יש משהו בהפניה של בעב, אבל זו אינה רק טרמינולוגיה. זה ויכוח עמוק אם מחפשים את האמת שלה כוונה תורה וממילא המשנה וכו' (כך שיטת רבדים חייבת להניח) או שהתלמוד הוא טקסט שמתוכו פוסקים, ואין אמת אמיתית. הפסק הוא המחייב (דעת המאירי בהק' לאבות, וסליחה שאני מעלה גירה).
לגבי הגמ' ביומא, חושבני שהגמ' ידעה שזה פתרון שאף אחד לא התכוין איליו ואף אחד לא נהג כן. אלא שהאמת ההלכתית (יש כזו? חושבני שלא) וההסטורית אינה משנה. לפי המשנה ולפי אילומי הגמ' זה הדין.
תשאלו – ומה יהיה כשיבנה ביהמ"ק? סנהדרין יוכלו לשנות פסקי המשנה והגמ' (אולי זה תלוי אם אשה אחרת הוא דינא דאו' או מדרבנן). כך שזו אפילו לא הלכתא למשיחא.