דרשה לחג השבועות - אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי [?!]

בשביל לענות על השאלה יש צורך הכרחי להכיר את האדם שהוא המושא שבדברים ורק אחר כך אפשר להתייחס לדברים עצמם [נראה שזה היה הוויכוח בין המלאכים למשה כשהוא רצה להוריד את התורה לארץ ואכמ"ל]

הפילוסופיה כיום יוצאת מנקודת הנחה "אולי הכול חלום" כלומר כל דבר כל עוד הוא לא הוכח אמפירית מציאותית הוא כלא, כך שכל מחשבה והגות הלב הופכים לחסרי משמעות כל עוד הם אינם ניתנים לבדיקה ואכן יש בזה אמת מסוימת

 אלא שבספקנות הזאת אפשר גם באותה מידה להשתמש בשביל לצאת מנקודת מוצא הפוכה - אולי הכול הוא לא רק חלום?!
אולי המציאות עצמה היא דבר רציני? אולי דווקא לחשוב שהכול חלום זו הזיה?! אולי יש ממש בעצם המציאות עצמה?!

יש כאן שני גישות שאין שום אפשרות להוכיח את העדיפות של אחת על השנייה המחשבה המופשטת תומכת בגישה שמציאות העולם היא לא רק חלום כיון שהיא תופסת את עצמה כמציאות נפרדת מהעולם החומרי שהדמיון שולט בו, ואילו הרגש המציאותי השכיח מחזיר את האדם לקרקע, ואיזה עדיפות יש לזה על זה?

אלא שהאדם כיום נתון יותר לרווחה המעשית החדשה יחסית ולכן הוא מרגיש שההיסטוריה הוכיחה שההתקדמות האנושית נוצרה דווקא על ידי הניסיונות המציאותיים של הדברים הפיזיים שיצרנו על הטכניקות שחידשנו שהם דברים שיש לנו תועלת שאנחנו מרגישים יום יום ולכן נוח לנו להצטרף בהרגשתנו למציאות שיש בה התקדמות מוחשית

לעומת זאת עם מעט שימת לב הדבר ברור שלא החיים האלו הם החיים אלא שהם הקרקע והרקע למציאות של החיים עצמם ואמנם שלקרקע שהיא מוצקה יותר ישנה יותר נוכחות בהרגשה ובכל זאת לא צריך להיות מעמיק במיוחד בשביל להרגיש שזה לא הכול ובהכרח שמצורף להרגשה הראשונה גם טעות אופטית שמערב את האמת בשקר ידוע שהוא דבר שמגביר את המוחש על המורגש כיון שהאדם מוצא בו עוגן

בקונפליקט הזה העולם האנושי מתלבט מימי ראשיתו ואין בדבר הכרע פעם יגבר הקרקע ופעם יגברו השמיים העליונים יותר

וכך זה בין האנשים יש מי שנוטה יותר לרציונליזציה מוחצנת ויש מי שנוטה יותר למופנמות שגובלת במיסטיקה

 המושג אמת מבטא את ההזדהות של האדם עם המציאות והפשר שהוא נותן לה וכיון שאין לאדם יכולת לחיות ללא אמת הוא מחויב לבחור במשמעות שהיא הקרובה לו ביותר כדבר מוחלט, והוא תמיד יבחר במציאות שנראית לו יציבה יותר שיש לו בה פחות חשש שיש לה יכולת להתערער עליו

וכאן השאלה היא מהי האמת והתשובה היא ששניהם נכונים כיון שאי אפשר להכחיש או להתכחש לשניהם לאורך זמן ובהכרח אם כן שהאמת נמצאת באיזון ביניהם - מחויבות לאמת הפנימית מצד אחד מחויבות שיש בה הפשטה של המציאות הנראית בעין

ומצד שני מציאותיות ופקיחת עין על הדברים הממשיים שהמציאות מחייבת בשביל שלא להיות נתון לשליטת הדמיונות שהאדם ממציא במחשבה שלו, והוא הגבול "אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנו" (ע"ע תחילת אגדת הספינה)

והוא המטרה של התורה

בתורה מצד אחד הבסיס הראשון לכל הוא אחדות ה' ואהבתו שהוא ההסתכלות הפנימית האחדותית על העולם

ומצד שני היא עומדת ומזהירה בחריפות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' – פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל כל תמונה"

יש צורך והכרח באזהרה מיוחדת ("מאוד") בשביל שהדמיון המנותק לא יתבצר כתמונה שהוא הדבר שהכי יכול "להשחית" את הנפש שהוא ההתיצרות וההתבצרות של האל זר שבקרבך והוא הדבר שמנתק את האדם מהעולם ומהאמת שבו הוא הדבר שיוצר אלילים אחרים שהוא הדבר שהתורה הכי הרבתה להזהיר עליו – אין בתורה דבר שיותר מודגש ויותר חוזר על עצמו מההרחקה מהאלילים כיון שעבודת ה' היא האמת האחת שהוא המציאותיות שיש בה חיבור של הכול ולכן רק בה האדם הוא שלם ורק בה יש תכלית

הפיתרון של הבעיה העיקרית הזאת הוא בדברי התורה שם בתחילת הפרשה "רק השמר לך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עינך .. כי לא ראיתם כל תמונה" – חוסר הברירות של המציאות חוסר הזיכרון החד שבדברים הוא הדבר שמסיח את הדעת ומייצר אלילים זרים ולכן עליו התורה מדגישה את האזהרה "רק השמר לך מאוד פן תשכח" – "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך וגו'"

ישאל השואל איזה אמת יש בהכרה ומהו התרגום שלה למציאות, והתשובה היא – קיום התורה

עוד ישאל השואל כיון שקשה עד בלתי אפשרי להוכיח אירוע שהתרחש לפני 3300 שנה איך אפשר להזהיר על השכחה שלו?! ומהו אם כן הרלוונטיות שלו לימינו?

התשובה היא שאכן מהסיבה הזאת המציאות עצמה היא המטילה עלינו את ההכרח להתייחס לתוכן של הדברים שניתנו בסיני ופחות למעטפת של הסיפור[1] ותורת הסוד שמבטאת את החלק התוכני יותר של העולם ופחות מסתמכת על המעטפת הוא הדבר שנצרך בשביל להסביר את העניין[2]

הגמרא אומרת "בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" והוא הקיום של "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי" שמתקיים ברציפות עד ימינו אלה ואין צורך באמונה בסיפור עתיק אלא בהכרה מחודשת שבכל יום וכמו שאמרו חכמי הסוד בחידותיהם שבכל דור התורה מיתרגמת לפי אנשי הדור ["כל המאורעות מרומזים בתורה" – רמב"ן הגר"א ועוד] וכבר אמרו חז"ל היום הזה אנוכי מצווך – בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"

ובחזרה לשאלה בהתחלה איך התורה יכולה להתמודד עם המציאות המוחשית של ההתקדמות של העולם והניסיון האמפירי שהוכיח את עצמו שהוא דבר שיוצר עדיפות מוחלטת לחלק המעשי שבעולם  ודוחק לקרן זווית את החלק המהותי

התשובה לכך היא "מעשה בראשית" שהוא כולל את כל מהלך ההיסטוריה שאפשר להתייחס אליו כדבר אחד מבריאת העולם [- האדם – שזה לא כל כך מזמן] ביחס לאחרית הימים של ושבת עד ה' אלוהיך ההיסטוריה הקצרה שלנו שאפשר להבחין גם בראיה פשטנית במשמעות שהיא יוצרת בשבילינו והדבר הזה הוא לא נתון לנו אלא שאנחנו נתונים לו והוא המביא את הענווה ובכך אין שום יתרון לניסיון המעשי כיון שיש לנו ניסיון מעשי עליון ניסיון מעשי שנמצא ברשות גבוה "כי אל רחום ה' לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם" והדבר אכן התקיים בימינו "אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך"
ורק בשלב הבא "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה'"

אם נעשה הכללות - בימינו כיום נראה שהשבט של הציבור החרדי גדולים יותר ביראה וקטנים יותר בעשייה לשמה שהוא העיקר בעבודת ה' לעומתם השבט של הציבור הדתי לאומי גדולים יותר בעשייה לשמה וקטנים יותר במידת היראה שהוא התנאי המקדים "ואם אין יראה אין תורה" ואנו אין לנו אלא לשוב אל ה' בכל לב שעי"כ "יהיו לאחדים בידיך" ובכך כל אלה שלא גזרו על עצמם עדיין כרת מישראל גם הם יוכלו "להתלוות על ה'"

הדברים נראים דמיוניים מאוד ובכל זה על זה עצמו התורה אומרת "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" שבדבר הזה אין כבר צורך במאמץ מיוחד של יצירה מחודשת אחרי שאת החלק הראשון עשה כבר ה' ולנו לא נותר אלא ההכרה וההשבה אל הלב השבה שיש בה חיים חדשים ו"לתת נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה"

תוקן על ידי 1yakovw ב- 06/06/2011 11:05:55