|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:02 |
 |
| |
דורות שאינם מסוגלים לקום ולחדש את התכלת בציצית, יהיו מסוגלים לקום ולהקריב קרבנות....
הצחקת אותי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:07 |
|
| |
ראוי להכיר את כל הקונספט בעניין...
"בעניין הקורבנות גם כן יותר נכון להאמין, שהכול ישוב על מכונו ונקיים בעזרת ה' כשתבוא הישועה... כל האמור ביעודה כמאמרה, ולא נתפעל ביותר מהרעיונות של התרבות האירופית... ואין ראוי לנו לחשוב שבקורבנות מונח הוא רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה... (אורות המקדש עמ' 51-2). אבל לעתיד לבוא שפע הדעת יתפשט ויחדור אפילו בבעלי-חיים... וההקרבה שתהיה אז של מנחה מהצומח תערב לה' כימי עולם וכשנים קדמוניות (שם, עמ' 73).
וממליץ לעיין במאמר- "העידן החדש- בית המקדש" של הרב נתנאל יוסיפון באתר ישיבה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:42 |
|
| |
אסף הצדיק:
הנה:
כל פרק י' הוא דן בעניין, מתחיל בעמוד לח' עד עמוד נ' (פרק ארוך יחסית)
בעמוד מו' הוא אומר כך,
הקרבנות: אמנם ודאי כל זמן שמצב המוסר האנושי מוצא להכרח או לישר לפניו להשתמש לצרכיו החומריים בהריגת בעלי חיים, ראוי שהתשמיש היותר תכליתי, דהיינו הוראת ההכרה הפנימית בחובת ההודאה להאל הטוב, תהיה על ידי קרבנות של בעלי חיים, ועוד ימשך אולי גם כן בעבור התקופה ההיא, והמוסריות תתנשא עד להבחיל בשר כל חי,
אמנם ההערה למציאות מדת הדין ושימוש האכזריות בעולם ראוי שימצאו ודאי איזו תקופה כדי לשמור את מצב הרוח האנושי שלא ישפל על ידי עלילות רעות של הכושלים המוסריים שבחברת האדם, "החוטא בן מאה שנה יקלל" על כן תהיה הערת הקרבנות שפועלת על כל פנים על המתעסק איזו הערה שיש צורך עדיין במדת הדין בעולם,
אומנם כשיתרומם המצב עד האופן היותר נשגב שלא יהיה צורך כלל בשום שמירה, אז ודאי סנהדרין גדולה היושבת במקום אשר יבחר ד' יעמיקו בתורה, אם יתכן לזבח אז לד' כל חי, כאשר אין אדם יכול לרצות בזה בשום אופן מצד הכרתו המוסרית, ונאמר "לרצנכם תזבחו" וכיון שאי אפשר שיהיה בזה רצון אנושי שלם, ודאי יהיה כח ביד בית דין הגדול להחליף את הקרבנות של הבהמות למנחות מן הצמחים, ועל זה נאמרה התעודה האחרונה "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים" דוקא מנחה ולא זבח. ועל זה נאמר בדחז"ל כל הקרבנות בטלים ותודה אינה בטלה, מוסב על הלחם שהוא עיקר גדול בה,
מובן הדבר שאי אפשר להגביל פרטי התקופות שיהיו מסורות רק לבית דין הגדול במקום אשר יבחר ד', וכל אשר יגזרו בפירוש התורה והגבלתה, בין על פי טעמא דקרא, בין על פי שימצאו סמך מן התורה, כיון שחוברה לזה דעת בית דין הגדול הרי זה תורה שלמה, החולק על זה הוא זקן ממרא, שלא ימצא מגונה כזה בזמן השלימות,
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 03:08 |
|
| |
| maxmen כתב: |  | לעולם לא נחזור לקרבנות של בעלי חיים, ראו בלנבוכי הדור של הרב קוק, שטוען שיחזרו לקרבנות מן הצומח,
אבל לפי חז"ל שכל הקורבנות הם רק לאנשים שרגילים לע"ז
והיות שהיום אין אנשים שרגילים ושעושים כך, אין סיבה לחזור לזה, זה אכזרי ומיותר,
הנה החז"ל
אל פתח אהל מועד יקריב אותו: ואל פתח אהל מועד לא הביאו ר' פנחס בשם ר' לוי משל לבן מלכים שגס לבו עליו והיה למוד לאכול נבלות וטרפות, אמר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא נידור, כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר
עבודה זרה במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים, ואין שעירים אלא שדים וכו' והיו ישראל מקריבים קרבנותיהן באיסור במה ופורענות באות עליהן, אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודה זרה והם ניצולים (ויקרא רבה כב ח)
והיום באמת האנושות מעצמו נידור מאכזריות מסוג כזה,
כך ראו את זה חז"ל ואחריהם הרמב"ם וכך צריך להיות שהאומה הרחמנית ביותר צריך וחייב לא לחזור לקרבנות של בעלי חיים, |
|
רציתי להוסיף את האבן עזרא מהשבת,
ויקרא פרק יז (ז) וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם:
אבן עזרא ויקרא פרק יז פסוק ז ומלת "עוד" תורה שכן היו ישראל עושין במצרים. אשר הם זונים כי כל מי שמבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו, שיחשוב כי יש מי שייטיב או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא. ובזו הפרשה לא הזכיר הגר, כי המצוה על ישראל בזבחים ובעולות. והזכיר הגר, שלא יעזבו ישראל שיזבח הגר לעכו"ם בארץ ישראל, וכן משפט כל דם, שהוא אסור בעבור שהוא הנפש, כי הבשר בדם הוא. והאמת, כי הנפש שבה יחיה האדם הוא בדם הלב:
אבן עזרא ויקרא פרק יט (כו) לא תאכלו על הדם דבוק עם הכתוב למעלה, כי הזהיר על עץ נטוע שלא יאכלו מפריו עד השנה החמישית, גם כן כל בשר טהור לא יאכל עד שיזרוק דמו על מזבח השם, אם היה קרוב אל מקום הקדש. והעד הנאמן דברי שאול, כי הארון היה עמו, כי כן כתוב הנה אוכלים על הדם (ש"א יד, לג וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיקֹוָק לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה:), כאילו אוכלים זבחים לשעירים, כאשר פירשתי, שהיה כן מנהגם במצרים לזבוח בשם השדים, כי אחר שלא נזרק הדם על המזבח לשם השם, הנה הדבר ברור,(כלומר: ששחטו לשדים ועוד לא נגמלו מהם, max) על כן דבק עמו לא תנחשו, כי במצרים היו אוכלים על הדם, וזונים אחרי השדים,
_________________
|
|
|
|
|
