| נשלח ב-29/3/2011 00:22 |
 |
| |
"לא תתורו אחרי לבבכם" זו מינות
פעמים רבות הזכירו כאן את מקרה התהוותה של דת ההלכה בשלהי בית שני.
נדמה שמנקודת ראות הלכתית מקיפה ונוקשה, ישנה חשיבות רבה לשלילתה של חשיבה עצמאית ולפריצת גבולות.
אבל מדוע מנקודת מבט של דת חוויתית, ישנה הקפדה על חשיבה וביקורת? אדרבא שיהיו חכמים?
האם החכמה סתירה לחוויה?
וא"כ אז מה, האם החוויה חשובה יותר?
"לא תתורו אחרי לבבכם"זו מינות.
לפריצת גבולות ישנו גם משקל מוסרי.(כמובן, למי שכך חושב)
אבל "מינות" במובן של לחשוב, אדרבא תחשבו.
אולי גם דרשה זו באה מבית המדרש ההלכתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2011 00:24 |
|
| |
אם המינות בא מהלב כלומר לעשות מה שבא לי ?! אז אסור ללכת אחרי הלב,
אבל אחרי החכמה והתבונה ?! היא חיוב מדאורייתא ללכת אחריה,
להפך מי שלא הולך אחריה ?! מחלל את השם ואת התורה
תוקן על ידי maxmen ב- 29/03/2011 00:26:53
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2011 00:56 |
|
| |
ראה איך מפרש הספורנו,
ספורנו דברים פרק ד (ו) כי היא חכמתכם. בה תשיבו לאפיקורוס במופתים שכליים:
(כלומר כל התורה והמצוות הם שכליים לגמרי שכל אחד ומספיק מבוגר וחכם מבין ויכול להבין אותם,) (ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו.
והטעם שראוי להקפיד שתהיו נחשבים חכמים ונבונים לעיני העמים הוא שהאל יתברך קרוב אלינו בכל קראנו אליו.
(כלומר שאנו נבקש מאלוקים את מה שיכול הוא לתת ואל נבקש מה שהוא לא יכול לתת לנו, ולא כהעמים הטיפשים שמבקשים מאלוהיהם שיעזור להם במופתיים וקוסמות, וכן לא כמו הטיפשים שטסים לליזנסק ואומן)
וזה יורה שבחר בנו מכל העמים. ואם יחשבו אתכם העמים לסכלים יהיה חלול ה' באמור לכל עם ה' אלה: (ח) ומי גוי גדול אשר לו חקים וגו'. והטעם שתחשבו חכמים בעיני האומות בשמרכם את חקי האלהים ואת תורותיו הוא שאין שום גוי במציאות כזה שיהיו לו חקים מורים מציאות האל ודרכיו
(כלומר: שהחוקים צריכים להיות קרובים למציאות של חוקי הטבע שהם מציאות האל ודרכיו = חוקי הטבע וחוקי הנפש האדם)
ומשפטים צדיקים שאין בם ענין לתועלת הדיין ולא לשכר חזניהם וסופריהם אבל כל ענינם משפט וצדק. כענין אמרם ז"ל (סנהדרין ו, ב) משפט לזה וצדקה לזה. משפט לזה שהחזיר לו את שלו. וצדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו:
ולכן שאלתך האם היהדות עוצרת את החכמה ?! הוא שאלת שטות, להפך חייבים לדעת חכמה,
הרי תראה שדווקא בחילול שבת סומכים על הרפואה והרופאים ולא על צדיקים וקברים,
אל כורחך שהחכמה מנווטת את התורה ולא הפוך, _________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2011 07:26 |
|
| |
"המסתכל בשלושה דברים ראוי לו שלא בא לעולם" כיון שמדובר בדברים שאין מציאות לדעת אותם ומאחר שהאדם מתייאש מלהגיע למסקנות מעשיות מהמחשיבה ומהניתוח שלו על דברים שהוא רואה כעיקר המציאות זה גורם לו לנטרל את התוקף של ההבנה והידיעה גם בדברים שהוא יכול ושלכן הוא גם חייב להשתמש בו - והוא חורבן התורה
"אחרי לבבכם זו מינות" לאדם יש נטיה ללכת אחרי הלב על חשבון המחשבה הישרה ולכן נטיית הלב היא תמיד לנטרל את האפשרות הזאת
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" יתכן שבמקור שהוא בזמן נתינת התורה שהיה בו עדיין יצר של ע"ז המשמעות שלו הייתה שלא לתור אחרי תאוות הלב אלא שמאחר שנחלשה הנטייה לעבודת האל ונותר ממנה רק המוסר שיש בעבודת ה' לכן העדיפו חז"ל לפרש אותו על עצם האפשרות שיש ללב יכולת לנטות שהוא תר ולא עומד יציב והוא הגורם של קלות הראש שהוא חוסר היחס הרציני לעולם ולחיים ומהסיבה הזאת גם הוא כלול בתחום התאווה
ומהסיבה הזאת "מינות במובן של לחשוב" הוא טעות בהגדרה כיון שמדובר במקום שאין מציאות לחשוב בו ולכן החשיבה במקום ההוא בא מנטיית הלב לפריקת עול מלכות שמים
"האם החכמה היא סתירה לחוויה?" היא יכולה לייבש אותו אם היא לא מוגדרת כמו שצריך והיא יכולה לקלקל אותו על ידי מחשבות שהמקור שלהם הוא לא רק בתחום היושר
ולהפך - כיון שעיקר החכמה הוא כמו שאמרו חז"ל "איזהו חכם -המכיר את מקומו" שהמטרה של החכמה היא להכיר במיקום הנכון של כל דבר ושיש בו משמעות להכרת ערך המקום עצמו החכמה אמורה לתמוך בעבודת ה' ולא לסתור אותו כיון שהבורא "הוא מקומו של עולם" ולכן דווקא החכמה היא התומך של החוויה הדתית כיון שהיא המסגרת שלו
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2011 09:57 |
|
| |
יש חכמה (או אולי צ"ל "חכמה") שמטעה את בני האדם , מדברת יפה ובהגיון למראית העין , אך למעשה מכניסה בדלת האחורית כל מיני הנחות יסוד לא מבוררות, או טענות/מסקנות בעייתיות מבחינת ההשלכות שלהן למי שלא מבינן על בוריין, ולעתים לא מאוד נדירות אף טעויות מובהקות. ומפני זה יש מקום להזהיר , לא כל הנוצץ זהב ולא כל מה שנראה מתוחכם מייצג חכמה אמיתית בכלל, וכזו שתחיה את בעליה בפרט, את זה ידעו חכמים והתריעו בהתאם את ההמון שלא יפול בתהום שספק אם יש ממנה חזרה...
אגב תתחדש על הניק. :-)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2011 14:53 |
|
| |
ברור שחכמה חשובה לכולנו, אין ספק בכך.
האם העם היהודי, התנכ"י, הטיף לחיפוש חכמה ? זו כבר שאלה אחרת.
ע"כ אין טעם לצטט ארוכות מפי מי ששאב חפניים חכמה מאחרים.
היהודים החכימו כל כך במשך הדורות, דווקא כי לא התביישו ללמוד מאחרים.
"חכמה בגויים תאמין"
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2011 15:47 |
|
| |
| אישציפור כתב: |  | אגב תתחדש על הניק. :-) |
|
אם הצדיק הוא ניק ישן, אז זכותינו לדעת זאת למען ההגינות
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2011 17:05 |
|
| |
עוצר,
יש כמה ספרים בתנ"ך שעוסקים בחכמה. (משלי וקהלת למשל)
וגם בחז"ל מדברים על רכישת חכמה לא אחת.
מצד שני התכלית אינה חכמה בפ"ע, אלא חכמה מתוך הקשר ותכלית מסוימת שמעבר לחכמה.
מקס,
תשאל אותו סתם היתה לי תחושה שאני מכיר את סגנון הכתיבה יותר מדי טוב, אבל אולי אני טועה.
_________________
|
|
|
|
|
