש ישיבה בצורה מוגזמת,נובעת מזה שרוב הציבור אין לו קשר עם דמויות של הגדולים באמת,כשהציבור החרדי היה ציבור קטן יותר,אז כל אחד הכיר בדרך כלל איזה דמות נעלה ומרוממת,ועל כן הוא לא לקח לעצמו את הראש ישיבה שלו כמורה דרכו.
היום,שהציבור גדל,רוב הציבור לא חי בקרבת אנשים גדולים,בדרך כלל הדמות שהוא מתודע לה זה רב בית הכנסת,שבהרבה מקרים הוא אברך מעל הממוצע,ולא יותר מזה,וטבע האדם שהוא אוהב להעריץ דמות מסוימת,אז באופן טבעי הוא בוחר לעצמו את דמות הראש ישיבה,כדמות הנערצת שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 21:05 |
|
| |
שמתם לב לפיהוק שעוררה כתבה זאת בפורום הסמוך?
האם זה לא מלמד משהו, איפה המחאה הנמרצת?
|
|
|
|
|
