| נשלח ב-14/4/2011 12:15 |
 |
| |
בלשון הקודש יש משמעות וטעם לכל שם,למה בחרו בשם זה ולא בשם אחר,זה לא רק מוסכמה לשונית.
אז יתכן בהחלט ששם מסוים יקבע בגלל שהוא ראשי תיבות של משהו מסוים,אם יש כמה מילים שהם מתחילים באות מסוימת,אז פירוש הדבר שהאות הראשונה באמת מבטאת משהו מתוכן המילה,ואם יש ענין מסוים שבא לרמז על כמה מילים,אז בהחלט זה שהוא מורכב מהאות הראשונה של כל מילה,יש לזה באמת משמעות מסוימת,וזה לא משנה שזה יכול להיות ר"ת של משהו אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 13:57 |
|
| |
לכל המעירים:
לא ידוע ספר ששמו "סדר הניקור". ובסדר הניקור שבטור, או בבה"ג,(גם זו הצעה לתיקון) כתוב בארמית "ולישקליה לדוכרא ונוקבתא", ותמוה שמלשון כזו יצא הביטוי שבפלתי, "נוהג בזכרים ונקבות". ואגב, כנראה דוכרא ונוקבתא שם הם בליטה ושקע, כמו חצים זכרים וחצים נקבות שבסוכה
מכל מקום, ראשי תבות נדירים שמוצעים לתירוץ לעולם אינם נכונים, כי לא היתה דרך בני אדם מעולם להשתמש בראשי תבות כאלה, שהרי ידעו שהקוראים לא יבינו אותם, וכולם בדיות. עיין במאמרים של שפיגל בישורון.
בנוגע לסיפור:
אתם באמת חושבים שהסיפור היה? כתוב בחולין צא א: "שני גידין הן פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו". ורש"י שם מפרש "פנימי הסמוך לעצם - הוא גיד ארוך ונתון לארכו של שופי כשפורעין את הירך ופושט בכל הירך ראשו אחד מחובר בעצם האליה ומשם נפשט לאורך השופי עד מקום חיבור הקולית ועצם הירך ושם הוא סמוך לעצם". אין גיד אחר בזכרים שמתאים להגדרות של רש"י, ולפיכך המנקר לא היה יכול להמציא גיד אחר שמתאים לגיד הנשה. (ואם תמצא לומר שהיה חולק על רש"י, כל שכן שיחלוק על סדר הניקור). בכלל לא ייתכן שיהיה הבדל כזה בין זכרים לנקבות לגבי גיד שבעצם הירך. ההבדלים הביולוגים הגדולים אינם באותו איזור.
אלא שידוע שר' יונתן אייבשיץ זכר הרבה מאד דברים, אבל לא תמיד זכר אותם במדוייק, (לא ידועה לי דוגמא לטעות כזו בהלכה, וכל המקרים שראיתי הם בדרשנות, ובאמת אין בכך כלום אם לא זכר מדרשים במדוייק ויצאו לו וורטים יפים ולא נכונים). הוא ראה במחברות עמנואל שגיד הנשה אסור בזכרים ובנקבות, והבדיחה שם היא גסה ולכן נתערבו בזכרונו שאסור לזכרים ונקבות ושנמצא בזכרים ונקבות, ואחרי שנים היה נראה לו שהיה מעשה כזה.
אם מישהו רוצה להתווכח הלאה, עדיף להעביר לאשכול על ר' יונתן אייבשיץ.
ועד עכשו לא התייחסו לעיקר דבריי, לגבי הראייה אם בעל הטורים העריך את הגימטריאות שכתב, ואין צריך לומר שלא התייחסו להודעות שלפני כן...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 14:02 |
|
| |
| ת_ח_ז_ל כתב: |  | לכל המעירים:לא ידוע ספר ששמו "סדר הניקור". ובסדר הניקור שבטור, או בבה"ג,(גם זו הצעה לתיקון) כתוב בארמית "ולישקליה לדוכרא ונוקבתא", ותמוה שמלשון כזו יצא הביטוי שבפלתי, "נוהג בזכרים ונקבות". ואגב, כנראה דוכרא ונוקבתא שם הם בליטה ושקע, כמו חצים זכרים וחצים נקבות שבסוכהמכל מקום, ראשי תבות נדירים שמוצעים לתירוץ לעולם אינם נכונים, כי לא היתה דרך בני אדם מעולם להשתמש בראשי תבות כאלה, שהרי ידעו שהקוראים לא יבינו אותם, וכולם בדיות. עיין במאמרים של שפיגל בישורון. |
|
זה לא 'מוצע לתירוץ' כלשונך, אלא יש כאן עדות מפורשת ממי שראה במו עיניו את כתב היד, וראה באופן ברור שהוגה בכת"י של ר"י סה"נ במקום הנדפס סמ"ג. המעיר זאת בפרדס הנ"ל מציין כפי שכתבתי ל"סדר הלכות ניקור" (ולא לסדר הניקור), והוא מביא קצת לשונו, דגיד הנשה נמצא "בשוורים ובפרות".
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 14/04/2011 14:10:02
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 14:36 |
|
| |
גם אני קראתי פעם את הסיפור היפה הזה, על הנכד שהתקלקל וכו', כמדומה על ידי אחד מהכותבים הטובים בעיתון המודיע,
יש תופעה מוזרה, של כתבי יד ודפוסים ישנים שמביאים אותם לתרץ קושיות כאלה, שאי אפשר למצוא אותם בשום ספריה, ולא ידוע תירוץ אחר להיעלמות מלבד "הרוצה לשקר ירחיק עדיו". ועיין במאמרים של שפיגל בישורון.
מכל מקום, שאל בבקשה מנקר אם ידוע לו על גיד שמתאים לרש"י ונמצא רק בזכרים, או אם ידוע לו בכלל על גיד שנמצא על כף הירך (פסוק בתורה!) ונמצא רק בזכרים. הגיד אינו קיים, וממילא לא ייתכן שהסיפור התרחש.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 14:47 |
|
| |
מה פירוש "אי אפשר למצוא אותם בשום ספריה", הוא מעיד שהכרתי ופלתי עם ההגהה בכת"י נמצא ברשותו. הוא הלא יכול להראות זאת למי שיחפוץ!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 14:56 |
|
| |
לא מצאתי בקטלוג הספריה הלאומית ספר ששמו "סדר הלכות ניקור". ורק מי שכותב לבעלי רוח הקודש יכתוב בקיצור כזה, סה"נ, שם ספר נדיר שאיש אינו מכיר. יש שני ספרים ששמם סדר הניקור ונדפסו לפני ר' יונתן אייבשיץ, אבל הם של אחרונים, והמנקר ידע שכל המנקרים מנקרים גיד אחר, וכי היה שוטה כזה שאינו חושש למנהג כל ישראל אבל חושש למה שנמצא בספר של חכם לא ידוע בין הפוסקים רק בגלל שהוא כתוב בדפוס?
(האמת, אני מכיר בני אדם כאלה היום...)
אבל כבר אמרתי שאני מכחיש את מציאותו של גיד כזה, (וגם אמרתי שהדיון לא שייך לכאן)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 14:58 |
|
| |
בהגהת הכת"י גם מפוענחים ראשי התיבות לצד ציונם. (לא נראה לי שיש מקום לפתוח דיון נפרד על הגהה).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 15:11 |
|
| |
עכשו ראיתי את ההודעה שלפני שלש..
מה יועיל ש"הוא" מוכן להראות אם אינך מודיע מי "הוא"?
אם יש אדם שברשותו כרתי עם הגהות ר"י אייבשיץ בעצמו, על כל היודע מוטל לעשות מצווה גדולה ולהוציא את ההגהות לאור. והנה בא אדם שראה את הספר שאיש לא ראה, וזה כל מה שהוציא מן ההגהות? אנשים מוזרים...
(אגב, אולי יש לך גם את ה"גמרות דפוס ישן" שכתוב בהן מל"ת בחולין קה ב או בשבת פא ב, ראשי תבות מכשפה לא תחיה?)
תוקן על ידי ת_ח_ז_ל ב- 14/04/2011 15:15:18
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 13:39 |
|
| |
לעיל ציינתי מי זה "הוא" והיכן פירסם, ואציין שוב לכבודך: ר' שלמה נעכעס, הפרדס חלק ד' חוברת א' סימן י'.
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 17/04/2011 13:39:48
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2011 10:08 |
|
| |
קסת
ברוך הבא אל הפורום!
העלית שתי טענות שיכולות יחד להסביר כיצד נוטריקון הוא אכן מכוון, אם לא מן התורה, כי אז מעצם הבריאה ובחירת השפה שבה נברא ומתנהל העולם, העברית הקדמונית.
אני מצטט את דבריך ומחלק אותם לחלקים כדי להתייחס אליהם:
"1. בלשון הקודש יש משמעות וטעם לכל שם,למה בחרו בשם זה ולא בשם אחר,זה לא רק מוסכמה לשונית.
2. אז יתכן בהחלט ששם מסוים יקבע בגלל שהוא ראשי תיבות של משהו מסוים.
3. אם יש כמה מילים שהם מתחילים באות מסוימת,אז פירוש הדבר שהאות הראשונה באמת מבטאת משהו מתוכן המילה,ואם יש ענין מסוים שבא לרמז על כמה מילים,אז בהחלט זה שהוא מורכב מהאות הראשונה של כל מילה,יש לזה באמת משמעות מסוימת,וזה לא משנה שזה יכול להיות ר"ת של משהו אחר.
וזה מה שיש לי להעיר.
1. האמנם שמות נבחרים בגלל שיש בהם משהו עצמי שמצביע על מהות הדבר שהם מכנים בשם? למשל, האם נכון יותר לקרוא לאריה "אריה" ולא "פיל" ואז הפיל היה, אולי, אריה?
איננו מסוגלים ברוב המקרים למצוא טעמים כאלו, אבל זה לא שולל שהם קיימים ורק אינם מוכרים.
ובכל זאת, טענה כזו נראית לי לא נכונה. גם בגלל שאנו מכירים כיצד מתפתחות מילים היום ואם נניח שזה היה כך גם בעבר, אז מילים נולדות מתוך הקשר בחיים ואחר כך מתחילות לקבל משמעויות נוספות ולהשתנות. אין ולא היה רגע שבו ניתן לבנות מילון של משמעויות מהותיות של מילים. אם כי ניתן אולי לבנות קבוצות משנה של מילים שלגביהן ניתן לומר: ראו כיצד השם משקף משמעות. כמדומה שזה נכון לגבי המילים שממציאה האקדמיה ללשון. למשל: "מרשתת" עבור האינטרנט. וגם כאן אפשר היה לומר "רישתה" למשל.
ויותר מכך: האם העברית הקדמונית היא שפה שבה ה' מדבר אל המלאכים ואל הנביאים או שפה מבין כל השפות, וכל שפה היא מה שמכנים "הסכמית", שאפשר היה לגביה גם אחרת?
נכון שהיו ממפרשי התורה ומהוגי הדעות שלנו שלא סברו כך. אבל זו מחלוקת שקשה להכריע בה.
למרות שאני סבור אחרת ממך, אכן אם נניח שיש שפה אחת קדמונית שבה מילים משקפות מהויות, זה מסייע לטענה שנוטריקונים יכולים לעבוד.
ב. כאן צריך להניח שאם מילה משקפת מהות, אז הרכבה של מילה מאותיות ראשונות של מילים מהותיות אחרות היא גם כאן שיקוף של מהויות. זה נשמע סביר, אבל האם זה באמת כך? וראה בסעיף הבא.
ג. כתבת שגם אם נוטריקון ניתן לפתיחה של אמירות שונות, עדיין יש פתיחה נכונה ויש שלא. וזה לא פוגע במהותיות של הנוטריקון. האמנם? האם מילה אינה אמורה להצביע מתוך עצמה, לפחות בשפה העברית הקדמונית שהיא לא הסכמית, על המהות שהיא באה לייצג?
ואיך יתכן שחכמינו יחלקו בפתיחה של נוטריקונים? (כמדומה שהעתקתי דוגמא לעיל לגבי פח"ז ו"ירט").
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
