נס
תחיית המתים במוצאי פורים ● מיוחד מוצאי פורים תשמ"ט. לאחר יום גדוש במצוות ובאירועים, משפחת המשפיע הרב פנחס קארף עלתה על משכבה, כשלפתע פרצה שריפה בדירת מגוריהם. להבות האש ליחכו את חדר הילדים. בני המשפחה מיהרו להמלט כאשר רק בחוץ גילו כי שכחו בפנים את בנם בן השמונה פתחיה. בו ברגע התמלא הבית להבות אש ועשן, ואי אפשר היה להכנס פנימה. מכבי האש הגיעו מאוחר, והרופאים הרימו את ידיהם, אך אז אירע נס פורים הפרטי של משפחת קארף, נס פורים ששזור בהרבה נסים "קטנים", מסופר בידי גיבורי הסיפור הרב בן ציון והרב פתחיה קארף ● באדיבות עיתון "בית משיח" ● לקריאה מנחם זיגלבוים, בית משיח יח אדר-ב ה'תשע"א (24.03.2011) "כשיהודי פוקח את עיניו ורואה את הניסים והנפלאות שהקב"ה עושה עמו, מן הראוי שתהיה בו הכרת הטוב, להודות ולשבח לשמו יתברך על כל הטוב אשר גמל עמו, וזו הסיבה שהביאה אותי לפרסם את הנס האישי שלי ושל משפחתנו, כדי לתת שבח והודאה לה', ובפרט בימים אלה, ימי הפורים, אשר בהם אנחנו מהללים ומודים להקב"ה על הניסים שגמל עמנו", פותח ואומר הרה"ח ר' בן ציון קארף שי', ממיאמי שבפלורידה.
המקרה אותו חווה ר' בן ציון אכן אינו מקרה רגיל, והוא מהווה נס גדול בו ניצלו חייו וחיי אחיו שי'. מדי שנה בשנה, בהגיע יום הנס, זוכר ר' בן ציון לחזור ולספר את הנס כשלבו מתמלא ברגשות תודה ושבח.
פתחיה נותר בבית הבוער
פורים תשמ"ט.
פורים הינו יום מלא וגדוש במצוות ובמעשי חסד של צדקה ומשלוחי מנות, מלבד שאר מצוות היום בקריאת המגילה, מאכל ומשתה, התוועדויות ויציאה ל'מבצעים' לזיכוי יהודים.
כך אצל כל אחד מאנ"ש ועל אחת כמה אצל אלו המתגוררים בשכונת המלך 'קראון הייטס', שם במחיצתו של הרבי מה"מ, נוסף גם סדרי היום הקבועים, תפילות עם הרבי וקריאת המגילה, ובאותה שנה, בו חל פורים ביום שלישי בשבוע, גם שתי שיחות קודש שנשא הרבי מעניינו של יום כשבסופן חילק דולרים בפנים מאירות במיוחד.
זה פחות או יותר סדר היום העמוס אותו חווה הת' בן ציון שהיה נער צעיר בזמן סיפורנו, כמחצית השנה לאחר שנכנס ובא בעול המצוות. לאחר קריאת המגילה בבוקר במניין של הרבי, יצא בשליחות הוריו לחלק משלוחי מנות, לאחר מכן אף זכה להיות נציג כתתו להביא "א רעבעשע משלוח מנות" לר"מ הכתה שלו הרב נחמן יוסף טווערסקי, אהוב ונערץ על תלמידי הכיתה כולם. בהמשך היום סעד עם משפחתו את הסעודה כמצוות היום.
באותו יום הואיל הרבי לומר שתי שיחות קודש; הראשונה לאחר תפילת מנחה והשניה במוצאי פורים לאחר תפילת ערבית. משם יצאה משפחתו לפלטבוש להצטרף לסעודת פורים נוספת עם משפחת מרת קארף.
לא ייפלא אפוא שעם שובו הביתה בחצות הלילה, קרא קריאת שמע שעל המיטה ונפל על משכבו מתוך עייפות ולאות כבדה. אביו, המשפיע הנודע הרה"ח הרב פנחס (פינייע) קארף ואֶחָיו הגדולים התפזרו בהתוועדויות שונות ברחבי השכונה כדי להמשיך לדלות את האוצרות הגדולים המושפעים ביום הפורים.
בן ציון לא ידע כמה זמן ישן, כשלפתע שמע את זעקותיה של אמו ש ר י פ ה! בשל שינתו העמוקה לא שמע את אזעקת העשן שהחלה לצפצף בקול רם רגעים קצרים קודם לכן. גם אֶחָיו הצעירים המשיכו לישון את שינתם בניחותא. רק האֵם התעוררה לשמע האזעקה, זינקה ממשכבה וראתה לשונות אש מלחכות בבית...
בן ציון קפץ ממיטתו, "מבלי לחשוב הרבה, קמתי וברחתי. לא חשבתי על כלום, אלא על לברוח מן האש. השארתי על השולחן את המשקפיים שלי כמו גם את התפילין החדשות שלי".
גם אחיו בערל בן ב-5 התעורר מהצעקות ורץ החוצה כדי למלט את נפשו. הכול התרחש במהירות עצומה. "בזמן כזה אין הרבה זמן לחשוב. רק כשיצאנו מהבית והתחלנו לבדוק את עצמנו, נוכחנו לדעת לחרדתנו האיומה, שאחי פתחיה בן ה-8, נותר כנראה בבית. ביקשנו לחזור ולהכנס אל הבית, אלא שאז הבית התמלא עשן ולא הייתה עוד אפשרות להיכנס".
דירת משפחת קארף הייתה בבניין מגורים. הם דפקו אפוא על הדלת השכנים. השכן, הרב יהודה בן-שמחון, ניסה גם הוא להיכנס אל תוך הבית, אך העשן הסמיך שמילא אותו, לא איפשר את הכניסה מבלי להסתכן בסכנת חיים מוחשית.
כאמור, אבי המשפחה ר' פנחס וכן בניו הגדולים היו ישובים בהתוועדויות השונות שהתקיימו ברחבי קראון הייטס. איש מבני הבית לא ידע בדיוק היכן הם.
לא ארכו דקות ארוכות, וניידות מכבי האש מילאו את הרחוב ועמם גם אנשי "הצלה". מרת קארף ניגשה אליהם במהירות ועדכנה על בנה בן השמונה שנותר בפנים, ומי יודע מה ארע לו.
"עמדתי ברחוב עם פיג'מה; היה קר למדי. שכני הזמר יוסי פיאמנטה נתן לי את המעיל שלו. הייתי נער בר מצווה צנום למדי והוא גדול ממני בכמה מספרים, אך בשעה כזו מי נותן דעתו לדברים שכאלו... אחי הצעיר בערל נלקח לבית של בן-דוד שגר מעבר לרחוב. ביקשתי ללכת לבית אחותי שהתגוררה לא הרחק, אך אחד ממכריי הניא אותי בטענה שלא כדאי לספר לה על כך בשעת לילה כה מאוחרת, ועדיף שתדע על האירועים רק למחרת בבוקר. הוא לקח אותי אפוא לביתו של מזכיר הרבי הרב יהודה לייב גרונר שגר מעבר לרחוב. כבאי האש המשיכו בינתיים להלחם בלשונות האש עוד שעה ארוכה, עד שהאש כבתה לגמרי.
"ר' לייבל אירחני בסבר פנים יפות, אך איך יכולתי להירדם נוכח המאורעות?! השכם בבוקר הלכתי עם ר' לייבל לביתי לראות מה נעשה במקום. מה נדהמתי לראות שהשריפה היתה לא פחות אלא בחדרי שלי, מרחק קצר מאוד ממיטתי... עד אז לא ידעתי על כך, כי כשנמלטתי מהבית הבוער, לא ראיתי אפילו את השריפה. יצאתי בריצה רק בגלל צעקותיה של אימי וכעת ראיתי שהשריפה פרצה בחדרי בגלל קצר חשמלי. הבנתי כעת ביתר שאת את גודל הנס שה' יתברך עשה עמי.
"בשעה הזאת הורשיתי כבר להיכנס פנימה, וראיתי שכל חדרי נשרף כליל. מאום לא נשאר שם. התפילין החדשות שלי וכן הספרים הרבים שקיבלתי רק לפני חצי שנה בבר המצווה. עליהם הצטערתי מאוד כמו גם על מכתב קודשו של הרבי שקיבלתי לבר מצווה, וכן על שריפתו של יומן שכתבתי לעצמי זה כשנה ומחצה בו רשמתי את כל השמועות והסיפורים ששמעתי ברבות הימים (גיסי מארץ ישראל התקשר אלי אחרי השריפה כדי לנחם אותי על האובדן, ובהומור דק האופייני לו אמר שגם אצל אדמו"רי חב"ד וחסידים גדולים אירעו שריפות שבהן נשרפו כתבי היד שלהם...).
"היה צריך לפתוח יום חדש. הבוקר עוד היה בראשיתו. התקשרתי לדודי שהתגורר לא הרחק וביקשתי שיביא לי בגדים של בנו, כדי שיהיו לי קצת בגדים 'המתיישבים' על הדעת ועל הגוף... כך הלכתי אפוא לתפילת שחרית עם בגדים שלא בדיוק התאימו לי, ללא התפילין וללא משקפיי, וכמעט לא ראיתי את אשר לפניי. אפשר לומר שלא נראיתי כמו חתן...
"לאחר מכן סיפר ר' לייבל גרונר, כי כשנכנס אל הקודש בשעות הבוקר, סיפר לרבי על כל מה שקרה במשך הלילה, והרבי התעניין מאוד בפרטי המאורע, ובפרט במצבו של אחי פתחיה".הרופאים מתייאשים
מה אכן אירע לפתחיה קארף באותן שעות? כששואלים את אנשי "הצלה" שהיו נוכחים במקום, הם מעדיפים להגדיר את זה כ"נס גלוי". לא פחות.
את הזווית האישית הזאת, מספר ר' פתחיה שי' קארף בעצמו בשיחה שנערכת עמו רגע לפני היציאה ל'מבצע פורים':
"התעוררתי גם אני מזעקותיה של אמא, אפילו ראיתי בעיניי את השריפה, והתחלתי לרוץ. לאחר מכן התברר שהייתה פה שרשרת ניסים שמיימית. באותו לילה "במקרה" לא ישנתי במיטתי אלא בחדר סמוך; לאחר מכן התברר שהפיצוץ שאירע כתוצאה מקצר חשמלי היה בדיוק במקום בו הנחתי את ראשי מדי לילה, ואילו הייתי שם, הייתי נפגע מיד מלהבות האש שהחלו ללחך שם.
"משום מה, על אף שרצתי עם כולם, התעכבתי בדירה מסיבה שאינה ברורה לי עד עצם היום הזה. ואז הבית התחיל פתאום להתמלא בעשן שחור וסמיך, כמעט פיח. אי אפשר היה לראות מאום. כאן אירע הנס השני ואני נכנסתי מתחת למיטתה של אמי מבלי לדעת למה ומדוע. לאחר מכן התברר כי המקום הזה פשוט הציל את חיי.
"זמן קצר מאוד חלף עד שאיבדתי את הכרתי. איני יודע מה היה אז, אבל לאחר מכן סיפרו לי שמכבי האש הגיעו זמן רב לאחר פרוץ השריפה. כבאים פרצו הביתה ולאחר חיפושים נרחבים מצאו אותי מתחת למיטתה של אמי. כשהוציאו אותי, הייתי חיוור כמת מבלי שנמצאו אצלי סימני דופק. הרבה זמן חלף מאז פרצה השריפה ועד שמצאו אותי".
שכנם של משפחת קארף, הרב יהודה בן שמעון שהוא שוחט במקצועו, סיפר לאחר מכן, שכשראה את פתחיה מוצא החוצה, הבין שחייו נגמרו. גם רופאים שהיו במקום התבטאו לאחר מכן שכבר היה במצב של "עלה לשמים!", כמעט ללא סימני חיים כלשהם.
אנשי ה"הצלה" חיברוהו מיד לחמצן לאחר כמויות העשן הרבות ששאף בדקות 'הבוערות' שחלפו.
פתחיה הצעיר הובא לבית הרפואה "קינגס קאונטי" שבברוקלין, אך שם הרופאים הרימו את ידיהם בייאוש, ואמרו שאין באפשרותם לסייע במצבו הקשה.
הטסה לילית במסוק, למתקן מיוחד בבית הרפואה בברונקס
מספר חבר ההצלה, ר' אינגי ביסטריצקי: "למרות יאושם של הרופאים, עמדנו על כך שימשיכו לטפל בפתחיה, ויעשו כל מה שניתן כדי להצילו. בשלב מסויים אמרו הרופאים, שהאפשרות היחידה להוציא את העשן והפיח מריאותיו של הילד, היא באמצעות מתקן מיוחד, מעין מעלית שיורדת במהירות לעומק מעבה האדמה, ויוצרת לחץ על הריאות להוצאת העשן והפיח.
"אלא שמתקן כזה נמצא רק בבית רפואה בשכונת 'ברונקס', המרוחקת כארבעים דקות נסיעה. במצבו של פתחיה, לא היה שייך לחשוב על נסיעה כזאת".
למרות השעה המאוחרת, התקשר ר' אינגי לרב גלוק מווילימסבורג, וביקש ממנו להפעיל את קשריו כדי להשיג מסוק שיעביר את פתחיה במהירות לבית הרפואה בברונקס.
"לאחר שנודע לרופאים שהצלחתי להשיג מסוק, הם עדכנו אותי כי בבית הרפואה יש עוד שני חולים שנפגעו משאיפת עשן, גם הם בסכנת חיים, וביקשו שאדאג למסוק גדול יותר, שיוכל לפנות שלושה חולים.
"עשיתי עוד כמה טלפונים, וגם זה סודר. תוך זמן קצר נחת מסוק גדול בפארק שליד בית הרפואה, שם המתינו לו כבר שלושה אמבולנסים, כשבאחד מהם נמצא פתחיה הצעיר."לאחר טיסה של כמה דקות נחת המסוק בבית הרפואה בברונקס, ופתחיה הועבר במהירות למתקן המיוחד.
הטיפול המיוחד ייצב במעט את המצב, אבל הרופאים עדיין לא היו אופטימיים. הם הודו שהמצב גרוע ביותר".
הרבי נתן את הדולרים ששמר לעצמו, והורה להעבירם לפתחיה
בערבו של אותו יום, יום רביעי, מוצאי שושן פורים, פתח הרבי ואמר שיחת קודש ולאחריה חילק דולרים. באופן חריג, הפעם חילק הרבי 3 דולרים לכל אחד מהעוברים.
בין אלה שעברו, היה גם אביו של פתחיה, הרב פנחס קארף שביקש ברכה ל'רפואה שלמה' בעבור בנו. על אף ייאושם של הרופאים, בירך הרבי "רפואה שלמה ורפואה קרובה".
בתום חלוקת הדולרים, הכניס הרבי כהרגלו סכום זהה לדולרים שחילק גם בתוך סידורו שלו, הניף את ידו הק' לעידוד השירה והחל לפסוע לעבר היציאה של בית הכנסת. ליד ארון הקודש עצרו את הרבי עוד שניים שאיחרו להגיע, והרבי פנה אל הרב גרונר שנתן לו דולרים מתוך החבילה שבידו, על מנת לתת להם. הרבי המשיך לפסוע בשביל לעבר היציאה מבית הכנסת.
בפינה צדדית, לא הרחק מפתח היציאה, עמד הרב פנחס קארף שקוע בתפילת ערבית, תפילה שבוודאי בקעה מעומק לב הומה. כאן קרה משהו נדיר – – –
משהבחין בו הרבי, יצא ממסלולו באופן נדיר ופנה לעברו ושאל: "האם לקחת (דולרים לצדקה) עבור בנך?" הרב קארף שהיה באמצע התפילה, נענע בראשו לשלילה. הרבי פתח אפוא את סידורו והוציא משם את 3 הדולרים המיועדים לו ונתנם בידו של הרב קארף באמרו "שהבן ישים בקופת הצדקה"... "ממילים אלו אבא הבין שעוד אחיה", משחזר ר' פתחיה.
'הוא חי! הוא חי!'
באמצע הלילה הגיע הרב קארף ליד מיטתו של בנו. שקט עמוק שרר במסדרונות המחלקה. רק רעש מכונת ההנשמה נשמע היטב, נהימות שאיבה קצובות, כל שאיבה מביאה לפיסת אוויר; כל שאיבה היא חלקת חיים נוספת...
"פתאום שמעתי קול פונה אלי", מספר ר' פתחיה, "ואומר: פתחיה! הרבי שלח לך דולרים כדי לשים בקופת הצדקה". את הדברים שמעתי כמו מתוך חלום עמוק, מתוך עולם רחוק – והתעוררתי! פקחתי את עיניי לרווחה, וראיתי את אבא עומד לידי עם הדולרים של הרבי בידו. היה זה שתיים לפנות בוקר. בעזרת אבא הנחתי את הדולרים בקופסת הצדקה...
"ואז שמעתי היטב קולות רמים: 'הוא חי! הוא חי!'" רופאים הגיעו נחפזים אל מיטתו של הילד וערכו בדיקה יסודית. לאחר הבדיקות הורדם הילד שוב על מנת להוציא ממנו את צינורות ההנשמה, ובעצם היום הזה – יום חמישי ט"ז באדר – התעורר לחלוטין, לשמחת לב הוריו ובני משפחתו ותושבי שכונת 'קראון הייטס' שהסיפור הנורא הגיע אליהם.
"כשהתעוררתי – משחזר ר' פתחיה – זכרתי שביום חמישי הבא יחול יום הולדתי. אמרתי להוריי שאני רוצה ללכת ביום ראשון לחלוקת הדולרים ולקבל ברכה מהרבי לקראת יום ההולדת כפי שעשיתי בכל שנה. בני המשפחה, כמו גם הרופאים והאחיות, הסתכלו עלי בחיוך עצוב: השתגעת? הרי רק עכשיו קמת! אף על פי כן, אמרתי להוריי שאני לא מוותר, וביום ראשון אלך לרבי לקבל ברכה. הרופאים הזהירו אותי כי אם אצא מבית הרפואה, האחריות תהיה עלי, ולא אוכל לשוב כדי לקבל את המשך הטיפולים. הסכמתי. אמרתי שהרבי הוא זה שהציל את חיי ולא הרופאים, ועל כן אני סומך עליו... הוריי חתמו בלית ברירה על כתב ויתור וביום ראשון בבוקר התייצבתי מול פני קודשו של הרבי בחלוקת הדולרים וביקשתי ברכה ליום הולדתי. הרבי בירכני "זאלסט זיין א גרויסע חסיד, א גרויסער למדן, א גרויסער ירא שמים".
פתחיה הצעיר התעקש, ובמשך זמן קצר שב ליכולותיו הרגילות כילד. אל כתת לימודיו חזר מיד לאחר חג הפסח כשהוא בריא ושלם.
בחגיגת בר המצווה שלו, הוזמן הרופא שטיפל בו על מנת שיחוג גם הוא את השמחה הגדולה. במהלך האירוע נשא הרופא דברים. הוא סיפר על השעות הקשות ועל הרגעים שבהם איש מצוות הרופאים לא האמין כי הנער ישרוד, אך ה' רצה אחרת, והוא זכה בחייו במתנה.
•
מסיים ר' בן ציון את הסיפור המיוחד: "על יהודי לשים לב לראות איך הקב"ה ברוב חסדו ממלא את בקשתינו ונותן לנו את הדברים שאנו צריכים. אם רק נפתח קצת את העיניים נראה את ההשגחה הפרטית העליונה, ואיך בעזרתו יתברך, הכל מסתדר בסופו של דבר. ועל כך צריכה להיות הכרת הטוב, להודות ולשבח לשמו יתברך' על כל הטוב אשר גמלנו.
על אחת כמה וכמה, אם רואים נס גלוי מהקב"ה, צריכים לשבח ולהודות לה' על זה, והרי הודאה זו מזרזת את הגאולה, כפי המסופר (סנהדרין צד) שהקב"ה לא עשה את חזקיהו משיח מפני שלא אמר שירה והודאה על הנס שאירע לו – ומכלל כך אפשר להבין כי גילוי של משיח תלוי בשבח והודאה לה' על הניסים הגדולים.
"והעיקר שנראה את הנס הגדול והעיקרי – הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש".
http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=60499
_________________
תוקן על ידי המשקיף ב- 24/03/2011 08:00:30
 |
|
|
