לבקשת הרב מיימוני, סיכום הנושא, ( גם קצת לקט מאנציקלופדיה התלמודית)
1, אוכל נפש:
ולאו דווקא אוכל ממש, רק כל הנאות הגוף,
מתוך שהותרה מלאכה לצורך אוכל נפש הותרה שלא לצורך. הלכה כבית הלל. אף הדלקת הנר היא בכלל הנאת הגוף, ועוד שיש בה אף הכשר אוכל נפש, שלפעמים צריך אדם לראות בה קדירתו אם היא מבושלת כל צרכה, ואף בית שמאי מודים בה שמותרת ביום טוב
2, השווה לכל נפש בהנאת הגוף:
במה דברים אמורים, כשהנאת הגוף היא דבר הראוי לכל אדם, שנאמר: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, "דבר השוה לכל נפש" ולפיכך אסור להניח ביום טוב בשמים על גבי גחלים להריח, שמכבה את הגחלים ומבעיר את הבשמים, לפי שאינו שוה לכל נפש שאינו אלא למפונקים ולמי שריחו רע. רבן גמליאל מתיר. והלכה שאסור.
3, השווה לכל נפש באוכל ממש:
ואף מלאכה שלצורך אכילה, אינה מותרת אלא כשהאכילה שוה לכל נפש, אבל אם אין המאכל ראוי אלא למפונקים ואסטניסים אינו בכלל אשר יאכל לכל נפש, ולכן אסור למתק את החרדל בגחלת של עץ מחמת איסור כיבוי, לפי שאין בחרדל צורך לכל אדם אלא למפונקים ומעונגים ביותר
4, השווה לכל נפש מצד עצמו:
דבר שמצד עצמו הוא ראוי לכל, אלא שאינו מצוי להם, נקרא דבר השוה לכל נפש, ולכן נזדמן לו צבי ביום טוב מותר לשחטו, אף על פי שאין הכל רגילים לאכלו. וכן דבר הראוי אף לעניים, אלא שאין מצוי בידם לקנותו. ונחלקו אמוראים אם מותר לעשן פירות, היינו להניח בשמים על גבי גחלים כדי שהפירות יקלטו טעם הבשמים: יש אוסרים, לפי שפינוק יתר הוא ואינו שוה לכל נפש אלא לאסטניס, ויש מתירים, לפי שזה ראוי לכל אדם, אלא שאינו מצוי להם, ודומה לשחיטת צבי, והרי זה כמניח בשר על גבי גחלים לצלותו שמותר. הלכה שמותר. ודוקא כשמתכוין,
יוצא לי כך:
1, עישון מצד עצמו
(ולא מצד בריאות, או אינו מצוי רק ליחידים, או יש כפיה חברתית נגד, הרי מה ההבדל בין עישון לבין כל אוכל לא בריא ?? שהחברה כן נותנת כמו יין וכדומה, במיוחד שלכל הדעות עישון סיגרים יחידים ליום לא מזיק כלל,)
היא שווה לכל נפש,
2, עישון לצורך אוכל נפש ממש,
כמו להכחיש את טעם האוכל ( = לעקל את המזון), בכדי להמשיך לאכול, (הלא מעשנים עושים זאת עם יין או מים)
3, עישון לצורך הנאת הגוף ממש,
כמו לעזור לו בלעשיית צרכים בבוקר, במיחוד לאלה שמקפידים לא להתפלל לפני עשיית צרכים,
4, שאין חשש כיבוי (כמו לגבי בשמים שאסור בהנאת הגוף, ובהנאת אוכל מותר לגבי לעשן פירות)
כידוע המעשנים מקפידים על זה, כלומר: לא לכבות,
5, כלל בדבר,
כל השווה לכל נפש באוכל: אין בודקין אחר הרוב, כלומר אפי' יחיד שאוהב מותר לו לבשל ולאכול,
כל השווה לכל נפש בהנאת הגוף: אם יש קצת צורך בוודאי שמותר,כמו לעזור לו בעשיית צרכים כנ"ל,
6, והיות שכל נושא עישון היא נושא חברתי ולא ענייני,
כלומר זה דמגוגיה זולה של הנאורים וכפית עצמם בכוח על כל החברה, (לא ראינו אותם נלחמים נגד הרצח בכבישים או נגד אלכוהל, או נגד כל אוכל לא בריא, בכזו מלחמה כמו נגד העישון,)
במילא מתחילה לא היו צריכים "הרבנים" להיגרר אחריהם,
(הרבנים צריכים להיות מחוץ לכל הדמגוגיות של המערב והנאורים,)
כי לא התחדש מבחינת ההלכה כלום, כבר רבו המתירים על האוסרים בדורות קודמים (אפי' שרוב לא עישנו בזמנם כבר, אם נקח בחשבון את הנשים וילדים שלא עישנו,) וכך נהגו הרבה מגדולי הדורות,
במיוחד שידוע שכמה סיגרים יחידים ליום לא מזיק כלל כמו קצת יין ביום שלא מזיק שמותר,
ק"ו בן בנו של ק"ו אם זה עוזר להם בלעקל מזון ובעשיית צרכים ?! שאין שום סיבה להתייחס כלל לכל הדמגוגים למיניהם,
ויש גם את העניין של עונג יו"ט למעשניים, במילא טוב שיעשנו משום עונג יו"ט,
כל זה אני מדבר לגבי מעשנים:
בוודאי שכדאי לחנך את הצעירים לא להתחיל כלל לעשן ולא להתרגל לעישון וגם לא לאלכוהול וגם לא לכל אוכל לא בריא,
אבל, אין לרדוף את המעשנים שכבר התרגלו לזה, לא בשם ההלכה ולא בשם האלוקים, ולא בשם הנאורות,
אין לכם דמגוגיה יותר גדול מזה,
ואין לך חילול השם יותר גדול מזה שהרבנים נגררים עם הנאורים, לרדוף עד כדי שפיכות דמים את המעשנים,
לא ראינו זאת בשום מקרה אחר,
לא ראינו שמותר לשפוך את דמו למי שמפיץ ריח רע בשבת במנחה בבית כנסת למשל,
רק את דמם של המעשניים אתירו בכל מקום ומקום, מותר לצעוק עליהם ברבים, מותר לבייש אותם ברבים,
זה דרכם של עשיו הנמשל לחזיר שמראה את רגליו שהוא טהור,
זה לא דרכם של היהודים, במיוחד לא של הרבנים להתיפיף כמו החזיר, ועוד משום כך לרדוף אותם ולשפוך את דמם ??
תוקן על ידי maxmen ב- 26/04/2011 18:53:36
 |
|
|
