סיפורת מדהימה על חייו של אליטיסט אורתודוקסי

תודה ירוחם

(לא יכולתי להתאפק , לא כל יום אני נתקל במופע כל כך אמיץ וחושפני . לא רק הפרסום דורש תעוזה , החיטוט העצמי  ההתבוננות במראה  העיסוק בנושאים  שבידיו של חרדי  מן השורה "מרגישים" כמו רימון לא נצור , דורשים גם הם לא מעט אומץ לב.    ההתעסקות בשפה, בדקדוק , בהטיות ,היא קטנונית , עורך לשוני פותר את הבעיה בקלות ועורך ספרותי גם הוא לא ישאר במקרה הזה מחוסר תעסוקה .  מה שחשוב הוא כושר התיאור ומזה יש לו בשפע )  

מסכנה זו שזה מה שהיא מוצאת בפרק עסיסי שכזה.
על השפיות שלו היא שמרה מתוך אהבה, אחרות מזמן היו מ(ת)גרשות (מ)בעל שכזה.

"סיפור נגדי" כהגדרת ברוך זמיר.

יואל אופק מתנגש בברוך זמיר

סיפורו של יואל אופק הוא מיוחד במינו, אין בו סערות נפש או דרמה של מתח, אבל הוא משקף סיפור חיים ייחודי ונדיר. אדם צעיר שנולד בבית שבור למדי על קו הגבול בין חרדיות למזרחניקיות, כיתום מאב גדל חלקית אצל הסב החרדי, אך תקופות יותר ארוכות חי אצל אמו הדתית-לאומית כפי שחי אביו בטרם הלך לעולמו. למרות הקוטביות בין העולמות השונים בהם חי, הוא היה טיפוס שלו ורגוע וראה את שתי הגישות בצורה בלתי מחייבת, חיי נעוריו המנותקים מעט מבית חם ורגיל, גרמו לו להיות מעט אדיש לכל מה שלא קשור להישרדות ממש.

החום בו זכה להתקבל הן במשפחת אמו והן במשפחת אביו, גרמו לו לרצות להיות קשור לשני המחנות. הוא למד כמה שנים בישיבה גבוהה ליטאית, הוא קלט היטב את האווירה והתערה בה, קלט גם את הבוז לכל מה שאינו לימוד תורה. אבל הוא זכר שיש לו עוד עולם לבדוק אותו. כשחבריו החלו להתארס, הוא עזב לתדהמת כולם לצבא ולימודי הנדסה באוניברסיטה. המשגיח טען שהוא תמיד שם עליו עין...

כשיואל סיים את הצבא הוא הצטרף לבית מדרש באחד המאחזים, כשבמקביל עוסק בעבודה חלקית בתחום ההנדסה, והחל לבקש את זיווגו, בשנים האחרונות נוצר מצב שרבים מאד מתחתנים בגילאי 27 – 30 ורבים הם הרווקים שעיתותם בידם לעסוק גם בתורה גם במלחמות על ההתיישבות וגם לעשות דבר מה לפרנסתם.

לעיתים היה קופץ לבני ברק ולקרית ספר אל הכוללים הגדולים בהם למדו חבריו מהישיבה. חליפה וכובע כבר מזמן לא היו לו, אבל הוא חיפש חולצה לבנה חלקה ומכנסיים שחורות, דאג שהחולצה תהיה בפנים, והגיע לבקר בסוף סדר א' עם הרנו החבוטה שלו. היו כמה מהחברים שהסכימו לדבר אתו מעט בלימוד ולשמוע את חידושיו, ברגעים אלו היה מצטער שלא נשאר בחברה הזאת. אבל אחר כך הוא חשב שהוא היה מסוגל ללמוד רק מתוך רוגע ובלי מצוקה כלכלית דוחקת. עם משפחה גדולה וכזה שכר הייתי משתגע או יוצא לסדר מדפים בסופר. ואז היה מצטער שאין לו חברים תלמידי חכמים בעלי רמה גבוהה שם ב'כולל' שבמאחז רמת לוז. מדי פעם היה מדמיין על קביעת חברותא כאורח בתוך מסגרת הכולל בקרית ספר עם אחד מחבריו לשעבר. הוא החליט ללמוד בעצמו את המסכת הנלמדת בכולל בהעמקה רבה, ולהגיע לעיתים תכופות כדי שיכירו את כוחו בלימוד. חברו הטוב ברמת לוז, אמר לו שכל עוד שלא יחזור וילבש את החליפה ואת הכובע זה לא ילך. בלתי אפשרי לחיות בשתי עולמות. אבל הוא חשב שגם את זה אפשר לעשות. בפעם הבאה שהוא יבוא לקרית ספר הוא יגיע עם כל התלבושת.

באותה תקופה היה יואל מהורהר למדי, לא מעט עקב בדידותו המתמשכת. אולם בכל פעם שנתפס לדכאון קטן היה מתעודד דווקא ממצבו הלא ברור. אני יותר טוב מכולם, הם בקרית ספר מצומצמים בעולמם שלהם, ולא מכירים את העולם הגדול, אפילו של היהדות. ברמת לוז גם כן תפוסים ברמה הרדודה שלהם בתלמוד, ולא יודעים איזה מרחבים ומעמקים קיימים בתורה. כמה טוב לי שאני מכיר את הכל מבפנים. לפעמים היה תוקף אותו אחר כך גל של לגלוג עצמי. ומכל החכמה הכבירה שלי אין לי אפילו הצעה אחת לבת זוג ראויה לשמה.

אחד מהמצוות של יהודי דתי לאומי היא לטייל בארץ, יואל הרבה לעשות זאת גם כשהיה בישיבה החרדית. כשמרוב שוטטות הוא איבד למדי את הטעם בדבר, כמעט לא היה חור בארץ שהוא לא ביקר בו. אולם המחוייבות החברתית ומומחיותו הרבה בתחום גררו אותו שוב ושוב עם חבריו ל'כולל' להליכות ומסעות במדבר ובגולן, ואם לא לפחות לטיולי מעיינות בהרי ירושלים.

כאן פגש לתמהונו את ברוך זמיר, כששניהם נועצים מבטים אחד בשני. ברוך זמיר היה נראה אברך ליטאי קלאסי רק החולצה התכולה היתה מוזרה. אבל רגע הפנים מוכרות לי, גם ברוך זכר את הפנים הללו. מהיכן. ממתי אני מכיר מזרוחניקים. יואל החל להזכר כשברוך התחתן ועזב את הישיבה הוא עדיין היה בשיעורים הצעירים. הוא לא זוכר את שמו אבל ברור שהפרצוף זכור לו מפוניבז'.

בתחילה הם לא שוחחו ויואל חזר לחבריו, אבל המחזה של ברוך המשוטט לבדו היה כה מוזר. עד שיואל ניגש אליו ואמר לו תסלח לי אתה לא למדת בפוניבז' בשנים תשנ"ה - נ"ט, כן, ובאמת הפנים שלך מוכרות לי, האם למדת בישיבה. אכן, אולי אתה זוכר את הוועד של שרוליק קרומר ויענקי גלס. לי קוראים יואל אופק. ערפלי השנים נמוגו מעם ברוך, אני אכן נזכר, אבל, כאילו, זאת אומרת. אתה היום בחברה שונה.

-           כמו שאתה רואה. אבל זה לא היה איזה משבר או נפילה, מלכתחילה הייתי על הגבול, וגם היום אני עדיין מנסה לקפוץ על שני העגלות.

-           זה ממש מרתק. אמר ברוך. ויואל הבין לפי המבט שהוא הופך להיות מושא למחקר סוציולוגי.

יואל דווקא חשב שאם האברך הזה טיפוס חושב, הגיע הזמן להרביץ בו קצת שכל, שיבין שעם כל הגדולה של הלימוד הליטאי, הם עדיין לא התחילו לגרד את השפיץ של המציאות, לפחות שיכירו את העולם הרחב של היהדות. הורס אותי הצמצום הזה.

-           אתה יודע, גם אתה מרתק אותי. אבל עכשיו הגעתי עם חברים. אולי היית רוצה לקבוע איזו שיחה בזמן אחר.

-           אוקיי. אתה רוצה כאן ליד המעיין. דווקא מקום לא רע. אבל אפשר גם באיזה בית מדרש או להבדיל במזנון על כוס קפה. או אצלנו במאחז 'רמת לוז'. קח את מספר הנייד שלי ונקבע במשך השבוע.

יואל לא ידע מה עובר על ברוך, אבל הוא עצמו לא היה כל כך נרגש, מלבד הרעיון שחזר וניקר בו כי אולי הוא יהיה עבורו חברותא כלבבו ברמה לימודית גבוהה. והוא החליט כי ראשית כל יגשש אצלו על הנושא הלימודי, הוא יגיד לו את החידוש האחרון שכתב במסכת שהתחיל ללמוד, אותה מסכת של הכולל בקרית ספר, ומעניין כיצד ישמע אותו.

בסופו של דבר התקיים המפגש בקרוואן שקט של בית מדרש ליד ביתו של ברוך. כך היה ניחוח חמים של קפה, אולם ללא הלחץ של בית קפה. יואל שמח על כך, ברגע שברוך הגיע הוא שלף מסכת מהמדף, ואמר בא נפתח באיזה דבר תיירה.

ברוך שהתכונן לדברים אחרים לגמרי הסתכל בפה פעור, אבל יואל התעקש ולאט לאט ברוך נכנס לעניינים והראה בקיאות בכל הנושאים ואף הבנה מעמיקה, וגם הביע את הערכתו לקו מחשבתו של יואל, אם כי לטענתו עדיין לא מיצה יואל את הנושא ובטוח שניתן להגדיר זאת באופן יותר מעמיק.

יואל נאנח, זה בדיוק מה שחסר לי. הוא החל לדמיין יותר ויותר שהוא יוכל ללמוד בחברותא עם האברך החריף הזה. אבל מה בדיוק עובר עליו, מה חסר לו.

-           אתה בטח לא מבין מה יש לי לחפש אצל המזרוחניקים, לכן רציתי דבר ראשון להראות לך שאני יודע מה זה דף גמרא ומה זה שטיקל תורה. כדי שתדע שאני מבין טוב את השאלה הזאת שלא שאלת אבל היא נשאלת מאליה. אבל אני לא בטוח שאתה מסוגל להבין את התשובה.

-           אני דווקא עכשיו בקטע של חיפוש ותהיה, נפתח פתאום ברוך, ומיד התחרט, אבל כבר היה מאוחר מדי.

-           כלומר.

-           אני אוהב ללמוד, אבל אני מרגיש שצריך עוד משהו עבור עצם החיים, עד היום חייתי עבור המסגרת והחברה, וזה מאד הסתדר לי, כי החברה מעריכה ומעריצה לימוד וחידושי תורה. אבל פתאום זה מתפרק לי. ואמנם התחלתי להתעסק בזמן האחרון במה שאני באמת אוהב, מחקרים מדעיים, גם בתורה אני אוהב שזה גם מבוסס מבחינה מדעית.

-           אוי, לא לזה התכוונתי. אבל כמובן שכל אחד יש לו את הטעם שלו ואת העולם שלו. אבל אני לא יודע מה הגליק הגדול של המדע. אני במקומך הייתי מחפש יותר להכיר עוד סגנונות ועוד עולמות, אתה יודע מה, גם מדע זה אחד מהעולמות הללו. אבל אל תחשוב שמדע זה כל העולם.

-           מדע חוקר את הכל בצורה מסודרת וכך אני אוהב את זה.

-           תראה מדע אינו יודע הכל, למשל, יש כאן במדינה עולם סוער מבחינה חברתית, אני הייתי מתעניין מה הם החברות שקיימות בארץ. מה חושבים השמאלנים ומה חושבים הדת"ל. תלך אפילו יותר קרוב אליך, מול הבית שלך יש בית כנסת של חסידים, מה הם חושבים, האם הם כה פרימיטיביים או שאולי יש משהו בשיטתם, הרי אחרי הכל זה סחף מאות אלפים לאורך מאות שנים. מה זה חב"ד מה זה ברסלב, איפה תמצא את זה במדע.

-           במדע אני מתכוון בעיקר לפילוסופיה יהודית, רמב"ם, ר' יוסף דב סולובייצ'יק.

-           אין לי בעיה, זה גם חלק מהעולם שכדאי להכיר. אבל אתה עלול לפספס משהו מאד חשוב. כי אתה כל הזמן מסתובב על אותו ציר, מחקר יבש ואנליטי. אתה לא חושב שהצמאון האמיתי צריך להוביל לפריצה ל'סוג' עולם שונה.

-           אתה מתכוון לרגשיות בנוסח נשי.

-           אתה מדי מזלזל ברגש, אני מעדיף לקרוא לזה נשמה. זה עולם ענק שאתה בכלל לא מכיר, כי המדע לא יכול לחקור אותו, כי כדי להבין את זה צריך להיות בתוך זה, וזה לא מדיד, ולא מכומת. אבל זה סוחף וזה מרומם. הרמב"ם יכול להסביר לך מה זה אלוקים. אבל הרגש היהודי יכול להביא אותך לחוויה של אלוקים.

-           זה בכלל לא בכיוון שלי. הסביר ברוך, כשמראה פניו מסגיר בוז עמוק לכל מה שנאמר. ברסלב, אמנון יצחק, זה לא מתאים לי.

-           נראה לי שאתה בכל זאת צריך לבדוק את זה ולו יהי בשביל האינטליגנציה. יש בעיה שאנשים קטנים לוקחים את הקבלה ואת החסידות כולה למחוזות הרדודים שלהם. כשהם מערבלים הכל בידיהם הגסות. אבל יש כאן עולם עדין עם רמה גבוהה ביותר לא רק של חכמה וכשרון, אלא של עדינות כזאת, 'קדושה' מזכיר לך עוד פעם את גסי הרוח הללו, אבל זוהי המילה.

-           אולי.

-           אתה נשמע סקפטי ואני ממש רוצה להכריח אותך להכיר את העולם הזה, כי אני חווה כל כך הרבה, ואני לא יכול לראות אותך מפסיד עולמות שלמים. תקח למשל את העולם של מוסיקה, האם זה לא דבר בעל ערך. המדע לא יכול להסביר את זה, אבל זה עולם שלם. יופי, נוף, אני רואה שאתה מטייל לפעמים במעיינות.

-           לא, זה היה סתם כדי להירגע מסערה בלבי.

-           אבל האם אינך מודה שיש עולם של יופי, שמלבב את הרגש. אולי הנשמה שלך משתוקקת לטל התחיה הזה ואתה בליטוואקיות היבשה שלך מתעקש למנוע זאת ממנה, במקום זאת מביא לה תחליפים עבשים של 'מורה נבוכים'. עוד פעם שכלתנות ועוד פעם שכלתנות.

יואל לא חשב שהוא ישכנע אותו, אבל הוא רצה שהוא בכלל יקשיב וישמע. הלילה היה עמוק ויואל הוציא את גופו מחלון הקרוואן ותלש עלה מהעץ הקרוב. הוא קירב אותו לפניו של ברוך, ת'יודע מה זה עלה. אתה יודע כמה זה יכול לרגש אותי, עלה כזה טבעי ורענן, ירוק ירוק. זה ממש יכול להביא רגש של קדושה.

יואל תפס את פיו, והבין שטעה. הוא הגזים ברוב התלהבותו.

אתה שם לב, אני כל הזמן רק מדבר ולא נותן לך לפתוח את הפה. אני ממש מרותק לשמוע את התובנות שלך על החיים. אני רק מכין לך כוס קפה מלא ניחוח ארומטי. כמה סוכר.

אם אפשר להוסיף את הטקסט של הפרקים הנוספים בגלגוליו של האברך  בטקסט ולא בקישורים. (וכמו שנאמר באשכול הקישורים, היום כתובות אינטרנט מחליפות ומשנות תוכן במהירות. לכן ראוי להביא בנוסף, גם את טקסט המלא.)