משמעות מנין המצוות -תרי"ג [אקדמאי]

"החיבור לעולמות האמיתיים של המקובלים, שלפי מיטב ידיעתי, אין ביניהם מי שדיבר בשפה הרציונלית להסביר בצורה מקיפה ובכנות וביושר שאלת היסוד של בסיס המחוייבות. אפשר ללמוד את דבריהם ומתוך כך להשתדל להבין מהי דעתם בשאלה זו. בגישה זו נדמה שהתשובה תהיה דומה לזו של הרמב"ם, אלא ששניהם מדברים על עולם אחר."

מנין לך זאת? וכי "חרשת" את ספרי הזהר, ספר הבהיר, ספר עבודת הקדש, ספר הפרדס, ספרי האריז"ל, ספרי רמח"ל, ספרי בעל התניא, נפש החיים? מי שמדבר בלי "חרישה" שיחרוש על "חרישה"

ואיך אפשר להסביר רציונלית את מה שהוא מעבר לשכל האנושי, אפילו הרמח"ל שהולך בעקבות הברייתה שפותחת בתורה ומסיימת בתכנים מסטיים במסילת ישרים נעצר כשהוא מגיע אל ה'מדרגות' שאינן בגדר מה שהאדם מסוגל להשיג בעצמו - רוח הקודש, ותחיית המתים.

תלמיד?

"וידע שלא ראה" זה על דרך החיוב?

מו"נ ח"א פנ"ט

השואל רשאי לשאול ולומר... אם כך, מה שהשיגו משה רבנו ושלמה הוא מה שמשיג אחד מן התלמידים ובזאת אין מקום לתספת. דע... כל כמה שאתה מוסיף לשלול לגביו יתעלה, אתה מתקרב להשגה...

איניש
למה אתה מביא רק את השאלה ולא ממשיך ומביא את התשובה שממנה עולה כי ידיעת משה את מציאותו של ה' עולה על ידיעת כל אדם אחר

מו"נ החלק הראשון - פרק נ"ט
השואל רשאי לשאול ולומר: אם אין תחבולה להשׂיג את אמיתת עצמוּתו, וההוכחה המופתית מלמדת שמה שמשיגים הוא רק שהוא נמצא, ושתארים חיוביים בלתי-אפשריים כפי שהוכח בהוכחה מופתית - אזי באיזה דבר מתבטא ההבדל-במעלה בין המשיגים? שהרי אם כך, מה שהשׂיגו משה רבנו ושלמה הוא מה שמשיג אחד מן התלמידים, ובזאת אין מקום לתוספת1. והנה מפורסם בין אנשי התורה, ויתרה מזאת בין הפילוסופים, שהבדל-המעלה בזה רב.
דע, אפוא, שהדבר הוא כך, שההבדל במעלה בין המשיגים הוא גדול מאוד, שכן כל כמה שמוסיפים על תוארי המתואר, הוא מתייחד2 יותר, והמתאֵר קרוב יותר להשׂיג את אמיתתו. וכן3 כל כמה שאתה מוסיף לשלול לגביו יתעלה, אתה מתקרב להשׂגה, ואתה קרוב יותר ממי שלא שלל את אשר התבררה לך שלילתו בהוכחה מופתית.

ריב
" אך הוא העיר לו על מקום עיון שממנו ישיג את מרב מה שיכול אדם להשׂיגו. מה שהוא, עליו השלום, השׂיג, לא השׂיגו אף אחד לפניו ולא אחריו."

זה על דרך החיוב – ראי גם מה שכתב ביד החזקה יסודי התורה פ' א על השגתו של משה כהשגה חיובית.


ועתה אני רוצה להוסיף כמה מילים ( עבור הקוראים שאינם בקיאים כמו הכותבים – ברזי המורה. )

המונח " ידיעת ה' " , מוגדרת ע"י המורה בשתי נקודות. ידיעת עצמותו של ה' וידיעת דרכיו , משה ביקש לדעת את שני הדברים ועל זה נענה כי ידיעת עצמותו של ה' אינה ניתנת להשגת אדם חי ,אולם גם בנקודה זו הראה לו ה' כוון להגיע להבנה המקסימלית במציאותו.
ואילו ידיעת דרכיו – השיג משה ע"ה מפי ה'

מו"נ החלק הראשון - פרק נ"ד
דע כי אדון החכמים1, משה רבנו עליו השלום, ביקש שתי בקשות2 ובאה לו תשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא שביקש ממנו יתעלה שיודיענו את עצמוּתו ואת אמיתת מהותו. הבקשה השנייה - והיא זו אשר ביקשה ראשונה - היא שיודיענו את תאריו. וענה לו יתעלה בכך שהבטיח להודיעו את תאריו כולם ושהם מעשׂיו. כן הודיעו, כי אין להשׂיג את עצמוּתו כפי שהיא. אך הוא העיר לו על מקום עיון שממנו ישיג את מרב מה שיכול אדם להשׂיגו. מה שהוא, עליו השלום, השׂיג, לא השׂיגו אף אחד לפניו ולא אחריו.
בקשתו לדעת את תאריו, היא מה שאמר: הודיעני נא את דרכיך ואדעך [למען אמצא חן בעיניך...] (שמות ל"ג, 13). התבונן אֵילו דברים מופלאים3 כלולים באמרה זאת! שהוא אומר: הודיעני נא את דרכיך ואדעך הוא ראיה לכך שהאל יתעלה נודע בתאריו, כי כאשר ידע את הדרכים ידע אותו.
אחרי-כן ביקש להשׂיג את עצמוּתו יתעלה שנאמר הראני נא את כבֹדך (שמות ל"ג, 18). ונענה באשר לבקשה הראשונה, דהיינו, הודיעני נא את דרכיך ונאמר לו: אני אעביר כל טובי על פניך (שם, שם, 19). ונאמר לו בתשובה לשאלה השנייה: לא תוכל לראֹת את פני [כי לא יראני האדם וחי] (שם, שם, 20).


בספר היד שהוא ספר מצוות – קובע הרמב"ם מצוות עשה " לדעת את ה' " , ומצוות עשה, יש לדעת איך מקיימים. ושם קובע הרמב"ם שידיעת ה' היא ידיעת דרכיו של ה'. כי אי אפשר לצוות לקיים מצוות שלא ניתן לקיימה . ואילו משה השיג גם משהו מידיעת מציאותו של ה'.

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א

הלכה א
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.

הלכה ה
המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית, בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף.

הלכה ו
וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך, וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה, עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו.

הלכה י
מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר הראני נא את כבודך, ביקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ב"ה עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים, כך ביקש משה רבינו להיות מציאות הקב"ה נפרדת בלבו משאר הנמצאים עד שידע אמתת המצאו כאשר היא, והשיבו ברוך הוא שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו, והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו, עד שהשיג מאמיתת המצאו דבר שנפרד הקב"ה בדעתו משאר הנמצאים, כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר גופי האנשים, ועל דבר זה רמז הכתוב ואמר וראית את אחורי ופני לא יראו.

תלמיד?

על מה אתה מתווכח בדיוק? "הוא ראה את אחוריו וידע שלא ראה" ונבואתו אינה קנה מידה לשאר מדרגות הנבואה אליה הגיעו שאר כל הנביאים, זה ברור וידוע שהוא רבן כל הנביאים ולא היה כמוהו לפניו ולא יהיה כמוהו אחריו, מישהו חולק עליך שמשה לא השיג את ההשגה הגבוהה ביותר שניתן להשיג על ידי בן אנוש? היכן הקשר בין מה שהבאת לכך שה' אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף באשר הם שכל בחומר?

מדיון במניין המצוות עולים כמה וכמה גופי הלכות, מהי מצווה מחייבת, מהי מצווה לשעתה ועוד. זה דיון שאינו מספרי בלבד כנראה מדעות כמה מהכותבים.