לא מסתבר כלל לומר שהחזון איש סבר שאין בחירה חופשית (אם הבנתי נכון את דעת ר"ח קרשקש גם הוא אינו שולל שכר ועונש ואכמ"ל). פחות מסתבר שהוא בחר להביע עמדה כה רדיקלית עד כדי שחרור האדם מאחריות למעשיו, בהערת אגב בדיון על חליבה בשבת ולא טרח כלל להתייחס לכך בספרו "אמונה ובטחון" ובמאות מכתביו.
אם אכן סבר כי הבלייעל ומטורף הדעת שווים ממש בשיקול דעתם ובאי בחירתם החופשית מדוע את הבלייעל מענישים ואת מטורף הדעת לא? עונש הוא אפקטיבי ובעל משמעות רק בהנחה כי הרתעה יש בה כוח למנוע מבלייעל לבצע את זממו. הרחקה מהחברה כהגנה עצמית "וההכרח להשתמש בעונשים להקים גדרי עולם שלא יהיה העולם טרף לשיני בריאי הגוף וחלושי השכל" יש להפעיל בשווה על בלייעל ומטורף הדעת. ראיתי כבר אבחנות בעייתיות לא פחות בחזו"א, אבל אני לא חושב שיש סיבה במקרה זה לתלות את דבריו באי הבנה כה קיצונית.
קריאה פשוטה של הדברים מראה כי החזו"א מתייחס לרגש הכעס כלפי הבלייעל. "ומדרך התורה להחזיק שלום עם כל אדם ולהעביר על המידה...וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע לו מתוך חולי רוח כך אין ראוי לנקום ולשנוא את המריע מתוך חולי הנפש המשכלת וחסר משקל המידות".
נקודת הבחירה החופשית בהחלט מטילה אחריות על האדם למעשיו, אך אינה סיבה לכעוס על מי שבחר ברע אלא לרחם עליו. לא כי לא הייתה לו שום ברירה, אלא כי "אין ראוי לחכם" לכעוס על מי שנעבאך לא שולט ביצרו. זו הערה מוסרית שאינה משקפת בהכרח תפיסת יסוד בקשר לאחריות האדם למעשיו.
כך ניתן להבין את דבריו בהמשך "ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע", זאת אומרת כיוון שהאדם אינו שלם במידותיו, ראוי כי "לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעת מצווה לעשות דין", היינו יעבוד על מידת הכעס ורגש הנקמה "ואז" לאחר שיהיה ברור כי הוא נקי מכל רגש אישי של כעס ונקמה "ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פקוח הדעת, שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין" וזהו בכל לבבל בשני יצריך".
לא ראיתי את דברי הרב הוטנר, אך ממה שצוטט כאן נראה לי כי הוא אומר דברים דומים.
לסיכום, לא נראה כלל כי החזו"א הצטרף בהבלעה לזרם הכי קיצוני של הדטרמיניזם. הן כי זהו חידוש גדול ואין לא חבר, הן משום שלא מסתבר לומר דבר כה מהפכני בהערת אגב, וודאי לא החזו"א למי שמכיר את דרכו בהעברת מסריו והן משום שאם נפרש את דבריו כהסרת אחריות האדם למעשיו, מדוע יש בכל זאת ענישה מיוחדת לבלייעל יותר מלמטורף.
לכשעצמי אין לי כלל דעה מוחלטת בעניין בחירה ועונש על עוול.
סוסרטי,
למה לשנוא? "וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע לו מתוך חולי רוח כך אין ראוי לנקום ולשנוא את המריע מתוך חולי הנפש המשכלת וחסר משקל המידות, ואין בין בלייעל למטורף הדעת ולא כלום"
צענע,
אם את סבורה כי מבנה המוח קובע את סף הרגישות של אדם לפשע, מדוע אצל הגרמנים הטיעון הזה לא תופס.
בעל,
וכי מורידין ולא מעלין הוא העונש היחיד המוזכר בתורה?
מדוע לחלק קטן מהאנושות יש כן בחירה. אם לבלייעל אין אפשרות להיות הגון אז להגון גם אין אפשרות להיות בלייעל. אם מאמצים את דברי החזו"א כפשוטן של אותיות, גם לצדיקים לא מגיע שכר. אין בין צדיק למטורף הדעת ולא כלום.
תלמיד,
ברגע שאתה מקבל שיש לעבריין "שיקול דעת" הטלת עליו אחריות מליאה למעשים. אין הבדל בין "מעשה בלייעל" ל"טעות בשיקול דעת", מבחינת האחריות וההתייחסות. ועל כורחך כוונתו כפי שכתבתי.
מטפחת,
כפי שכתבתי ר"ח קרשקש לא טען שאין שכר ועונש. הוא מנסה להסביר שאין סתירה בין אי בחירה להטלת אחריות. אינני מבין את הסברו, אך עד כמה שהבנתי הוא לא טוען שאין האדם "אחראי" למעשיו אלא הוא איננו "חפשי".
פרספקטיבה,
וכי כל העונשים בתורה שהחזון איש מעולם לא חשב לבטלם (למעט מורידין ולא מעלין, בטיעון של חוסר אפקטיביות), הם סכלות?
