ירוק
ההשוואה שאתה כותב בין דברי רבי יהושע שהגשם הוא ממים עליונים לדברי הכתוב על המים שמעל לשמים היא מעניינת אלא שרבי יהושע עצמו לא מביא את הפסוק הזה לראיה לדבריו וכבר הדבר הזה לחוד אומר דרשני
וכבר קדם להבדלה הזאת שבין מים למים ובין ארץ לשמים הבדלה אחרת והוא הפסוק "ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך" וכיון שאת ההבדלה ביניהם אי אפשר להסביר כדבר שהיה מעורבב שהפרידו ולכן הוא הדין שגם את שאר ההבדלות שבין הצמדים שנבראו ביום הראשון [-תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים] קשה לתת להם הסבר פשטני כל כך בלי להתייחס לרובד מהותי יותר
ההבדלה בין האור לחושך הוא בהכרח הבדל מהותי וכך מפורש בבריאה של יום רביעי שהמאורות נבראו "להבדיל בין האור ובין החושך" וזה ודאי לא סימן בשביל שאנחנו נדע מתי הוא הזמן הזה אלא הוא סיבה ברמה המציאותית ובהכרח אם כן שנסביר שהמאורות הם אלו ש"מבדילים" בין המושג המהותי שנקרא אור לבין המושג המהותי שנקרא חושך שהם דברים שכן קודמים לשמש ולהם השמש הוא אכן סימן כיון שהוא רק גילוי של המציאות ההיא
ואם כן צריך להסביר מהו הדבר המהותי הזה שנברא ביום הראשון
וכאן כבר צריך להעמיק יותר מעבר לפשטנות שעל פני השטח
ההבדל בין אור לחושך מבחינת המושג האנושי שלו הוא שבחושך "לא קמו איש מתחתיו" לעומת האור שיוצר מרחב ולכן הבריאה של האור קודמת לכל בריאה אחרת כיון שרק במרחב יכולים דברים להבראות ולהתפתח, אבאר דברי -
התורה לכשעצמה אינה דנה במציאויות לכשעצמם מה היה הסדר שהם נוצרו ומבחינתה קודם האדם שאת סיפורו באה התורה לבאר הכל היה תוהו ובוהו וחושך כיון שרוח אלוהים הייתה רק מרחפת על פני הכל מלמעלה ואין לה מקום בתוך המציאות ועולם שאין בו אלוהים אין בה גם "צלם אלוהים" ועל כל פנים בשבילינו כאנשים הוא לא עולם שיש לנו אפשרות לגעת בו ולכן הוא חסר משמעות ואין בו סיפור כלל
ומהסיבה הזאת הדבר הראשון שנברא הוא האור והוא הדבר היחיד שנברא ביום [-בשלב] הראשון
ביום השני נברא השמים ביום הראשון עדיין לא היה שמים כיון שלא היה מרחב מהסיבה שהאלוהות הייתה מיד מעל המים וכיון שהאלוהים עשה רקיע בתוך המים לא היה צורך בעשיית שמים כיון שהם ממילא היו שם והם רק היו צריכים לקריאת שם כמו שכתוב "ויקרא אלוהים לרקיע שמים" וזהו שכתוב "ועוף יעופף על פני רקיע השמים" שבהכרח הכוונה בזה הוא שהוא עף על פני המרחב
מה שיוצא הוא שהאור שהוא הבסיס הראשון למציאות המרחב שיבוא, נברא ביום הראשון, ואילו ביום השני נברא המרחב עצמו.
ואמנם שמהיום הראשון המרחב כבר היה קיים כמים, שגם בו יש אפשרות של ניידות, וממילא יש בו גם מרחב על ידי מציאות האור לחוד, מה שבכל זאת נברא מחדש הוא השמים שהוא החלל הריק, והוא המים העליונים שיש בו מציאות ומרחב מלבד אלוהים שמעל, והרקיע הוא שיצר הבדלה בשביל שיהיה מקום גם לסוג של מים "עליון" יותר שהוא זך יותר וטהור אלא שהוא עדיין נקרא "מים" כיון שיש בו ממש והוא לא ריק אלוהי, וכיון שבמקום שיש אלוהים אין אדם רק מכיון שהוא לא ריק ה"רוח אלוהים" יכולה להישאר בחוץ ולהיות רק "מרחפת" מלמעלה
וכך זה ממשיך ביום השלישי שבו נבראה הארץ
הארץ עצמה כבר הייתה ביום הראשון כיון שלא מוזכר שהיא נבראה אלא שהיא רק נראתה ביום השלישי וזה מביא אותנו להסביר שה"תהום" של הפסוק השני הוא הארץ שמתחת המים ולא המציאות שלו נבראה ביום השלישי אלא המהות שלו שהוא מקום שמאפשר יישוב עליו
והמטרה שבכל סיפור הבריאה הוא שה"רוח אלוהים" ש"מרחפת על פני המים" תהפוך ל"נשמת אפיו" של האדם
הרוח בלשון המקרא הוא הנשמה כמו שכתוב "והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה" ואת הרוח הזאת שהייתה בזמן התוהו "מרחפת" מלמעלה נאמר לבסוף על האדם שהיא נופחה לרוחו כמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" ורק אז הוא נעשה ל"נפש חיה"
נ.ב. את החילוק הזה בין המים העליונים למים התחתונים כבר פירשוהו חז"ל וז"ל-
"ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו אמר לו מאין ולאין בן זומא אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת אמר להן רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ מכדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים אימת הוי ביום הראשון הבדלה ביום שני הוא דהואי דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים וכמה אמר רב אחא בר יעקב כמלא נימא ורבנן אמרי כי גודא דגמלא מר זוטרא ואיתימא רב אסי אמר כתרי גלימי דפריסי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי"
_________________