| נשלח ב-21/3/2011 00:38 |
|
| |
מה גדלותו בסיפור המגילה ???
מה גדולותו בסיפור המגילה ? חשבתי לעצמי בדרכי לשמע את המגילה,
הרי אחרי הסיפור חזרנו מהגלות,
ובנינו שוב את הבית המקדש,
ושוב חזרנו לגלות, ולגלות ארוכה מאוד, ובתוכו השמדות יותר גדולות מסיפור המגילה,
ושוב חזרנו לארץ,
נוווו ? היית הצלה זמנית עד שחזרנו לבית שני אבל מאז ? שלטו בנו יוון, ומאז היית חורבן הבית שני, נווווו ??
ואחרי זה הגלות הארוך, ושואה וכו' וכו' מה הטעם לשמוח על הצלה זמנית שהיית אז ושוב אנו בסכנות כל הזמן ?!
אפי' אם נאמר שצריכים לשמוח על כל הצלה, אז בואו נשמח על יום בנית בית המקדש השני למשל ?!
במשך חצי מגילה לא עזב אותי מחשבתי בעניין,
עד שהבזיק לי רעיון מעניין,
יצאנו לגלות בחורבן בית ראשון ביחד (קצת אחרי) עם עוד עשרה שבטים, וגם הם התפזרו בעמים ולא נשאר מהם זכר, פשוט התבוללו בעמים,
מה עצר משבט יהודה ובנימין וחצי שבט לוי לא להתבולל באומות ??? כמו אחייהם (עשרת השבטים) שיצאו לפניהם בכמה שנים,
התשובה היא לדעתי "גזירת המן" הדגיש = נתן דגש על ההבדל בין יהודי לשאר האומות,
במילא הגזירה חידדה וקשרה שוב את הקשר של משפחת היהודים ביחד, שהיו מפוזרים בכל מדינות המלך,
התפילות התעניות וההצלה וכו' וכו' החזירה את הזהות היהודית ליהודים, שהיו כבר חצי מתבוללים,
וכאן ראוי החכמים שדווקא מהסיפור הזה שוב חזרנו להיות עם ככל העמים בצרה ובהצלה,
ואם לא ניתן לסיפור זכר וחוק לדורות ?! אז כל זה היית טוב רק זמנית לדור אחד או שנים ושוב נתבולל באומות,
ולכן עשו חכמינו בחכמה שנתנו חוק מסיפור המגילה לדורי דורות,
כלומר: שמכאן החכמים למדו איך לשמור על היהודים גם בגלות שהם מפוזרים בין העמים,
ודווקא אחרי ניסיון כזה יכולנו לצאת שוב לגלות הארוך של אלפיים שנה,
וזה לדעתי יחודו של הסיפור, כלומר לא הסיפור עצמו רק סיפור בזמן הנכון בזמן הקריטי בהיסטוריה היהודית,
הרי עצם המושג לשמור אל היהדות ביחד אפי' שהם מפוזרים בכל הרוחות והמדינות ?! למדו מגזרת המן ומי אסתר ומרדכי,
מה שאין כן לגבי עשרת השבטים שלא היה מי שיאחד אותם יחד,
וכך היית צריך להיות גורלם של שנים וחצי השבטים הנשארים, לולי סיפור המגילה,
מה דעתכם ???
תוקן על ידי maxmen ב- 21/03/2011 00:43:15
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 12:41 |
|
| |
מקסמן
טול איקון ירוק על השאלה.
טול איקון ירוק כפול ומכופל על התשובה.
וכמה הערות:
א. בלי להתנגד לעצם הרעיון, שהאיבה ליהודי גורמת ליהודי להישאר יהודי והיא מסייעת להגדרה העצמית של העם (אם כי זה גם יכול לדחוף יחידים לשנוא את זהותם ואת עצמם בגלל שאינם רוצים לחית באיבה) - מדוע זה הועיל לשנים וחצי שבטים ולא לשאר? האם עבורם זה הגיע מאוחר מדי?
ב. הרעיון שפורים אינו ראוי להיות חג של ממש וכך גם התייחסו אליו חז"ל מופיע באחד הפרקים בספרו החדש של הגריד סולוביצ'יק על חנוכה ופורים. שם הוא מציין שהתקנה לשתות יין בפורים אינה מובנת, כי יין הוא תענוג חיצוני ולא שמחה של מצוה. אך על זה הוא מוסיף ששמחה של מצוה לא שיייכת בפורים, שענינו הצלה מאיום ואף לא הצלה גמורה. כמעט משמע מדבריו שהיין הוא סימן לעליבות של פורים! כאילו חכמים, שלפי הגמרא התנגדו להכללת מגילת אסתר בכתבי הקודש, שמרו לפחות על הביקורת שלהם בכך שתיקנו לשתות יין, סמל לחיצוניות של המועד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 13:01 |
|
| |
מקס התזה שלך מענינת אבל לא בהכרח נכונה, אחשורוש מלך מעל מאה שנה לאחר שיבת ציון והנסיונות לבנות את בית המקדש, לא ראינו לאחר ההצלה מההשמד, נהירה המונית מבבל לא"י. כפי שקורה היום ליהודי צרפת למשל.
אם כל הסליחה- המסר הסופי של המגילה היא שלילית מאד, מרדכי במקום לארוז ולעלות לא"י. הוא מתבסס טוב כלכלית ותופס ג'וב טוב וכך יתר מעמנו. הרי הסיפור של המן יכל וחזר על עצמו בכל הגלויות? איפה החכמה היהודית הגדולה? איפה המסר לדורות? 40 תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על שהכניסו את המגילה לכתבי הקודש, אם כל הפרשנות האפשרית- מרדכי ואסתר היו ונשארו יהודים מתבוללים, שבמקום להפעיל את כישוריהם בארצם- תרמו אותם לפרס,
פעם שאלו למה אין בפורים יו"ט שני של גלויות- כי פורים הוא הגלות- נולד בגלות- ומנציח את הגלות כמקום טוב וחמים שכדאי לחיות בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 13:53 |
|
| |
.
זו שאלתו של האברבנאל בפירושו להגדה של פסח:
"בכל דור ודור חייב אדם...".
שאל האברבנאל, ומאי רבותא לנו בכך שיצאנו מעבדות לחירות, והלוא עדיין עבדים אנו בארצות הגלות.
או, במקרה של פורים, בניסוח "אכתי עבדי אחשוורוש...".
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 14:31 |
|
| |
הרבה מהנקודות והרעיונות שהועלו באשכול זה מצויים בספרו בחדש של הרב בני לאו על מגילת אסתר שיצא לאחרונה. לטעמי הספר מציג קריאה מענינת מאוד של המגילה ומשלב את רקעה ההסטורי עם ההשלכות המחשבתיות של הסיפור ושל חג הפורים בכלל. (בסטימצקי הספר נמכר במחיר זול להפליא, ואני ממליץ עליו בחום). על מנת שלא אשלח הודעה שכל כולה נראית כפרסומת (אף שאין לי כל ענין אישי בספר ובכותבו), אני אצטט נקודה אחת ממנו, גם אם אינה נוגעת במישרין לנושא האשכול: חרבונא מוצג במגילה כפוליטיקאי קטן. הוא ידע על העץ של המן כבר מהבוקר, אבל רק כאשר הוא רואה שסר חינו של המן ושהמלך עומד להדיחו מכל מעמד משמעותי, אז הוא נזכר לזרוק אבן אחר הנופל ולספר "גם הנה העץ אשר עשה..." ובכך לקפוץ במהירות על העגלה שנראית כרגע כמבטיחה ורווחית יותר. אף על פי כן קבעו חז"ל 'וגם חרבונא זכור לטוב', ללמדך שלא תמיד באה הגאולה על ידי האנשים הראויים והנעלים ביותר. מי שיחכה למשיח שיהיה זך וטהור, עלול להמשיך לחכות. אנו נקבל באהבה את שלוחו של הקב"ה לגאלנו, יהיה מי שיהיה. (כל הגוזר השלכות לתהליכים הסטוריים בעת החדשה עושה זאת על אחריותו האישית, אך כפי הנראה לא סוטה בהרבה ממה שעבר גם לרב לאו בראש כאשר כתב את הדברים...)
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 14:52 |
|
| |
| מואדיב כתב: |  | | .זו שאלתו של האברבנאל בפירושו להגדה של פסח:"בכל דור ודור חייב אדם...".שאל האברבנאל, ומאי רבותא לנו בכך שיצאנו מעבדות לחירות, והלוא עדיין עבדים אנו בארצות הגלות.או, במקרה של פורים, בניסוח "אכתי עבדי אחשוורוש...". |
|
לגבי פסח באמת מתרצים שהצילו אותם ברגע האחרון, כלומר ממש לפני ההתבוללות (49 שערי טומאה)
כי לא היית להם תורה,
אבל אנו בגלות כבר עם התורה, במילא אין סכנה להיכנס לשערי נון של טומאה,
משהו כזה מתרצים,
מה שאני טוען שלפני בית שני לא היית כלל משהו מיחד את האומה מלהתבולל באומות,
עובדה היא המקרה של עשרת השבטים,
אני חושב שסיפור המגילה היית ראשון בהיסטוריה של רדיפת עם מפוזר כלשהי
מה העניין להלחם נגד עם שמפוזר בכל העמים, (שבעוד דור אחד או שנים לא תשאר מזהותם כלום,) חוץ משנאה סתמית הרי לא כלכלה ושטח העניין כאן,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 15:00 |
|
| |
". הרעיון שפורים אינו ראוי להיות חג של ממש וכך גם התייחסו אליו חז"ל מופיע באחד הפרקים בספרו החדש של הגריד סולוביצ'יק על חנוכה ופורים. שם הוא מציין שהתקנה לשתות יין בפורים אינה מובנת, כי יין הוא תענוג חיצוני ולא שמחה של מצוה. אך על זה הוא מוסיף ששמחה של מצוה לא שיייכת בפורים, שענינו הצלה מאיום ואף לא הצלה גמורה. כמעט משמע מדבריו שהיין הוא סימן לעליבות של פורים! כאילו חכמים, שלפי הגמרא התנגדו להכללת מגילת אסתר בכתבי הקודש, שמרו לפחות על הביקורת שלהם בכך שתיקנו לשתות יין, סמל לחיצוניות של המועד." למיימוני והרי פורים-כפורים? וכל המועדים לעתיד לבוא בטלין וימי הפורים אינם בטלים-וזכרם לא יסוף מזרעם.
למקסמן
"התפילות התעניות וההצלה וכו' וכו' החזירה את הזהות היהודית ליהודים, שהיו כבר חצי מתבוללים" קודם כל נראה לי מזוויע שאבא יפחיד בן ויאיים עליו בעונש כבד כדי להחזירו אליו על ידי נס הצלה.
עדיף דרכים יותר הומניות לקרב יהודים לאביהם שבשמיים.
ולגבי השאלה על פורים הרי יכלת לשאול גם על חנוכה הרי ידוע הסוף המר של ממלכת החשמונאים.
אלא התשובה פשוטה: חכמים תקנו חגים אלה לזכר הנס -אפילו שזה היה לשעתו.
לעציוני
קראתי שבספר של הרב לאו אסתר ומרדכי מוצגים כדמויות הרחוקות קצת מהציבור החרדי היום...-האם תוכל בבקשה לפרט.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 15:04 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | מקסמןטול איקון ירוק על השאלה.טול איקון ירוק כפול ומכופל על התשובה.וכמה הערות:א. בלי להתנגד לעצם הרעיון, שהאיבה ליהודי גורמת ליהודי להישאר יהודי והיא מסייעת להגדרה העצמית של העם (אם כי זה גם יכול לדחוף יחידים לשנוא את זהותם ואת עצמם בגלל שאינם רוצים לחית באיבה) - מדוע זה הועיל לשנים וחצי שבטים ולא לשאר? האם עבורם זה הגיע מאוחר מדי? |
|
הרב מיימוני: תודה,
אני חושב שהחכמים למדו שיש כאן הזדמנות לאחד את האומה בחג לדורות, ודווקא לא חג עם עומק, רק חג קליל ביותר ועוד במשתה ויין, שתתקבל אצל ההמון בקלילות,
תחשוב על זה,
1, זה המצוות הראשונות בגלות, לנסות לתת מצוות לעם מפוזר ?! זה השג גדול למנהיגי האומה,
2, המגילה היא מי המצוות הראשונות שלא הצטרכו לנביא בכדי לשכנע את ההמון לקבל עליו את החג,
וזה כנראה עומק דבריהם של קימו וקיבלו את התורה שוב באהבה ותורה של בעל פה באהבה,
מה שאין כן בסיני שקיבלו בכפיה,
כלומר בגרות האומה להבין שהחכמים יודעים לחוקק חוקים ולא צריך להטריח את אלוקים לרדת לסיני,
אני חושב שבאמת יש סיבה לחגוג את בגרות האומה בעניין זה,
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 15:08 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | פשוטה:חכמים תקנו חגים אלה לזכר הנס -אפילו שזה היה לשעתו. |
|
צענע:
נכון ואמרתי שלמשל למה לא חוגגים את בנית בית המקדש א' וב' ולא את כניסת בני ישראל לארץ, סיום הכיבוש אולי ??
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 15:54 |
|
| |
כדי ל"הכנס לראש" של חז"ל/התורה בעניין החגים כן או לא כדאי לדעתי למצוא מכנה משותף בין המאורעות שחז"ל /התורה כן הציבו להם זכר בדמותו של חג זה או אחר לבין מאורעות שלא.
לדעתי המשותף לארועים שהזכרת-(בנית בתי המקדש וסיום הכיבוש) אלה לא דברים עקרוניים מבחינת הרוח היהודית.
יוחנן בן זכאי הדגים זאת מיד לאחר החורבן כשביקש את יבנה וחכמיה. הרוח חשובה ליהדות ולא החומר(ארץ או בניין)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 16:37 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | לעציוני קראתי שבספר של הרב לאו אסתר ומרדכי מוצגים כדמויות הרחוקות קצת מהציבור החרדי היום...-האם תוכל בבקשה לפרט.
|
|
(הערה משלי - אני לא יכול להתאפק - פחות או יותר כל מי שקורא תנ"ך פוגש שם דמויות הרחוקות קצת או הרבה מהציבור החרדי היום...)
הרב לאו מנתח את המגילה על רקע תקופתה. הימים הם כמה עשרות שנים לאחר הצהרת כורש. חובבי ציון למיניהם עלו לארץ. מי שנשאר בפרס זה או כאלה שחיכו למשיח "אמיתי" (אלה כנראה עברו מאוחר יותר לקרית יואל - ראה ההערה דלעיל ביחס לחרבונא) או מתבוללים. שמותיהם של מרדכי ואסתר מעידים על שיוכם לקבוצה האחרונה. על פי הסיפור שטווה הרב לאו (על סמך מדרשים שונים), מרדכי היה אדם בעל מעמד בבירה - כנראה מפקד צבאי בדימוס, ובמעמדו כדאי לו להצניע את שיוכו הלאומי. לכן "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה". רק כאשר תחרות אישית-פוליטית בין המן למרדכי מציפה את הטיעון האנטישמי, מתעורר במרדכי הרגש הלאומי והוא מגלה אחריות ודורש מאסתר לפעול.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 19:39 |
|
| |
נדמה לי כי את רעיונו של הרב בני לאו הובא כאן באחד האשכולות הישנים. על דמותו השלילית של מרדכי עמדה גם הגמרא- מרדכי עשה פרובוקציה לא נכונה ולא הגיונית נגד המן- דבר שסיכן בעליל את קיומו של עם ישראל. הרי הוא לא היה אמור להיות בסביבתו של המן- וכך הוא יכל בהחלט להמנע מלהשתחוות- אלא הוא בכוונה תחילה הגיע ב צורה פרובוקטיבת לפני המן- המגילה כותבת -ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה- לא יכרע בעתיד- ולא בעבר כמתבקש. והרי להשתחות להמן-כבוד המלכות לפי בקשה מפורשת של המלך- אין זו ע"ז שעליה נאמר יהרג ולא יעבור- הרי פה הוא כמעט גרם לעם ישראל ליהרג! על מה? על קפריזה אישית
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 19:47 |
|
| |
איפה בגמרא מתייחסים בשלילה למרדכי? לי דווקא ידוע בדיוק ההיפך. ואם זה כך אז מה עשו מהם גיבורים וקבעו את פורים אם הכל זאת פרובוקציה של מרדכי שכמעט נגמרה בהשמדת העם היהודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 20:22 |
|
| |
דייר
מגילה דף יב
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: אביו מבנימין ואמו מיהודה. ורבנן אמרי: משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת: אנא גרים דמתיליד מרדכי, דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא. ומשפחת בנימין אמרה: מינאי קאתי. רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי - (דף יג)דלא קטליה דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה שאול לאגג, דאיתיליד מיניה המן, דמצער לישראל.
רש"י לאידך גיסא - לצעקה ולא לשבח: איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 22:29 |
|
| |
אז יש מאמר אחד אבל על המאמר הזה יש עשרות מאמרים בשבחו של מרדכי ועל ההצלה שגרם לכל העם אז להגיד עליו שהוא דמות שלילית קצת מוגזם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2011 22:59 |
|
| |
שאלה בצדק צענע על חנוכה. ונכון מאד העיר מואדיב משאלת האברבנאל על פסח. ההסבר הפשוט על פסח הוא כי יציאת מצרים הפכה את משפחת יעקב אבינו לעם עם זהות והגדרה עצמית. אילו אנו ובנינו וכו', לא היינו נהיים לעם. הגלות ככל שהיא מרה וקשה אינה מבטלת למפרע את זהותו של העם היהודי שהתהוותה ביציאת מצריים. דווקא נס חנוכה הוא בהחלט רק אפיזודה ודווקא בגינו נתקנו שמונת ימי הלל. אבל מתקני החג הרי לא ידעו איך זה ייגמר וחשבו שבית חשמונאי לעולם יעמוד. חז"ל אולי לא העזו לבטל את החג, או שמא סברו שיש טעם לחדד את ניצחון הטהורים גם אם היה לזמן לא ארוך. ושמא עניין הנס נשאר כיוון שיותר לא גזרו עד זמנם על השבת והמילה וכו' וראו בנס חנוכה את החופש לקיים את המצוות גם תחת שלטון זר וללא עצמאות מדינית. ולעניינו. מגילה כל כך ארוכה ומפורטת לפרטי פרטים. מילה אחת לא על המסר. דבריך מקס, הם דרוש נאה. סוג של פרשנות ללא שום מחויבות לכוונת כותב הטקסט. חז"ל מתייחסים בהחלט לשאלה, ומסבירים זאת בקבלת בקשתה של אסתר "כתבוני לדורות". הטעם לאי אמירת הלל הוא "אכתי עבדי אחוורוש אנן" ולכל שאר התירוצים "אית ליה פירכא". ועדיין למרות כל מה שנכתב כאן על "קלישותו" של החג אין להתעלם מכך כי על פי המסופר במגילה העם עמד בפני כליה מוחלטת וניצל. זהו פשוטו של חג הפורים. הנס הרי לא היה כינון מדינה או שיבת ציון שאז ניתן לשאול שזה היה רק זמני. הנס היה הצלת העם מהשמדה פיזית.. והנה עד היום הזה עם ישראל חי וקיים. וכי אין זה סיבה ללגום לחיים ולומר פורים שמח?
 |
|
|
|
|
|